08/04/2026
אסטרטגיית יציא(ה)ת מצרים או עד הDisruption הבא - כמה מחשבות ליחידים ולארגונים לקראת המעבר (החזרה?) לשגרה החדשה.
שני ציטוטים מההמשך:
"ואולי הציפייה שלנו לחזור לאיזה משהו שפעם (די לא מזמן) קראנו לו נורמאלי ויציב, מסגרתי, קבוע ובטוח, זו רק פנטזיה, זה כבר לא ניתן, גם אם עכשיו יהיה שלום עולמי אנחנו כבר לא שם, אנחנו משתנים, כמו שכבר נאמר בעבר: אתה לעולם לא יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים (הנהר לא אותו נהר אנחנו לא אותו אדם)."
"הרי עוד רגע, כנראה, שוב מהיום למחר המלחמה תיפסק באופן פתאומי ויגידו לכולם: "חדש, חדש, תחזרו להניע ולנוע, די, נגמר. מה קרה? תתעוררו, יאללה מאחורינו..."
מושגי יסוד לפני היציאה לדרך:
אסטרטגיית יציאה : היא הדרך שהוגדרה ליציאה ממצב כלשהו, אם לאחר השגת יעד שנקבע מראש, או כאסטרטגיה למזעור כישלון (ויקיפדיה).
Disruption : זוהי פעולה המונעת ממערכת, תהליך או אירוע להמשיך כסדרם או כמצופה (תרגום מילון קיימברידג') .
אנחנו חיים בתקופה מאוד מוזרה, שונה, אחרת. מרגיש לי באופן אישי שהרבה מחזורי חיים הופרו, מחזורי העונות, מחזורי החגים, חופשות הילדים, מציאות היומיום ובעצם כיליד שנות ה 70 , שום דבר אינו דומה למציאות של ישראל שאני גדלתי בה, התבגרתי בה והפכתי בה לאזרח מן השורה. נוהגים לדבר על ה Disruption החל מהקורונה ששינתה אותנו (טוב לפחות את חלקינו) ושברה את הגלגלת של מרוץ העכברים והביאה את ה "ההתפטרות הגדולה" (the great resignation ) ואת מי שהקורונה לא הזיזה, אולי ה 7 באוקטובר כבר בעט החוצה מהמחזור ומי שלא, אולי 5 מערכות בחירות בארבע שנים שיחררו את הברגים ההדוקים על הנורמלי ואת מי שהיה צריך דחיפה האם כניסת ה AI שנוגס בכל תחום כבר ניער? או אולי "עם כלביא" טלטל מספיק חזק ואת מי שצריך אז... רגע יש לי התראה, הלכתי לשאוג כמו אריה, תכף אשוב...
אני חושב שכבר הבנו, גם אם זה באמת יגמר יבוא משהו אחר, במוקדם או במאוחר, ואני כאן לשאול:
מהו הנורמלי החדש? איך מייצרים בתוך ה"אין מסגרת" את המסגרת החדשה?
ואולי הציפייה שלנו לחזור לאיזה משהו שפעם (די לא מזמן) קראנו לו נורמאלי ויציב, מסגרתי, קבוע ובטוח, זו רק פנטזיה, זה כבר לא ניתן, גם אם עכשיו יהיה שלום עולמי אנחנו כבר לא שם, אנחנו משתנים, כמו שכבר נאמר בעבר: אתה לעולם לא יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים (הנהר לא אותו נהר אנחנו לא אותו אדם).
העבדים העבריים ששוחררו ממצרים והובלו על ידי משה ואהרון (על פי סיפור יציאת מצרים) לא פעם הסתכלו אחורה למה שמכונה געגועים ל"סיר הבשר" הקבוע, המזין והבטוח. כשם שכולנו משוועים (ובצדק!!!) לחזרה לשגרה שפויה ובטוחה, עבודה סדורה ללא ביטולים ולשיר חדש של התקווה 6 (שעושים לי באופן אישי תמיד שמח). אבל זה לא מוכיח את עצמו בשנים האחרונות (טוב, חוץ מהתקווה 6) ולכן אני מחפש "אסטרטגית יציאה" (מושג שהיה נפוץ בקצה הקורונה אך הוא מוכר עוד מההיסטוריה) זו אסטרטגיית יציאה אל עבר הלא ידוע, הלא קבוע, ובניסיון להיות מוכן (עד כמה שניתן) לDisruption הבא שעלול להגיע: קורונה 2, שאגת הזאב 4, צונאמי 8 או פלישת הרובוטים השואבים מבוססי AI – הנקמה! ושלא יהיה ספק לא מדובר כאן על ראיית עתידות, הכול יכול לקרות! אבל הציפייה שמה שהיה ישוב ויחזור או שנחזור להיות מי שהיינו, מהצפייה הזו אני נפרד ואני כבר לא מסתכל אחורה ל"סיר הבשר" אלא קדימה בהבנה שעוד חצי שנה עד שנה יהיה עוד משהו ואני בודק איך אני ערוך אליו? כמה אני מוכן לו? מה עלי ללמד את עצמי? מה עלי ללמוד על עצמי כדי להמשיך ולהתמודד עם המציאות המשתנה?
"הרי עוד רגע, כנראה, שוב מהיום למחר המלחמה תיפסק באופן פתאומי ויגידו לכולם: "חדש, חדש, תחזרו להניע ולנוע, די, נגמר. מה קרה? תתעוררו, יאללה מאחורינו..."
אז מה אני מציע בין אם אתם ארגון ובין אם אתם יחידים:
1. תיפרדו מהרעיון של: "חזרה לשגרה" , זו שגרה חדשה –
כשיסתיים הפרק הזה של המלחמה צרו שגרה חדשה, מותאמת, תבדקו עם העובדים שלכם מה התובנות שלהם, מה הם צריכים, מה אתם צריכים? כך גם למשפחה והחברים, מה נשתנה? ומה עלינו להתאים למציאות המשתנה. כן, זה קצת מצריך אותנו לחשוב כל הזמן – מה אם... ולהכניס לשגרה (המשפחתית והארגונית שלנו) יותר שיחות הכנה, צוותי סיעור מוחות שינתחו את המציאות ויכתבו תוכניות מגירה ליום פקודה, השגרה החדשה מחייבת תוכנית מגירה ותרגול שלה.
2. אפשרו לעצמכם, למשפחתכם, לארגון שלכם, לעובדים שלכם רגע לעבד את מה שקרה כאן-
אל תשלחו את הילדים שלכם למסגרות לפני שיחת עיבוד, ואת העובדים שלכם לעבוד כאילו לא היה דבר, הושיבו אותם, דברו איתם, תנו להם להוציא ולספר. כולם מחזיקים עכשיו חזק, וכולם חייבים לפרוק (אגב, זה מה שאני עשיתי בכל הסדנאות שהנחתי מיד אחרי "עם כלביא" וזה מה שאעשה גם הפעם כשנשוב).
הטיפ הזה רלוונטי לכל מי שסביבכם בכלל ובעיקר למי ששתק רוב המלחמה, פשוט כי הוא ידע שאם יפתח את הפה זה יצא לו ממש לא טוב.
3. ניהול פרסונאלי והורות מותאמת ילד -
ניהול פרסונאלי - מנכ"ל של חברה עם מאות עובדים אמר לי – "הם מחכים כבר לחזור, אבל צריך להבין מי חוזר מאיפה". "יש לי חיילים שחוזרים ממלחמה, יש לי הורים שחוזרים מתקופות מורכבות, יש לי עובדים שחוזרים מחו"ל וחוו את זה אחרת" והוא צודק, כפתור ההפעלה והכיבוי לא עובד עלינו בני האדם וצריך להבין מי חוזר מאיפה ולהתאים לו את החזרה עד כמה שניתן.
כך גם בהורות מותאמת ילד – החזרה עבור כל ילד היא שונה, חלקם עם חרדות וחלקם רק מחכים לקפוץ עם חברים לתוך מציאות חיים, ושם צריכים להיות רגישים וחכמים מאוד.
4. תהיו מודעים ותאמרו מה אתם צריכים כדי לשוב למיטבכם עבור המשפחה, העסק או החברה שאתם חלק ממנה -
מנהלת משאבי אנוש נפלאה של חברה מאוד גדולה אמרה לי: "אנחנו מאוד מכילים את העובדים בתקופה הזו ואנחנו צריכים אותם מאוד כשהכול יחזור, כלומר החברה החזיקה מעמד בתקופה הזו והיוותה לו עוגן כלכלי וכשהכל חוזר, זו העת של העובד גם לשנס מותניים ולהחזיר". אני חושב שמה שמצופה מאיתנו בתקופה הזו זה להיות עם יד על הדופק של עצמינו ולקחת את האחריות לחזור למיטבנו עבור המשפחה שלנו, עבור החברה בה אנו עובדים או עבור העסק שאנחנו מנהלים.
5. "תמיד תהיה מוכן לחורף" (ג'ים רון) –
מה שג'ים רון (מנטור שחלף מן העולם אך חוכמתו מהדהדת עדיין) אמר וצדק מאוד. החורף תמיד יגיע (כי עסק הוא כמו עונות השנה) ואני מרחיב את האמירה, בבחינת 6 השנים האחרונות למדנו כי משהו תמיד יגיע - מלחמה, מגיפה, הפתעה, רעידת אדמה, גל פיטורין... כן, משהו מהם תמיד יגיע והשאלה היא מה אנחנו עושים (כחברה וכיחידים) כדי להיות מוכנים אליו, עד כמה עינינו פתוחות ואוזנינו קרויות. אל תחכו לגל שיכה, צפו לו, הוא יבוא, לפחות תגלשו עליו או יותר טוב - מנפו אותו אם התאפשר לכם.
מה אתן חושבות? מה אתם חושבים? תרשמו תובנות בתגובות וביחד נחכים לייצר אסטרטגיית יציאה משובחת יותר.
הכותב הינו מאמן ארגונים לניהול, תקשורת בינאישית וחוויית לקוח,
יועץ ארגוני, עובד סוציאלי ומאמן אישי.
