22/10/2021
תמיד הייתה לי מחשבה סמויה
שישבה שם מאחורה של הראש,
שאם אני לא אעשה המון דברים גדולים
ואגע במספר גדול של אנשים,
ואהיה מעורבת בפרוייקטים,
שיהיו מספיק ראויים לקבל חשיפה במדיה המיינסטרימית,
אז אני בטח לא איזכר,
או שלקיום שלי לא תהיה משמעות גדולה.
(בטוחה שהרבה מכם יכולים להזדהות עם המחשבה הזו)
ואז כל פעם שהייתי מסתכלת החוצה,
ונתקלת בפוסטים ברשת, בפרסומים,
כתבה או יוזמה מעניינת
על מישהו\מישהי שעושה ויוזמ.ת
עוד פרוייקט גדול כזה,
זה היה כמו לפתוח פצע ולחפור בו.
הייתי חושבת איזה רעיון נהדר
וכמה חבל שאני עוד לא שם.
בד"כ זה היה מלווה ברעש תקשורתי,
ובהצלחה כלכלית סוחפת
שאותו אדם מינף את הפרוייקט
(כי הרי הצלחה נמדדת רק בפרמטרים כלכליים? או שלא?)
ואז הרגשתי עוד יותר מאחורה,
הנה כולם מתקדמים,
וקדימה צריך להתעורר...
ובדימיון שלי הייתי נותנת לעצמי
מעין כאפת השכמה לא נעימה
עם קול ההלקאה העצמית השיפוטית.
מייד הייתי חושבת לעצמי
שאני לא מספיק כך וכך...
כי אחרת כבר הייתי במקום אחר לגמרי,
שהוא בטח מקום הרבה יותר טוב משלי.
(ואני בטוחה שהרבה מכם מכירים את התחושה הזאת.)
ובימים האחרונים
אני נזכרת פתאום
במה תמיד דיבר אליי,
ריגש אותי,
ומשך אותי באמת,
אם בתור ילדה ואם בתור מבוגרת.
ואז אני קולטת שבעצם הסרטים,
הסדרות והספרים שהכי זכורים לי,
שריגשו אותי עד דמעות,
שהשפיעו עליי ונחרטו,
היו תמיד על סיפורים פשוטים
ומעשים קטנים של חסד וטוב.
לרוב היה מדובר,
על עניין אחד מרכזי שאותו גיבור
נלחם עליו והתמקד בו.
וההשפעה הייתה על אדם אחד\שניים
או קבוצה קטנה מסביבו.
אבל אלו בדיוק הסיפורים שהכי נגעו
בנימי נפשי.
ואז חשבתי על החיים שלי
ושהסיפורים בחיים שלי
שתמיד גורמים לי להרגיש ראויה ומשמעותית
היו דווקא במפגשים שלי אחד על אחד
ובהשפעה של התהליך על אותו אדם.
גם אם הרבה אנשים אחרים לא ידעו מזה,
וגם אם לא קטפתי בעקבותיו עושר אדיר...
ככל שחשבתי על זה,
למרות שאני יודעת ושיננתי שנים
"שכל אדם הוא עולם ומלואו"
המשפט הזה פתאום קיבל משמעות נוספת.
דווקא בתקופה הזאת,
דווקא בדור שלנו
שהכול בגדול,
וישנה כל הזמן תחושת
תחרות והשוואה
והסתכלות החוצה.
אני שואלת את עצמי על מה ולמה?
(ומי מרוויח מזה?)
התפכחות-
יש אנשים מסויימים
(בד"כ מספר מאד מצומצמם של אנשים)
שנמצאים בעמדות מפתח(בעיקר במדיה),
שקובעים ומשפיעים על הלך הרוח,
מה ראוי או לא ראוי
להיקרא ולהיראות.
ואני תוהה לעצמי עד כמה האנשים הללו
יודעים מה טוב וראוי בשבילי או בשבילך?
מדוע אנו נותנים לאותם אנשים את הכוח
להשפיע ולקבוע לנו את הנושאים על סדר היום?
מדוע הם ראויים להיכלל במקום הזה בכלל כמכתיבים את הנושאים שיעסיקו אותי ואותך? את הזמן ותשומת הלב שלנו (המשאבים הכי יקרים לנו)?
כי הרי הם בסה"כ עוד אנשים כמוני וכמוך,
שיש להם אגנדות מסויימות ,
והבחירות שלהן נובעות מתוך אותן אגנדות.
וסביר להניח שאותם אנשים,
שנבחרו לכתבה זו או אחרת,
הם גם קורבנות של המערכת הזאת.
מערכת שעסוקה ברדיפה אינסופית
אחריי הסיפור או הדבר הגדול הבא.
ואף פעם לא מסופקת.
אותם האנשים
שחיים בתוך המחשבה הזאת
שהם לא עושים מספיק
לא משנה עד כמה כבר הצליחו.
ובכלל שאני חושבת על זה היום
אנחנו בני מזל בדור הזה
כי יש היום כל כך הרבה דרכים אלטרנטיביות
לפרסם ולכתוב...
כל כך הרבה קבוצות,
וערוצי תקשורת ברשתות
לדבר את הסיפורים הללו.
ואחנו לא זקוקים לאישור של אף אחד
(וגם אם כן תמיד אפשר לפתוח עוד קבוצה....)
ועוד מחשבה שעלתה לי
שבעצם גם בלי להתכוון
המפגש הקטן, או הסיפור האחד הזה
בעצם הגיע, נגע והשפיע על המון אנשים בדרך. כלומר השפעה האמיתית לא תמיד נראית במיידי ולרוב לוקח לה זמן כמו אבן שנזרקת ויוצרת אדוות של מים שבסופו של דבר מגיעות ומהדהדות בהמון מקומות ומצבים.
ואם נסכם את העניין,
זוהי עוד אמונה שהשתחררה לה וטוב שכך.
בדיוק בהתכתבות עם הסתיו והעלים שנושרים.
לא מדובר פה על קונספירציה אלא על ראייה בהירה ומציאותית וההבנה שיש לנו יכולת בחירה ומחוייבות כלפיי עצמנו להיות טובים לעצמנו. ללכת עם הצורך הפנימי ולא להיסחף החוצה במערבולת החדשות הכתבות או הדעות שלא באמת מספקות לנו את מה שאנו זקוקים לו.
ע"י חשיבה ביקורתית נסנן תכנים שאנו נחשפים אליהם מתוך הקשבה האם התוכן הזה מהדהד לי נכון או לא ובעיקר להתעסק במה שמדבר, נוגע ומשפיע עלינו לטובה גם אם הוא לא מוכר או מאושר ע"י אנשים אחרים.
ואם התוכן הזה מהדהד לכם נכון, נהדר :)
ואולי בדרך גם יפיל כמה אסימונים....
עינת אבס אונציג
ליווי ואימון רב מערכתי לזוגות ויחידים,
בזמנים של שינוי וחוסר וודאות.
, CBT, NLP, מיינדפולנס
