05/10/2024
חוזר מעוד מסע לעיבוד חוויות לחימה ושירות, עם קבוצה של אנשים מופלאים, רגישים וחכמים, שסוחבים על עצמם 'קצת יותר מידי'. אנשים צעירים, בני דור מדהים, שנתנו לי הרבה תקוה.
ללוות מסע 'בין מלחמות'.....כשחוויות הלחימה של השנה האחרונה כל כך קרובות, כשהאובדנים עוד כל כך טריים ובלתי מעוכלים, כשהכל עוד כל כך פגיע ומעורער, וסימן שאלה מרחף מעל כולנו- לקראת מה אנו הולכים? איפה ומתי יהיה סבב הלחימה הבא? ובעודנו עוצרים ומעבדים את חוויות העבר , מקבלים חלק מהמשתתפים צווי 8 ליום החזרה הביתה.......
פגשתי אנשים צעירים שנהלו ומנהלים את חייהם עם כל כך הרבה סימני שאלה, תהפוכות ואי וודאות......אנשים צעירים שחיים על זמן שאול, עוזבים לימודים, עוזבים זוגיות, משפחה וקריירה ונותנים מעצמם את הכל. כי 'אין ברירה', כי 'חייבים', כי 'הצוות הוא מעל לכל', כי 'על זה גדלנו'. פגשתי התלבטויות ותהפוכות נפש עצומות, על 'האם זה הזמן?', 'האם זה שווה לי?', 'האם אוכל לעמוד בזה שוב, פיסית, כלכלית ונפשית?'
שמונה ימים אינטנסיביים, בהם היו רגעים רבים של סערת נפש, קירבה, חיבוק, חברות אמיצה, מילה טובה. פורקן לנפש שנושאת על עצמה כל כך הרבה, ולא מוצאת מקום לחלוק ולשתף ביום יום, כי 'צריכים להיות חזקים' עבור אחרים, עבור המשימה, ועבור עצמנו.
ובתוך כל אלו, בתוך כל רגעי הצער והכאב, להחזיק באמונה האישית והמקצועית, שיש ערך גדול לעיבוד החוויות שהנפש חוותה, שהדבר הנכון הוא לדבר ולא לשמור בבטן.
יצא לי לצערי לפגוש צוותים שהיו בעבר במסע של בשביל המחר , ופעלו שוב במלחמת 'חרבות ברזל'. שמעתי מהם כמה המסע שרת אותם גם בזמן הלחימה, כמה ההבנה שחשוב לדבר ולפתוח שיח בינהם סייעה להם להתמודד ולפתח חוסן אישי וצוותי, גם שם בעת קרב.
תודה לשותפים שלי למסע האחרון אסנת קושניר, מתן עוזיאל ורן אייזנברג, וכמובן לעמותה המופלאה.
''היינו שבורים, המומים, כואבים,
החלפנו מבט, השפלנו עיניים,
אחר כך חשבנו, שתקנו, דמענו,
התחלנו לחרוק, לחשוף שיניים........
תודה על השקט, תודה על האור,
על הלב הרחב שהמיס את הכל,
על הראש הבריא, סערת הנפש,
הזמן היקר, החום והרגש,
תודה על הרוך, התמימות הפשוטה,
על הכל בו נשמת האדם עמוסה''.
.....ותודה לאריק איינשטיין על המילים החזקות!!
