20/04/2026
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ו פעולות האיבה
הכול קורה דרכי, לא באמת איתי. החיילים נכנסים הביתה, משתלטים על המרחב, ואני שם אבל לא שם. הם מובילים אותנו תחת אש, צעד אחרי צעד, למקום שאמור להיות בטוח יותר, אבל המוח עוד תקוע מאחור. ריח העשן נדבק לבגדים, לעור. המראה של הבתים השרופים והגופות המוטלות בצד הדרך נצרב בזיכרון כמו תמונה שבורה. בצומת בארי המציאות מתחילה לחלחל. פוגשים חברים, רואים משפחות, ולאט לאט השמות מתחילים לצוף, מי שנרצח, מי שמוגדר מנותק קשר. בתוך כל הכאוס הזה, אין כבר כוח ואין פחד, נשארה רק דאגה עמוקה ומשתקת.
בים המלח המראות מתחלפים בטכנולוגיה קרה של שכול, לוקחים DNA מהמשפחות, ובמקביל, בבארי, מחפשים בין ההריסות שאריות של חיים שנקטעו. המספרים בלתי נתפסים, מעל 1,200 נרצחים, משפחות שלמות שנמחקו מהעולם ברגע אחד ומעל 1000 נופלים חיילים חיילות שוטרים שוטרות ואזרחים שבלב שלהם היה רק דבר אחד ערבות הדדית ואהבה לעם. מאז, כל יום וכל מוצאי שבת, המלחמה היא על שחרור החטופים, ובמקביל יצירת קשר עם המשפחות השכולות שבניהן ובנותיהם נפלו כדי להציל אותנו שם, "בלב בארי".
אנחנו עדיין לא מעכלים, לא באמת מבינים את גודל האסון. מצד אחד מתחילים לבנות שכונות חדשות מתוך תקווה שכולם יחזרו, ומצד שני הטרקטורים הורסים את מה שנשאר מהשכונות הישנות בקיבוץ. 102 נרצחו בבארי. 34 חיילים, שוטרים, אזרחים וחברי כיתת כוננות והצוות הרפואי נפלו בקרב על הבית.
לזכר הנופלים על ביטחון מדינת ישראל, לזכר הנרצחים מפעולות האיבה, ולזכרם של כל מי שנפל בטבח השבעה באוקטובר. יום הזיכרון:
נזכור
נתקן
נאחד
כדי להבטיח עתיד טוב יותר לדורות הבאים.
התמונה צולמה ב 7/10/2023
בצומת בארי .שעה 17:30.
