פארטו ניהול וייעוץ

08/05/2015

בדיקה

13/01/2015

האם לגדל פלפל או אבטיח? ניר גרני מסביר כי המפתח להחלטה כזו נעוץ בזיהוי היתרון היחסי של המשק. איך עושים זאת? בכתבה הבאה

24/11/2014

לפני כמה שנים גילו חקלאי הערבה יתרון יחסי מובהק, אחד אחרי השני הסבו שטחים לגידול פלפל, פיתחו זנים חדשים באיכות יוצאת דופן, והייצוא צמח- תרתי משמע. הפלפל התאים להם מכל הבחינות, והם הפכו מקצוענים נטולי פשרות בגידולו.

01/09/2014

ענקית המזון ככל הנראה לא תסכים להנחות שרשת השיווק דורשת, ולכן שופרסל תציג באופן בולט את מוצרי המותג הפרטי ומותגים מתחרים - במקום את אלו של אסם ■ בכיר ברשת שיווק: "אסם היא ספק מאוד קשוח. מי שיפסיד מזה הם הצרכנים"

07/10/2013

שכר הדירה יקר כי הקפה יקר.

שכירות עסקית היא מרכיב קריטי בחיים של עסקי המזון.
מחיר השכירות לבית קפה במרכזי הערים ובקניונים הגיעו לממדים מרתיעים - מסיבה מאוד פשוטה - בעלי בתי הקפה העלו עוד ועוד את המחירים והרווח הגולמי, ולכן היה להם שווה לשלם יותר שכירות.

עלייה זו ברווח הגולמי נובעת משלושה גורמים עיקריים -
1. עלייה חדה בכמות העובדים השכירים המקבלים כרטיס לארוחות ולכן אדישים למחיר המנה מחד, ותופסים את השעות החשובות ביותר של העסק מאידך (מקביל לשוק הליסינג).
2. עלייה בכמות הרשתות על חשבון הנקודות העצמאיות מביאה לסטנדרטיזציה של המזון, השירות, הנראות ו...המחירים. לטוב ולרע המחיר והסטנרדט נקבעים לפי הנקודה המשתלמת ביותר לבעל הרשת.
3. מעבר של בתי קפה ממקום לצריכת מזון ושתייה למקום עבודה, מה שמקטין את ההכנסה לשולחן לשעה במחיר נתון.

בעוד שהנקודה השלישית היא עובדה קיימת וקשה לתמחור, והנקודה הראשונה היא כשל שוק חמור שראוי שמשרדי הכלכלה ורשות המסים יתנו עליו את הדעת, הנקודה השנייה מחייבת חשיבה בתחום ההגבלים העסקיים - מניעת השתלטות של חברות הנדל"ן מקדונלדס, ארומה, קפה קפה, GREG ואחרים על שטחים מסחריים מובילים, תאפשר התפתחות של תחרות מקומית משמעותית יותר.

כדי להרוויח ממוצר שעולה 5 שקלים צריך לשלם מעט לעובדים

06/10/2013

אי אפשר לנהל תזרים מזומנים בלי חריגה? קשקוש.
נכון שהבנקים לא נותנים אשראי מספיק ותנאים הוגנים לעסקים הקטנים והבינוניים.
נכון גם שהבנקים נאחזים בהוראה על איסור חריגה מול לקוחות שהם לא רוצים לעזור להם (למרות שהם יכולים להעמיד מסגרת חד צדדית).

אבל איסור החריגה ממסגרת האשראי היא נקודת אור חיובית וקטנה לעסקים ולמשקי הבית:
אם בעבר משק בית ועסק קטן לא ידעו מה הבנק יאשר כחריגה, וכל היום הוא תלויים ברצונו הטוב של הרפרנט/מנהל הסניף, היום, כאשר מסגרת האשראי היא (פחות או יותר) עובדה, הוודאות של בעל העסק גדולה משמעותית.

מסגרת האשראי העסקית ממילא נועדה לטפל בחריגים.
אם עסק נכנס אחת לשלושה חודשים לחריגה של 25% מהמסגרת, אז הוא צריך לבקש בקשה חריגה וזמנית, ועל פי רוב יקבל אותה.
אם החריגה תכופה יותר או גדולה יותר - הוא צריך מסגרת אחרת, והתרת רסן החריגות בלי שינוי המסגרת רק יפגע בו.

המצב הקודם של אישור חופשי לחריגות היה מצב בו כולם נפגעים - הלקוח משלם המון על חריגות ונתון לחסדי הבנק יום יום. הבנק עובד קשה בלי לצמצם את הסיכונים שלו. המשק נפגע מחוסר וודאות שמקשה על שחרור תשלומים לספקים.

הבעיה היא התחרות הזניחה על סיכונים בתיק העסקים בין הבנקים. שיעור הפסדי האשראי ממגזר העסקים הקטנים והבינוניים (SMB) קטן משמעותית מזה של העסקים הגדולים, ובכל זאת אין תחרות על מכירת אשראי למגזר זה.
הפתרון הממוסד היחידי יכול להיות כזה שיזרז תחרות אמיתית על מכירות אשראי למגזר ה SMB , משהו בסגנון ה BOT - המדינה ערבה לתקופה מוגבלת לפורטפוליו האשראי לעסקים קטנים ובינוניים, בתמורה הלימות ההון משתפרת והיקף האשראי לSMB גדל, אך לא פחות חשוב - לבנקים יש אינטרס אמיתי למכור אשראי בסיכון מעט גבוה יותר.
אחרי מספר שנים המדינה נסוגה, התחרות נכנסה לשווקים והתנאים משתפרים לכולם.

"נוכח מוסר תשלומים עלוב במקומותינו, בעלי עסקים עומדים בפני קריסה" ■ כך אמר היום יהודה אלחדיף בשולחן עגול שנערך בכנסת יחד עם ראשי האיגודים, בעלי עסקים קטנים ובינוניים ונציגי הבנקים

04/10/2013

"מפגן כוח מרשים כזה של צרכנות נבונה לא ראינו מאז חרם הקוטג", כותב סמי פרץ על התור הארוך שהשתרך בפתח בית הקפה החדש.
ממתי צרכנות נבונה היא לרוץ ולהיות ראשון לפני כולם?
האמנם נבון להתאמץ ולשעוט לעבר הפלא שלא נראה במקומותינו - קפה ב 5 שקל?
צרכנות נבונה היא שקולה, לא קפריזית. המחיר ליחידה הוא לא חזות הכל וצרכן שעמד בתור בשביל כוס קפה שאולי אחרת לא היה רוכש, בזבז 5 שקלים ולא הרוויח 10.
רמי לוי, שמרוויח יפה מלהיות קצת יותר זול משופרסל והרבה יותר הוגן ניסח את זה יפה כשאמר שהמחירים עולים כי הצרכנים מטומטמים.

אז בואו נתקן את הפתיח - היה כאן מפגן מרשים של טמטום צרכני שלא נראה מאז שפתחו את רשת H&M, IKEA וכו'

אם הציבור היה נחוש להוריד את יוקר המחיה הוא היה עומד בתורים מול משרד ראש הממשלה ומפגין נגד מחירי הדירות

20/08/2013

על פנסיה, בועת הצריכה ותפוקה שולית פוחתת:

הרעיונות הבסיסיים בכתבה טובים, יפים ובעיקר תיאורטיים....
העלאת גיל הפרישה לא עומדת במבחן המציאות - מעט מדי תפוקה לארגון, מעט מדי תגמול שאינו כספי לעובד, יותר מדי תחרות על מקומות עבודה - כל אלה מתכון להקטנת פריון העבודה ומשם הדרך להקטנת הפנסיה קצרה.
גם חסכון גדול יותר, בעידן בו האזרח מן השורה נאבק על חייו הכלכליים יום יום אינו ריאלי. לפחות לא באופן משמעותי.

יש הנחה מאוד יסודית בכלכלה שנקראת תפוקה שלילית פוחתת - הכוונה היא שככל שנייצר יותר, כך נהיה פחות יעילים - נשקיע יותר עבור אותה תפוקה.
נכון שבטווח הקצר תוספת יחידה לייצור עולה לנו פחות ומחירה בשוק נשאר זהה, אך בטווח הבינוני ובוודאי הארוך - ייצור בהיקפים גדולים מוריד מחירים והערך הכלכלי של היצרן לכל יחידה - יורד.

הדרך הנכונה להתמודד עם הפנסיה היא בהקטנת בועת הצריכה:

נכון להיום, בעבודה של שנים ספורות, בוודאי פחות מ-40 שנה, אנחנו מסוגלים לייצר איכות חיים, לכל החיים, שאינה נופלת מזו שהייתה לנו לפני 20 שנה.
אבל, וזה אבל גדול, אנחנו לא רוצים לחיות כמו לפני 20 שנה. למה? חזירות, הרגלים רעים, הדשא של השכן, תאוות בצע, חמדנות, סתם אי עשיית חשבון?
אז לא חייבים "לרדת" לרמה של לפני 20 שנה, אפשר להתפשר על הרמה בתמורה לאיכות ולמשך העבודה.

הקטנת בועת הצריכה תעלה את התפוקה השולית של שנת עבודה, תאפשר חסכון משמעותי לכל עובד כך שיתאפשרו חיים ארוכים ונעימים של פנאי, עם פחות חרדות פנסיה.
המדינה, במקום לעודד צריכה פרטית, צריכה לעודד איכות חיים, תרבות פנאי חינמית ועשירה (קהילה, טבע, משפחה).

הרי ירידת הצריכה תגיע ממילא כשנהיה פנסיונרים, אז למה לא להחליק את הצריכה לאורך זמן, ליהנות יותר מהחיים?

לצערי, זה כנראה רק חלום...

העלאת גיל הפרישה? שוק העבודה לא ערוך לכך, הגדלת שיעור החסכון? לציבור קשה לחסוך כבר היום, הפחתת הריבית התחשיבית? החוסכים המבוגרים נפגעים. כלכליסט מציג את עיקר הבעיות של מודל הפנסיה הנוכחי ואת הדרכים היעילות יותר להתמודדות עמן - הכסף כלכליסט

19/08/2013

למי שיש סבלנות, אפשר להבין איך ממשיכים לאחז עיניים ומתעלמים מחוק שימור הכסף...
אין דרך להחזיר את החוב לנושים באי.די.בי. בלי לפגוע בזכויות בעלי מניות שאינם דנקנר, ולא קיבלו לכיסם על גב הציבור רווחים ללא סיכון אישי.
הדבר היחיד שניתן לעשות היום הוא לקחת את החברה, לתבוע את הבעלים והדירקטורים ולהציל את מה שעוד אפשר.
בשנים האחרונות נוחי דנקנר משמש כמפרק בפועל של הקבוצה, ואכן עושה הכל. הכל כדי לשמר את השליטה של עצמו.

כל הקצוות מתחברים: הטריקים המטורללים של אי.די.בי מכים שוב

01/08/2013

הכותרת נשמעה חיובית... הבעיה היא שכל הסכם עם רשתות רבות עוצמה הוא הסדר כובל דה פקטו.
הספק רשאי לכאורה למכור למתחרים במחיר נמוך יותר, אבל אם יעשה זאת, הרשת תבצע באופן חד צדדי החזרת סחורה והספק יתקע בלי התשלום שהוא ממתין לו 3-6 חודשים.
הספק יכול להחליט שהוא לא מספק דגם מסויים לרשת, אבל הרשת יכולה להוריד לו מהמדף את כל שאר הפריטים רק כדי להראות לו מאיפה משתין הדג.
הסכמי הרשתות מול הספקים הינם הסדרים כובלים מטבעם והיה ראוי שיפוקחו.

לתומי חשבתי שבדומה לבית הדין לענייני עבודה, מתכוון הממונה על ההגבלים לגייס את חכמת ההמון ולשלב ספקים ורשתות בפיקוח על ההסכמים.

הרשות תתערב בדיעבד במקרים שבהם העסקה תעלה חשש לפגיעה משמעותית בתחרות בשוק ■ הממונה על ההגבלים, דייויד גילה: "הכללים החדשים יביאו לחיסכון במשאבים, בעיכובים ובנטל הביורוקרטי למגזר העסקי ולמערך הפיקוח"

12/07/2013

הצדק הוא לא רק בחלוקת גבולות בין רשויות. הצדק הוא לתת לנו, התושבים, שאיננו מקבלים משכורת ממשלמי המסים, שירות טוב ויעיל, ומושחת פחות.
כולנו חיים ברשויות, שנפרדות מהשכנות שלהן בקו דמיוני, לפעמים פס הפרדה באמצע הכביש.
על פי רוב, ראש רשות וחבר פקידיו ירצו לשמר את הגבולות במטרה לשמר את הכסאות, המשכורות והתנאים הנוחים, לפעמים הכבוד ולפעמים דברים שראוי שיתבררו בבית המשפט.
אבל איחוד רשויות יתרום לנו המון.

עלויות שכר הבכירים היחסיות ירדו - ראש עיר ושני סגנים יקרים, גזבר, מהנדס עיר, מנהל מחלקת חינוך ומנהל מחלקת רווחה, תברואן ראשי וקב"ט - כל אלה יכולים לשרת 6,000, 10,000 או 150,000 תושבים באותה מידה.

השירותים יהיו יעילים ומועילים יותר - מערך פנוי אשפה יהיה יעיל ומועיל יותר ברשות של עשרות אלפי בתים. כך גם מערך האכיפה, הגבייה והבטחון.

ההשקעות יתבצעו בחכמה רבה יותר - מערכת הולכת מים וטיפול בשפכים מחייבת השקעה כבדה. לרשות קטנה אין יכולת ואין מספיק ביוב. רשות גדולה היא היחידה שיכולה להקים מערכת מקצועית.

הבחירה שלנו תתרחב - במקום לעבור ליישוב מרוחק ב 2,500 מטר, ששייך למועצה שכנה, ולהחליף בית ספר וגן חובה, נוכל לבחור בין 4 גנים ו 5 בתי ספר, ואף מועצה לא תשקול שיקולים לא ענייניים שפוגעים בילדים שלנו.

אבל הסיכום העצוב הוא ששר הפנים לא יעז להלחם בראשי הרשויות חברי מרכז הליכוד. גם אם הוא היה חבר העבודה, ש"ס או כל מפלגה אחרת. גם חברי יש עתיד ירעדו מפחד הפופוליזם של "מעמד הביניים" שלא ישוש למצב בו להבים תתחבר למועצת בני שמעון ולמיתר, עומר לבאר שבע, הקריות לחיפה, נס ציונה לרחובות, קרית מלאכי לבאר טוביה ויואב, וכפר שמריהו להרצליה.

כדאי לשתף, אולי בכל זאת...

סער הורה להקים ועדות חקירה לבחינת חלוקת הגבולות בין רשויות מקומיות בדרום הארץ, על מנת ליצור חלוקה שוויונית יותר של הכנסות הארנונה ממרכזי תעשייה, מסחר ובסיסי צבא. בין הרשויות שעשויות להרוויח מהבדיקה: ערד, דימונה וכסייפה - כלכלה בארץ, כלכלה ynet

01/07/2013

בכל פעם שאני שומע את צירוף המלים "משה פרל, מנכ"ל איגוד הבנקים" אני מתחלחל.
האדם שכתב, הרבה לפני העיסוק האינטנסיבי של גיא רולניק בנושא, את הספר "בעיניים פקוחות" http://goo.gl/oEYZb , זה שיודע בדיוק איך מונופול פרטי מושך את הכסף מהציבור ומעניק אותו לבעלים ומונופול ציבורי מעניק את כספנו לעובדים, איך אותו אדם חצה את הקווים ומייצג את תמנון הבנקאות הסחטני.
כנראה שמה שגדליה גל סירב להבין כשניסה להיאבק בחברת החשמל, משה פרל מבין היטב - החמאה מרוחה בצד של הבנקים. לא בצד של האמת.