26/01/2025
למה משוררים טובים מקמ״נים בלהבין את אי הוודאות?
העיסוק בהפתעה המודיעינית של ה7.10 תמיד מגיע למבוי סתום. רובד העובדות מוסכם למדי - אמ״ן הביא את תוכניות חמאס, הביא סימנים מעידים למתקפה בערב ה-6.10 אבל לא הצליח לחבר בין התוכנית לסימנים. ברקע חוסר היכולת לחבר עומד כשל עמוק מאוד להבין את מגמות חמאס. חמאס קונה שקט כדי להתכונן לדבר הגדול, ואנחנו משוכנעים שהוא מורתע.
והשאלה של המבוי הסתום היא למה היינו סתומים כל כך. סתומים פשוטו כמשמעו - משהו מהמציאות לא נכנס. משהו אחר חסם את הדבר הזה מלהכנס. איתי ברון, גדול קמ״ני ישראל בעת הנוכחית, מתאר כיצד כשלנו בלזהות את האיתותים מהמציאות (כמו שומר החומות). כיצד כשלנו בלהציע ״אפשרויות מתחרות״. אבל גם לאיתי אין פתרון לשאלה למה כשלנו בלזהות, או למה פשיטה נרחבת בהפתעה בכלל לא היתה באפשרויות המתחרות שיכולנו להגות בהן.
המבוי הסתום הזה גרם לי להתחיל ללהג על הדרך הסלולה שלא מאפשרת לדרכים שאינן סלולות להתקיים. הדרך הסלולה היא ההעמדה הלוגית המבוססת של הקונספציה. היא דבר מאוד רציני שמאפשר התייעלות ושיטתיות. הדרכים שאינן סלולות הן אלו שמאפשרות לנו לגלות דברים חדשים. ובין השתים הללו יש סתירה מובנית עם ייתרון כוח ברור לדרך הסלולה. אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂים אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ.
למול צורת החשיבה הקמ״נית שקרסה (ולא לראשונה) מצויות צורות חשיבה אחרות - אלו שמגששות את הדמיון, את רוח המעמקים. הרשומה בפוסט (ארוך מדי, לא קיצרתי) מנסה להנגיד את שתי צורות החשיבה הללו ולנסות לדלות מהשוטטות דבר מה בעל ערך לחיים המתחדשים.
