22/04/2019
אל תתעלמו מהפוסט הזה !!!
לאחרונה אנו נחשפים לספר שנקרא "תתעלמו". מודה שאת הספר עצמו לא קראתי, אך את הפרומו לספר ופוסט הלל לספר שאברי גלעד פרסם , כן קראתי.
כמו גימיקים רבים שיוצאים בנושא החינוך, שצצים וחולפים מעולמנו, כך מצטייר הספר הזה. התפיסה פה מדברת על התעלמות מוחלטת מהילד ומבקשתו במקרים שלא רצויים להורה, לאחר פעם אחת שסירב לו לדבר שביקש או רצה. על פי הכותבת "אם לא נתעלם, ההתנהגויות הרעות יחזרו על עצמן" האמנם??
ואני שואלת: איך ההתעלמות משיגה את מטרתה החינוכית?
יכול להיות שהיא עובדת לאותו רגע, אך כיצד היא משיגה את מטרתה לטווח הארוך? כיצד אנו מחנכים את הילד לדיאלוג בסבלנות ובסובלנות לאחר? כיצד אנו משדרים לו בדרך זו שאנו שומעים את דעתו, מבינים מה הוא רוצה, "רואים אותו" ולא מבטלים אותו? כיצד בדרך הזו אני מסבירה שיש הסבר רציולי לסירוב שלי ושאפשר למצוא פתרון אחר? (גם אם הילד משתטח בקניון ורוקע ברגליו, לחזור הביתה בהרגע זה, זה גם פתרון, אך לא התעלמות, וזה לאחר שהזהרתי מראש מהתוצאה...).
בואו נחשוב על עצמנו, ההורים, האם אנו נאהב שבן/ בת זוגנו, שחבר שלנו, הבוס או קולגה לעבודה יתעלמו מאיתנו כשמשהו אינו לרוחם? ההפך! נרצה התייחסות. נרצה הסבר. ילדים הם אנשים קטנים וחשוב לדבר עימם בגובה העיניים.
ההתעלמות משפילה, ומבזה את שני הצדדים. כשאנו מתעלמים אנו משדרים לילד שלנו שבעזרת הכוחניות אפשר להשיג דברים והחזק קובע. אני ההורה בעמדת על, ולכן אני יכול לסרב, לכפות ולהתעלם.
האם זהו המודל שלרגליו אנו רוצים לגדל את ילדינו? האם אנו מעוניינים לגדל ילד שיתעלם מאחיו הקטנים ומחבריו כאשר דבר מה אינו לרוחו?
הורים יקרים, אל תתעלמו, כן תדברו!
מחקרים הוכיחו שתינוקות שרק נולדו והוזנחו על ידי הוריהם שלא ניגשו אליהם כשהם בכו, למדו שהבכי אינו שפה לתקשר ולהביע את רצונם ופסקו לבכות, הפכו לאפתיים, אטומים ולא תקשרו גם כשכאב להם או שרצו לאכול וכדומה...
השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא מה החזון ההורי שלנו ואיזה ילד אנו רוצים לגדל? ילד אפתי, אטום כוחני ולא מתקשר? או ילד המתייחס לאחר, קשוב ופתוח לדיאלוג?
את מטרתנו נשיג בשיח ובהידברות ולא בהימנעות, כי אז אנו חוטאים לתפקידנו ההורי ולא משיגים את מטרתנו.
יש דרכים אחרות ויעילות להשיג את מטרתנו, ע"י עידוד וחיזוק התנהגויות רצויות, ודווקא מהתנהגות לא רצויה נתעלם.
יש דרכים רבות לסרב, מסבירים ושוב מסבירים, וחוזרים כמו "תקליט שבור", אך לא שותקים ומתעלמים! בסוף זה עובד! אין קיצורי דרך! עלינו להיות מודל להתנהגות עבור ילדינו!
לא להתייחס ולהתעלם מבן השנתיים, מבן הארבע או מבן השלוש עשרה -זו לא הדרך!
אל תתעלמו, כן תדברו! תסבירו, תעמדו על שלכם, בסוף זה עובד!
אורלי יפתח כדורי
מנחת קבוצות הורים
מדריכה פרטנית מוסמכת מכון אדלר
ומטפלת בשיטת NLP
