20/11/2015
פרשת ויצא
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".
רש"י על הפסוק הנ"ל, מקשה ושואל, מדוע היה צריך לעשות שימוש במילה "ויצא" יעקב ולא "וילך" ?
ומשיב רש"י בו במקום, שהיות ומדובר ביציאתו של צדיק, דהיינו, כאשר הצדיק נמצא העיר - הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה, וכאשר הוא עוזב את העיר, פונה זיוה, פונה הודה, פונה הדרה, דהיינו - יציאת הצדיק עושה רושם.
מקשים חז"ל על דברי רש"י ושואלים, מדוע אם כן, לא נעשה שימוש בביטוי "ויצא" אצל אברהם ויצחק ?
ומשיבים - ראשית, אצל אברהם ויצחק, פשיטא שיציאתם עשתה רושם, אלא שאצל יעקב, כתבה התורה בכל זאת "ויצא", שמא יהא מי שיחשוב, שיציאתו לא עשתה רושם, משום שהותיר במקום את יצחק ורבקה.
שנית (תשובה נוספת), כאשר יצא יעקב מבאר שבע, חשו יצחק ורבקה, בירידת ההוד וההדר שהיה בזמן שיעקב היה בעיר, ולכן בכל זאת עזיבתו השאירה רושם, לעומתו, כאשר יצחק או אברהם יצאו, לא נותר אחריהם כל צדיק, שכן כולם היו רשעים, ומשכך, ניתן לומר שיציאתם לא עשתה רושם, ולכן, לא נעשה לגביהם השימוש במילה "ויצא".
הפסוק הראשון דלעיל,עושה שימוש בשני פעלים – "ויצא" , "וילך".
הראשון הינו פועל בו משתמש יעקב כדי לקיים את מצוות אימו, לצאת/לברוח מפני עשו אחיו המבקש להורגו, ואילו הפועל השני, אמור להיות קיום מצוות האב יצחק (כמובן גם של רבקה) ללכת לחרן (פדן ארם) על מנת לשאת אישה.
קיימים מדרשים ופרושים שונים על הפועל "וילך", ובהם בין היתר גרסאות המתייחסות לעיתוי של - "וילך", דהיינו, האם הלך מיד או שמא התעכב, יש ואף לומדים מהגימטריה של המילה "וילך", שהינה "בו ביום", דהיינו, המילה "וילך" - בגימטריה 66 , ו- "בו ביום" 66 , ומכאן, שניתן לקרוא (לכאורה) את הפסוק "ויצא יעקב מבאר שבע בו ביום חרנה".
מנגד, קיימים לא מעט מדרשים ופירושים לגבי התעכבותו של יעקב, ובעיקר המדרש מציין כי יעקב לא פנה מיד לחרן אלא נטמן (= ישב ללמוד) בישיבת שם ועבר, במשך 14 שנה ורק לאחר מכן פנה לילך לחרן לשאת אישה.
שואלים חז"ל הכיצד ? הלוא אביו (ואף אימו) ציוו עליו ללכת לחרן לשאת אישה, כיצד זה "הפר" את מצוות אביו?
כדי להשיב לקושיא, נפנה למסכת קידושין עמ' כט, שם דנים חז"ל בשאלה האם לימוד תורה קודם לנשיאת אישה או המצווה לשאת אישה קודמת ללמוד תורה. ומשיבה שם הגמרא – בני בבל לומדים תורה קודם נשיאת אישה, ובני ישראל נושאים אישה קודם. ומוסיף ומבהיר שם רבינו תם – בני בבל שהם עניים, קודם לומדים תורה ואחר כך נושאים אישה, ובני ישראל שהם עשירים קודם נושאים אישה ואחר כך לומדים תורה.
וההסבר לכך, בא מהעובדה שכאשר נדרש אדם לשאת אישה הוא צריך ליקח בחשבון שיהא עליו לשאת במזונותיה של האשה, ולכן עליו להיות במצב כלכלי כזה שיוכל לשאת במזונות אחרת הדאגה למזונות תשבש לו את הלימוד.
נחזור כעת ליעקב, ונברר לאור האמור במסכת קידושין את פועלו.
נזכור כי יעקב יצא מבאר שבע לברוח מפני עשו. עשו ששמע שיעקב ברח פנה לאליפז בנו והורה לו לרדוף יחד עם עוד עשרה מאנשיו להשיגו ולהורגו.
אליפז יצא למשימתו, והשיג את יעקב. עמד מולו בוכה וחרב בידו, שאל אותו יעקב מדוע הוא בוכה ומדוע הוא מאיים עם החרב ביד ? סיפר אליפז ליעקב (שהיה רבו בישיבה) על הציווי שציוה אותו אביו – להרוג את יעקב, והוא שאהב אותו התקשה לעשות כן.
ישב יעקב עם אליפז, ותיכן עימו העצה כלהלן – אמר יעקב לאליפז קח את כל רכושי והוני, והשאר אותי עירום מכל, ואז אני אחשב עני – ועני חשוב כמת, ותבוא לאביך ותספר לו שמילאת את המשימה. ואכן זאת עשה אליפז, ויעקב נותר חסר כל.
משנותר יעקב חסר כל עמד הוא בפני הדילמה – מה קודם למה ? לשאת אישה – כמצוות אביו, או ללמוד תורה? והתשובה הייתה ברורה לו לפי מסכת קידושין – עני – קודם ילמד תורה.
בעניין זה, יש מקום לפנות להמשך הפרשה, כאשר פוגש יעקב את רחל, והכתוב אומר שיעקב מנשקה ולאחר מכן בוכה.
רש"י במקום מביא מס' פירושים מדוע בכה יעקב, ובאחד מהם מציין רש"י את עובדת היותו של יעקב עני בעת שפגש לראשונה את רחל, שלא כמו עבד אביו (אליעזר), כשפגש לראשונה את רבקה, יכל להרשות לעצמו להעניק צמידים ונזמים, והוא שאליפז נטל ממנו את כל רכושו הותיר אותו עני.
לבסוף, אפשר לציין כי יעקב ישב ולמד בישיבת שם ועבר במשך 14 שנה. ומה בעיקר למד? יעקב ראה ברוח הקודש כי בנו יוסף יאלץ לצאת את הארץ (כפי שהוא עצמו נאלץ) ולכן ישב ולמד בעיקר את הדינים וההלכות שיסייעו בידו בעת שהותו בחוץ לארץ.
כאשר נולד יוסף, ובחלוף 3 שנים, לקחו יעקב (כאשר יוסף בן שלוש) והחל ללמדו תורה ובעיקר את הדינים וההלכות שלמד בעת שהייתו בישיבת שם ועבר, וכל זאת במשך 14 שנה , ורק כאשר הגיע יוסף לגיל 17 התיר לו לצאת לרעות את הצאן, כפי שמובא בפרשת וישב - פרק לז פסוק ב – "אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער... ".
שבת שלום .
