08/02/2024
היר-הורים: מחשבות על הורים וילדים ומה שבניהם.
והפעם הורות בצל המלחמה.
לקראת יום המשפחה המתקיים ב ל' בשבט. אני בוחרת להקדיש פוסט זה להורים באשר הם.
במהלך מלחמת 'חרבות ברזל' ההורות עלתה לכותרות בהקשרים שונים, בסיפורים מכל קצוות הארץ, בתמונות וסרטונים שהרטיטו כל לב. ואני מדברת על ההורות שהתגלתה במלוא תפארתה ועוזה. הורות המדומה למגדלור העומד איתן ויציב גם בסערות הקשות ביותר, מגדלור המשדר ביטחון וחוף מבטחים שאנו רוצים לחזור אליו.
ניטשה כתב: " מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך."
תמיד ידענו ואף הצהרנו שנעשה הכול אבל הכול! עבור ילדינו.
במלחמה הזו ה'הכל' קיבל משמעות אחרת לגמרי. משמעות של גבורה, של הרואיות, של יצירתיות, של אהבה, של הקרבה ודבקות במשימה באופן מעורר השראה והשתאות מול העוצמות והכוח שההורות מעניקה לנו במיוחד במצבי קיצון.
ההורים התגלו במלוא עוצמתם כמנהיגים, כלוחמים וכמשפיעים על אומה שלמה ועל עולם שלם.
הסיפורים רבים ונראה שהם אינסופיים. מתוכם עולה תמונה של הורים שדאגו להחביא את ילדיהם כדי להצילם, הורים שהיו בשבי עם ילדיהם והצליחו לתווך לילדיהם את המציאות המרה כאשר הם מספרים להם סיפורי כיסוי במטרה לרכך את המציאות המורכבת והקשה, הורים שנעקרו מביתם, המקום הבטוח בעולם, ועברו להתגורר עם ילדיהם בחדר אחד ביחד לתקופה שסופה טרם נראה באופק. ושם לנסות לקיים חיים רגילים לכאורה ולשמור על בריאות נפשם של ילדיהם. הורים שהגנו בגופם על ילדיהם ואף קיפחו את חייהם מולם. הורים שנלחמים בחירוף נפש להחזיר את ילדיהם מהשבי, הורים שילדיהם נשלחו לחזית הקרב ומאז ליבם הולם ואינם עוצמים עין מפאת הגעגוע והדאגה לשלומם. הורים כאלה שאיבדו את היקר מכל בנסיבות שונות המצערות צער עמוק שלא ניתן כלל לתיאור. הורים היושבים ליד מיטת בנם/בתם הפצוע/ה ונושאים תפילה לרפואתם. הורים שאינם יודעים כלל מה עלה בגורל ילדיהם. הורים בעורף שצריכים להסביר לילדיהם את פשר האזעקות ולמה רוצים לפגוע ולהרוג בנו. ועוד ועוד הורים ועוד ועוד סיפורים בעורף , בחזית ואף מעבר לים. וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו.
ונדמה שמאז פרוץ המלחמה, ההורות מאותגרת בצורה בלתי רגילה ומוכיחה לכולנו עד כמה מורכב התפקיד הזה ובמיוחד בעת מלחמה כשמרחף מעלינו איום קיומי, או במצבי דחק וטראומה. אך היא גם מוכיחה את הכוחות החבויים בנו כהורים והכוחות האלה מתגלים כשהקושי מתגבר, כשהחשש מחלחל אלינו וכשהמציאות מעמידה אותנו בדילמות הקשות ביותר. ההורות מוכיחה ומלמדת את כולנו על תפקידה המרכזי והמשמעותי ביותר ביצירת פסיפס אנושי של אנושות שיש בה כל כך הרבה תעצומות נפש ותקווה, אהבה, דאגה, תמיכה ונוכחות. אשרי העם שאלה הוריו.
מאחלת לכולנו שנתעצם, נתחזק ונזכה לימים שקטים ומאושרים. ותקווה שכל החטופים יחזרו במהרה למשפחתם.
מי ייתן ונוכל גם בשגרה להיות עבורם המגדלור המתווה את הדרך ועומד יציב ואיתן מול כל הקשיים והחוויות שהם עוברים.
יום משפחה שמח.
באהבה אירית תורג'מן
