12/09/2017
בשעות הערב הגיע אליי למשרד בהפתעה מכר ותיק. אחרי שיחת חולין קצרה הבנתי שלביקור הספונטני יש סיבה נוספת.. "מה קורה?" שאלתי, "מה קורה באמת..?" אבי (שם בדוי) שתק "אני מבין שמשהו יושב עליך.. דבר, מה העניין?"
"אני מתלבט כבר הרבה זמן, לא כו"כ נעים לי, אבל אני חייב את עזרתך.."
אני מרגיש שאבי מתקשה להפתח ואומר לו שוב ושוב שאני כאן בשבילו .
אחרי כמה דק אבי לוקח נשימה עמוקה ומתחיל לספר לי "אתה זוכר את קרן? הבת הגדולה שלי?" "ברור" אני עונה, "בתקופה האחרונה אנחנו מרגישים שאנחנו לא מכירים אותה.. היא יוצאת מהבית ולא אומרת לאן ומתי תחזור, היא התנתקה מהחברים הישנים שלה, בלימודים המצב יותר מגרוע..סיפרו לי שהיא מעשנת"
"לא בשביל משהו ,אבי" אני קוטע אותו " רוב הנוער היום מעשן.. למה זה כו"כ מטריד אותך?" "זה לא רק העישון, עם זה אני יכול לחיות. שאלתי אותה אם היא מעשנת והיא אמרה שלא. אני יודע לזהות מתי היא משקרת ומתי לא - זו פשוט לא הילדה שאני מכיר..אני מפחד שאם היא משקרת על העישון היא משקרת על דברים נוספים . איזה סיבה יש לה לא לשתף אותנו לאן היא הולכת? אשתי עוד שנייה משתגעת...אני לא יכול לשבת מהצד ולא לעשות כלום" אני מרגיש שאני חייב להרגיע את אבי " אני מבין את החששות שלך, אבל אתה צריך לזכור שבגיל ההתבגרות אלה התנהגויות שכיחות. היא לא הראשונה וכנראה לא האחרונה שתסתיר דברים מההורים שלה. זה מבאס אבל זה לא בהכרח חמור כמו שזה מצטייר בענייך" אבי קוטע אותי ואומר " זו הבת שלי, אני יודע שמשהו בה לא בסדר.. אני יודע" עם זה כבר לא היה מה להתווכח.. הבנתי שהתחושות של אבי קשות ושאין טעם לבטל אותן, צריך למצוא דרך לאשש או בתקווה לבטל את חשדותיו ע"י עובדות מוצקות. אבי מסר לי תמונה עדכנית של קרן וישבנו שעה נוספת כדי לאסוף פרטים עליה ועל שיגרת יומה. אבי סיפר לי שבסוף שבוע הקרוב הוא ואשתו נוסעים לנופש בחו"ל. היה ברור לשנינו שזו הזדמנות מצוינת לעקוב אחריה ולראות מה היא עושה כשהיא לא צריכה לתת לאף אחד הסברים . קבענו שנתחיל את המעקב ביום חמישי בבוקר , היום בו הם טסים. ביום חמישי לפנות בוקר התמקמנו בסמוך לביתו של אבי. בשעה 7 וחצי קרן אמורה הייתה לצאת לבית הספר. עד השעה 9 , לא ראינו את קרן יוצאת מביתה. בשלב זה עוד אמרתי לעצמי שזו עוד התנהגות אופיינית לגיל ההתבגרות. "מי אוהב בית ספר?" חשבתי לעצמי " מותר להבריז מדיי פעם.." בשעה 9 וחצי ראיתי את קרן בפתח ביתה. היא נשאה תיק גדול ושק שינה בשלב זה כבר היה לי ברור שהיא לבית ספר כנראה כבר לא הולכת היום.. קרן הלכה רגלית כ- 5 דקות עד שהגיעה לרכב הונדה שהמתין בתחנת האוטובוס. במכונית היו שני נערים ובחורה נוספת. קרן העמיסה את הציוד שלה לתא המטען, נכנסה לרכב, נשקה לאחד מהנערים ואלה החלו בנסיעה. במהלך הנסיעה קרן נצפתה מעשנת ושותה בירה.
חשבתי לעצמי שזו בהחלט לא שיגרת יום של תלמידת תיכון אבל עדיין ניסיתי לשמור על אופטימיות. כעבור כשעתיים של נסיעה מהירה הגיעו קרן וחבריה לחוף על הכנרת .מייד עם הגעתם החלו פורקים את הציוד מהרכב ,בנו את האוהלים וארגנו את האזור. מאחר וטיול אוהלים לא היה משהו שצפיתי מראש ותצפית מהרכב הייתה רחוקה מדיי ,נאלצתי להשאיר במקום את החוקר שהיה עימי להמשך תצפית ונסעתי לקנות עבורנו אוהל וציוד כדי שנוכל לצמצם את המרחק ולראות ולשמוע את הדברים מקרוב. בשעות הערב המוקדמות היינו כבר עם אוהל בנוי בסמיכות לאוהל של קרן וחבריה. בשלב זה , הייתי קרוב מספיק כדי לראות כי שני הנערים שהיו בחברתה של קרן היו בני מיעוטים ולא ממש נערים (בני שלושים לערך). במהלך הלילה ערכו קרן וחבריה מסיבה הכללה מוזיקה רועשת ועישון נרגילה. אנחנו מצידנו,כדי לא לעורר את חשדנותם של השכנים, הדלקנו מנגל קטן והתיישבנו מחוץ לאוהל. בעודנו אוכלים ראינו את חברתה של קרן פוסעת לעברנו. היא פנתה אלינו בשאלה " יש משהו טעים?" צחקנו והצענו לה להתכבד .היא התיישבה לידנו והחלה לאכול "גם אתם מוזמנים אלינו, יש נרגילה ועוד כמה דברים טובים.." ציחקקה בעודנו מדברים קרן הצטרפה גם היא אלינו. "מה כול כך מעניין פה? אמרה, מסרנו לקרן שיפוד והיא התיישבה ליד חברתה. הצענו להן לשתות שתייה קלה וקרן שאלה אם אין לנו משהו יותר מעניין.. "אנחנו פה ממש בספונטניות, קיווינו שאולי לכן יש משהו מעניין יותר" ענה השותף שלי
קרן צחקה ואמרה שהם באו "מסודרים" ושעבור סכום סמלי אפשר לדאוג שגם לנו יהיה ערב שמח במיוחד והוציאה מהכיס אצבע חשיש. סירבנו בנימוס ואמרנו שהכוונה הייתה יותר לשתיה חריפה ושאנחנו נוותר. קרן וחברתה סיימו לאכול ופנו לכיוון האוהל שלהן. "אם תתחרטו, אתם יודעים איפה למצוא אותנו" קראה קרן תוך כדי הליכה לכיוון האוהל. במהלך הלילה צפינו בקרן וחבריה שותים ומעשנים עד השעות הקטנות . למחרת בשעת צהריים אספו קרן וחבריה את הציוד ונסעו חזרה הביתה. כול הדרך חזרה חשבתי על אבי , אתמול נסעתי במחשבה שנוכל אחרי הסוף שבוע הזה לצחוק על כמה הוא פרנואיד. לצערי ,אני אצטרך לשבת מולו ביום ראשון ולהודות שהוא בכול זאת צדק..
גם אתם מרגישים שהילדים בורחים מהישג ידכם? צרו קשר עוד היום || 0505588300 || http://bit.ly/2ihYXxS