25/04/2020
מחשבות על לימוד ולמידה.
מתוך שעור פרוסס עלו מחשבות על איך אנשים תופסים את הלמידה. אפשר לחשוב על הלמידה כעל תהליך שבו התלמיד מפנים מידע חדש. התלמיד נמצא כאן, המידע נמצא "שם" – כאילו למידע יש קיום עצמאי בעולם כאילו הוא 'משהו', והתלמיד (אנחנו) מכניס את ה'משהו' לתוכו כדי שיוכל לעבוד איתו ולהשתמש בו.
המודל של ג'נדלין כמובן יגיד משהו אחר. הלמידה נעשית על ידי זה שהתלמיד פוגש את "החומר" – את המידע שמגיע ממורה, מספר וכו', ונוצרת התפתחות, התקדמות של הלומד – משהו בתהליך שלו נישא הלאה* על ידי המפגש עם החומר המתווך. למה אני אומרת החומר המתווך? כי זה לעולם לא 'חומר אובייקטיבי'. זה לעולם חומר שמוגש על ידי התהליך של מישהו (לומד) אחר – המורה, כותב הספר, או בן-השיח. תיתכן גם וכמובן יש למידה ונשיאה הלאה על ידי מפגש עם 'העולם', אולם גם המפגש הזה קורה בתוך הקונטקסט של האדם הלומד כרווי בסיטואציות האנושיות שלו וכמתקיים בתוכן.
לכן כאשר אני כמורה מלמדת "חומר", אני זקוקה למידת הצניעות שאומרת – אני לא אחראית על הלמידה של מישהו אחר ולא על ההבנה שלו ולא על מה התועלת שהוא יכול להפיק מהלמידה. אני מאושרת כאשר הוא מבין משהו מתוך הלמידה, כאשר הוא נישא צעד אחד קטן קדימה, גם אם זה רחוק ממה שהתכוונתי ללמד.
ואני כתלמידה, זקוקה למידת העצמאות והבטחון בעצמי כדי לדעת: אף מורה לא אחראי על הלמידה שלי. ואף הגדרה מראש של 'מטרת השעור' לא יכולה לנבא מה אלמד בשעור הזה. אני פותחת את עצמי להרגיש מה השעור מפעיל בתוכי, אלו קצוות-ידע וקצוות-הרגשה וקצוות-רגש נגישים עבורי כדי שאלמד משהו חדש באמת.
(וכמובן זקוקה להזכיר לעצמי שוב ושוב ושוב את זה, בכל פעם מחדש כי אני גם מופעלת באופן בלתי נמנע על ידי הרצון להיות מובנת, מוערכת, אהובה, משפיעה על אחרים).
אם נזכור, שידע הוא תמיד יצירה חדשה של הלומד, נוכל לראות את תפקידנו כמורים באופן מהותי תפקיד של עידוד יצירה, ואת פעולתנו כתלמידים כפעולה של יצירה והתחדשות.
*המושג נשיאה-קדימה carry forward הוא מושג חשוב בפילוסופיה של ג'נדלין המתאר כיצד התהליך מתקדם למקום הנכון הבא שלו. משמש גם בהתמקדות מכיוון שאנחנו מכירים את הרגע הזה, שבו משהו שהיה תקוע פתאום נע למקום אחר.
