11/09/2026
לקראת השנה החדשה,
יש מלחמות שחייבים להשאיר בשנה הישנה.
אחד המקומות המסוכנים ביותר במשבר גירושין הוא הרגע שבו הילדים מתחילים להיכנס לתוך המאבק.
לפעמים זה נעשה במכוון.
ולפעמים אפילו בלי לשים לב.
שאלה קטנה על מה קורה אצל אבא.
הערה על אמא ליד הילד.
בקשה להעביר הודעה.
ניסיון לגרום לו להבין מי באמת אשם.
ומשם הדרך קצרה למקום שבו ילד מרגיש שהוא צריך לבחור צד.
בעיניי, כאן צריך לעצור.
ילד הוא לא שליח.
לא עד.
לא מקור מודיעיני.
ובטח שלא כלי לחץ במשא ומתן בין ההורים.
ויש עוד נקודה שחשוב לומר: לא כל ילד שכועס על אחד ההורים, מתרחק ממנו או אפילו מסרב לראות אותו נמצא בהכרח במצב של “ניכור הורי”.
זה מונח כבד מדי מכדי לזרוק אותו בכל פעם שהקשר נפגע.
צריך להבין מה באמת קרה.
האם הילד מושפע מההורה השני?
האם הוא בעצמו פגוע?
האם קרה משהו בקשר?
ומה אפשר לעשות עכשיו, לפני שהנתק מתקבע.
כי כשיש פגיעה אמיתית בקשר בין ילד להורה הזמן הוא לא פרט שולי.
ככל שעובר יותר זמן, המציאות החדשה הופכת להרגל.
והרגל הרבה יותר קשה לשנות.
בניהול משבר גירושין אפשר להתווכח על כסף, רכוש, בית ותנאים.
אבל על דבר אחד אסור לנהל מלחמה: הילדים.
ערב השנה החדשה הוא אולי זמן טוב להזכיר לעצמנו שגם כשזוגיות נגמרת המשפחה לא נעלמת. היא רק משנה צורה.
ואם יש החלטה אחת ששווה לקחת לשנה החדשה, היא זאת:
אפשר להיפרד כבני זוג.
אסור להיפרד מהאחריות להיות הורים.
שתהיה שנה טובה יותר.
שנה של פחות מלחמות, יותר אחריות, ובעיקר ילדים שלא צריכים לשלם את המחיר של הסכסוך בין המבוגרים. 🍎🍯
חלק 2 בסדרה על ניהול משברים במשפחה
עודד דביר
ניהול משברים עסקיים ואישיים
