15/02/2026
איך אני אוהבת לעשות דברים לבד!
לנקות לבד, ללמוד לבד, לשווק לבד, לתפור, לבשל, לאפות, לצייר... רק תניחו לי והכל יתוקתק.
ואני לא היחידה. הרבה נשים "תקתקניות" לא באמת רגילות לבקש עזרה.
לא כי הן לא רוצות ולא כי הן לא סומכות על אנשים (אנחנו כן), אלא כי לאורך השנים הן למדו שאם הן לא יעשו את הדברים לבד, זה או שזה לא יקרה, או יקרה פחות טוב, או ייקח יותר זמן, או ידרוש מהן להסביר יותר מדי (אז אולי אנחנו לא סומכות על אנשים?)
אז הן למדו להסתדר לבד.
אצל נשים שהראש שלהן לא מפסיק לעבוד, ועוד יותר אצל נשים עם הפרעת קשב הדפוס הזה חזק אפילו יותר.
לבקש עזרה דורש לתאם, להסביר, לעקוב, לזכור, להתכתב, לחכות לתשובה, ולפעמים גם להתמודד עם אכזבה או עם אשמה כשמשהו לא מסתדר.
וכל הדבר הזה גוזל אנרגיה שאין לנו גם ככה.
אז יותר פשוט לנסות לבד.
וכשזה מגיע לירידה במשקל, זה נשמע הגיוני. הרי זה "רק" אוכל.
אבל בפועל יש שם הרבה דברים מעבר:
החלטות קטנות שצריך לקחת לאורך היום, תכנון מראש גם כשאין חשק, גמישות כשמשהו משתבש, ויכולת לחזור למסלול בלי לעשות מזה סיפור.
וכשאת מנסה להחזיק את כל זה לבד, בתוך חיים שגם ככה עמוסים, בהתחלה זה אפילו נראה כאילו זה עובד.
אבל אז מגיעים הימים הפחות זוהרים. שבוע עם פחות שינה, תקופה לחוצה, ערב שמגיע אחרי יום מתיש ואז הלבד כבר עובד לרעתך. ברגעים האלה הכי קל זה לוותר לעצמך ולהרים ידיים.
ואז מתגנבת גם מחשבה ש "זה לא בשבילי. אני לא מהמתמידות".
וזו הטעות הכואבת.
כי בפועל, הרבה מהתקיעות הזאת לא קשורה לאופי שלך, וגם לא לתפריט.
היא קשורה לזה שאת רגילה לעשות הכול לבד, בתוך חיים של עומס ובלגן.
בוובינר הקרוב אני מדברת על למה זה קורה, למה דיאטות נופלות גם כשיש ידע, ואיך בונים תהליך שמחזיק גם בתוך החיים העמוסים שלנו.
אם את מכירה את זה מקרוב, את מוזמנת לבוא ולשמוע.
כן, זה בחינם.
כתבי לי ואשלח לך פרטים
