22/09/2019
כשהייתי בחטיבת הביניים הייתי מציירת בגדים:
מכנסיים וחולצה עם ג'קט,
לג'קט היו כמובן כריות כיאה לשנות ה90
שמלות שהנדסתי עם כל מני צורות גיאומטריות שחשבתי שהן ממש יפות
תמיד ניסיתי שהבגדים יראו שונים אחד מהשני
אני זוכרת את צבעי העפרון שחידדתי לפני
וכמה השקעתי בכל ציור.
דבר נוסף שאני זוכרת,
שילדה מתוקה שעשיתי לה בייביסיטר
ראתה את הציורים שהיו בקלסר שהבאתי איתי לבייביסיטר
אהבה את הציורים
הראתה לאמא שלה
ואמרה שהבאתי לה מתנה...
בלב צרחתי (לא !!!).
אבל הציורים נשארו אצלה כי לא העזתי לומר בקול כמה השקעתי בהם ושאני רוצה לשמור אותם.
אח"כ ציירתי שוב,
אבל הרגשתי שלא הצלחתי "לשחזר" את ההצלחה הראשונית שלי ;) .
מאז חלפו השנים,
ואת הסוף אתם יודעים.
אני לא מעצבת .
אבל,
מאז שאני זוכרת את עצמי
את דורין פרנקפורט תמיד הכרתי
תמיד ידעתי מי היא
ואהבתי ואוהבת כל כך את מה שהיא עושה.
כי חוץ מהבגדים הנפלאים שלה
שהיא מצליחה כל פעם מחדש להמציא
ולהראות את הקו שהוא כל כך שלה,
היא פשוט מיוחדת, אמיתית ולבבית,
ומייצרת בישראל כחלק מהאג'נדה שלה.
היא מקור גדול להשראה של ארץ ישראל היפה והטובה.
והיתה לי חוויה מיוחדת כל כך לצלם אותה בחיים האמיתיים שלה,
בחלקים אולי הפחות זוהרים,
במפעל, בעבודה היומיומית,
עם האנשים שנמצאים ומלווים אותה עשרות שנים
והם חלק מהחיים אחד של השני.
דורין,
כל כך התרגשתי לבוא ולצלם אותך ואת העשיה שלך .
תודה ענקית.
והילדה שציירה את הציורים,
יצא לה לראות ולצלם את ה-מעצבת בפעולה
וכמובן תודה גדולה ל Michal Grego על כל התיאומים
Dorin Frankfurt דורין פרנקפורט דורה פרנקפורט