20/01/2020
איך לנצח את הסטטיסטיקה ולהפוך את ההורים לשותפים של בית הספר?
בין שלל הגורמים המשפיעים והאתגרים הקיימים לבתי הספר, תופסים הורי התלמידים מקום של כבוד. ההורים נתפסים כחלק קריטי בתהליך החינוכי, "שותף בכיר" בשותפות שתהליך זה הוא תכליתה.
עם זאת, משיחות עם מנהלים רבים מאוד (ויועצות, ומחנכות, ורכזות שילוב, ומורים), עולה הקשר עם ההורים כאתגר משמעותי.
התיאורים בדרך כלל לא מחמיאים במיוחד:
- ההורים לא משתפים פעולה
- ההורים רואים בבית הספר והצוות שק חבטות, אשמים ובייביסיטר
- ההורים לעולם לא תומכים בצוות
- ההורים חסרי כלים וידע להתמודד עם הילדים
- ההורים מתעלמים מבעיות הילדים, והופכים אותן לבעיות שבית הספר אשם בהן, ולכל הפחות אחראי לטיפול בהן.
- ההורים עוקפים את בית הספר
- והרשימה עוד נמשכת....
משפט שחזר על עצמו שוב ושוב היה "ההורים מתערבים, אך לא מעורבים"- משפט המכיל שני היבטים: הראשון מתייחס לאופי הקשר, שהוא שלילי במהותו, והשני שהוא מתקיים ביוזמת ההורים, לא בהובלת ביה"ס.
כאשר ביקשתי ממנהלי בתי ספר לספר לי על מאפייני אתגר הקשר עם ההורים והמשמעויות שלו מבחינתם, הם ציירו אותו כמשאבת זמן, כבעיה שגורמת לשחיקה מוגברת של הצוות. כמשהו שמסיט אותם שוב ושוב מהמטרה העיקרית, שהיא פיתוח וטיפוח הילדים. במקרים בודדים תוארו גם קשרים חיוביים
למרות שכל בתי הספר מבינים שההורים הם חלק מהתהליך החינוכי -לימודי, ואת היתרון העצום שברתימתם לשיתוף פעולה, הם מתקשה לגייס אותם, למרות המאמצים והמשאבים (בזמן, בכסף, בקשב) שהם משקיעים בנושא.
בין הפעולות שבתי הספר מבצעים על-מנת לחזק את הקשר עם ההורים ניתן למנות את הפגישות התקופתיות, ביקורי הבית, מפגשי העשרה והדרכה, פעילויות משותפות להורים עם הילדים ועוד. ברוב המקרים, המכנה המשותף לכל הפעולות האלו הוא ש.. למרות שמזמינים את ההורים, הם לא מגיעים. בטח לא באחוזים גבוהים, והמספרים יורדים ככל שגיל הילדים עולה.
אחד הכלים שקיבל מיקוד היה נושא הרצאות להדרכה והעשרת הידע ההורי. מצד אחד, צוותי בתי הספר סיפרו שוב ושוב על מצבים בהם עלה שההורים חסרי כלים מתאימים להתמודד (עם אתגרי ההורות המגוונים וההשלכות שיש לפער הזה על בית הספר). מצד שני, עלו בקשות מצד ההורים, גלויות וגם סמויות. ועדיין, למרות שלכאורה מדובר ב"סוס מנצח", הרי שבפועל זה לא מצליח.
המנהלים סיפרו סיפור קבוע, שהלך בערך כך:
"כדי להביא הרצאת העשרה, בודקים עם היועצת מה עולה מהצוות וההורים, וסוגרים עם מרצה. כל מחנכת מתקשרת אישית לכל הורי הילדים שבכיתתה, מסבירה על החשיבות (ההורים מסכימים!!) ומעדכנת על התאריך. יומיים לפני המועד, גם אחרי תזכורות, מתחיל גל הביטולים. איכשהו, בסוף תמיד נשארים עם מספר דו ספרתי נמוך (במקרה הטוב. במקרה הרע חד ספרתי) של הורים, קצת נציגות מוועד ההורים וכל צוות בית הספר, כדי לא להתבזות מול המרצה שהכיתה ריקה". "דרך אגב, ההורים שמגיעים הם תמיד אותם הורים- אלה שאף פעם אין איתם בעיות".
אז איך מנצחים את הסטטיסטיקה ומצליחים להביא את ההורים למפגשים כאלה?
הרעיון שהמנהלים קיבלו ממני היה "מהפכני"- בואו ניתן להורים להחליט בעצמם על מה יהיה המפגש!!
השיטה הייתה פשוטה- דרך בית הספר, הועבר להורים שאלון עם כ- 15 אפשרויות של תכנים רלבנטיים, שנגזרו מאתגרים אופייניים לגיל הילדים (יסודי/ חט"ב/ תיכון). ההורים התבקשו לבחור את הנושאים שמבחינתם הם החשובים והמעניינים ביותר. תוכן המפגשים נקבע בהתאם לבחירת ההורים.
בטווח הקצר התברר שלשיטה זו שלושה יתרונות מובהקים:
1. עצם שליחת השאלון להורים גרם לכך שהיחס שלהם כלפי בית הספר השתנה לטובה. ההורים הרגישו שבית הספר "רואה אותם" ומתחשב בדעתם ושיש לו גם מה להציע- והגיבו בהתאם.
2. מהתשובות שהתקבלו עלו נתונים שהיו שקופים לפני כן. תמונה מלאה ומדויקת של האתגרים והקשיים שאיתם ההורים מתמודדים. זה איפשר לבית הספר לבצע פעולות נוספות, ממוקדות, למול הצרכים שאותרו.
3. אבל מעל הכול- כאשר ההורים בחרו בעצמם את נושא המפגש, הם גם הרגישו מחויבות להשתתף בו. לא מחויבות לבית הספר, אלא מחויבות לעצמם....מספר המשתתפים בהרצאות עלה באופן דרמטי. בנוסף, גם ברמת ההשתתפות של ההורים במפגש הורגש שיפור.
בנוסף, לאחר הוצאה לפועל של כמה מפגשים התגלו צדדים חיוביים נוספים:
1. בית הספר מוביל את הקשר עם ההורים ומנהל אותו, ויש שינוי ביחס ה"מתערבים-מעורבים".
2. הכלים שניתנו להורים משפיעים על הילדים גם בעת שהותם בבית הספר באופן חיובי.
כיום, בתי הספר משלבים בין תוכניות עבודה סדורות של מפגשי חיבור והעצמה של ההורים לבין מפגשים מזדמנים לטיפול בבעיות שצצות במהלך השנה. גם שאלון הפניה להורים עבר לרשת והוא קל ופשוט למילוי.
אם גם אצלכם יש רצון לחזק את הקשר עם ההורים ולהעצים את ההורים והצוותים החינוכיים- דעו שהפתרון קיים.
רוצים לדעת יותר- צרו קשר ונשמח לסייע
