ברוך אורן-סליוז תהליכי צמיחה ופריצת דרך, המלאכה 19, Binyamina (2026)

26/01/2026

הטבלה הטקטית - כלי חזק לשלב הביצוע
WALK THE TALK של שיא עונת הרקפות

21/01/2026

⬇️Hebrew below עברית בהמשך⬇️
Things I've learnt on Enrollment 1: Getting myself out of the way of enrollment
In the recent 2 years I've been participating in the Matery Schcool for Transfomative Leadership. In this year, the third, I've decided to master the Distinction: Enrollment. In other words, I am interested in mastering when is Enrollment present and when it is missing. I will learn that by looking at life from this distinction, working with this distinction in my day-to-day life, and creating this distinction with others.
But what do I mean "Enrollment is present"? I mean that in my communication with another, I can see that he sees some possibility as possible now and exciting. For example, she can see the possibility of compassion is possible now and exciting. Or he can see that the possibility of peace is possible now and exciting. Why is it important to see that another person sees something as possible? Because seeing that change is possible, is the first step in transforming reality.

I am sharing here my first research note.

How can I get in the way of Enrollment? And what can I do to get out of the way?
Enrollment is something that happens in communication, in dialog, in a conversation. As one of the dancers on the dancefloor of dialog, I have a lot of power and impact on the resulting dance. And even after saying that - Enrollment is like a magic that happens on its own. The best I can do is allow it to create itself. To avoid distracting or wrecking it.

1. Shout out your dreams! Out of the Closet!
Get out of the closet with your dreams. Be bold about them. Once you are freely expressing what is of real importance for you, what makes your eyes shine with inspiration, the room has changed. Your dreams and envisioned possible futures will set the stage for the possibilitiy of possibilities. Saying them out loud invites excitement and vision into the space.

2. Re-Declare it!
Possibilities are not living on their own. They are born inside conversation, and out of declaration. If you have'nt spoken with that person in a while - you can rest assured that for this person, the possibility has disappeared. What can you do? Just re-presensce the declaration of what's possible by saying: "I stand for this to be possible". That's it.

3. Be curiousity!
What's really powerful in a conversation is being in a state of "not-knowing". What the Buddhists call having a "beginner's mind". Open-ended questions, patience and curiosity can invite this way of being into the conversation. Ask the other - when you hear this possibility, what becomes awaken in you? How could this possibility light or re-frame what's already of importance to you? What could be important to you about this possibility and the quest to bring it to reality for you? What is it that this possiblity allows or invites you to see about your future? What openings for you to express yourself and whats of importance to you, can be seen in the light of this possibility coming to reality?

4. Don't win!
There is also a room to talk about the evidence against it, or the obstacles that are on the way to realize this possibility. You can accept these as they are. Their existance does not negate the existance of the possibility. Yes, there are real challenges. And yes. it is worthy to stand for the possibility and deal with these challenges. Sometimes the existance of the evidence and obstacles only clarifies and make it more distinct, that this possibility is worth struggeling for and standing for.
If you find yourself wanting to argue in favour of the possibility - consider that possibility is not right or wrong. There is no way to prove possibility - as possibility does not live in the realm of facts. It lives in the realm of possibility.

4. Surrender to it!
Sometimes I find myself asking the other and then facing uncomfortable silence. My habit is then offering the other a possible answer. Guessing what could be important for him. While this does ease my uncomfort of waiting in the dark - it has the unwanted chilling effect on the other. It usually leaves the other with a feeling like I already know what he's thinking, what he wants and so on. My answeres are usualy my answeres, and thus they also carry the message that I only care about what I already know. That's the direct opposite of "Beginner's mind". And also has a very chilling effect. It has the other think that I'm not really curious about him. And so, the possibility lands for him as unattractive or unexciting. Invite yourself to "die" in your uncomfort while waiting for the authentic, real answer. Get that possibility has that nature: it can take people on a ride, and bring them to places they did not see lately or never seen before. And they too, need some time and air to come back to the conversation with answers.

5. Don't get triggered!
Whatever happens in the conversation, keep yourself from making it mean anything about you. The other might say things like "you're doing great job" or "you're doing aweful job". Both are statements, and statements are not questions. You have no need to answer theese. You can just say "thank you".
When you do get activated, you react from "something is wrong" or "fight/flight" mechanism. That means you fall from the world of possibilities into the world of right/wrong/evidance. Possibility does not live in this world.

This concludes this research note on the ways in which you can get in the way of Enrollment.

דברים שלמדתי על רתימה 1: להוציא את עצמי מהדרך של רתימה
בשנתיים האחרונות אני משתתף בבית הספר מאסטרי למנהיגות טרנספורמטיבית. בשנה זו, השלישית, בחרתי ליצור מומחיות בהבחנה: רתימה. במילים אחרות, מעניין אותי לשלוט בזיהוי מתי רתימה נוכחת ומתי היא חסרה. אלמד זאת באמצעות התבוננות בחיים דרך הבחנה זו, עבודה עם הבחנה זו בחיי היומיום שלי, ויצירת הבחנה זו עם אחרים.
אבל למה אני מתכוון כשאני אומר "רתימה נוכחת"? אני מתכוון לכך שבתקשורת שלי עם אחר, אני יכול לראות שהוא רואה אפשרות כלשהי כאפשרית עכשיו ומרגשת. לדוגמה, היא יכולה לראות שהאפשרות של חמלה אפשרית עכשיו ומרגשת. או שהוא יכול לראות שהאפשרות של שלום אפשרית עכשיו ומרגשת. מדוע חשוב לראות שאדם אחר רואה משהו כאפשרי? מפני שראיית השינוי כמשהו אפשרי היא הצעד הראשון בטרנספורמציה של המציאות.

אני משתף כאן את רשומת המחקר הראשונה שלי.

איך אני יכול להפריע לרתימה? ומה אני יכול לעשות כדי לצאת מהדרך?
רתימה היא משהו שקורה בתקשורת, בדיאלוג, בשיחה. כאחד הרקדנים על רחבת הריקודים של הדיאלוג, יש לי הרבה כוח והשפעה על הריקוד שנוצר. וגם אחרי שאמרתי זאת – רתימה היא כמו קסם שקורה מעצמו. הדבר הטוב ביותר שאני יכול לעשות הוא לאפשר לה ליצור את עצמה. להימנע מלהפריע לה או להרוס אותה.

1. לצעוק את החלומות שלך! צא מחוץ לארון!
צא מהארון עם החלומות שלך. היה נועז לגביהם. ברגע שאתה מבטא בחופשיות את מה שחשוב לך באמת, את מה שגורם לעיניך לזהור מהשראה, החדר משתנה. החלומות שלך והעתידים האפשריים שאתה מדמיין יכינו את הבמה לאפשרות של אפשרויות. אמירתם בקול רם מזמינה התרגשות וחזון אל המרחב.

2. הכרז מחדש!
אפשרויות אינן נולדות או מתקיימות בפני עצמן. הן נולדות בתוך שיחה, ומתוך הכרזה. אם לא דיברת עם אותו אדם מזה זמן מה – אתה יכול להיות בטוח; עבור אותו אדם, האפשרות נעלמה. מה אתה יכול לעשות? פשוט להנכיח מחדש את ההכרזה על מה שאפשרי באמירה: "אני עומד/ת לכך שזה יהיה אפשרי". זה הכול.

3. היה סקרנות!
מה שבאמת עוצמתי בשיחה הוא להיות במצב של "אי־ידיעה". מה שהבודהיסטים מכנים "תודעת מתחיל Beginner's Mind". שאלות פתוחות, סבלנות וסקרנות יכולות להזמין את אופן הוויה הזה אל תוך השיחה. שאל את האחר – כשאתה שומע את האפשרות הזו, מה מתעורר בך? איך האפשרות הזו יכולה להאיר או למסגר מחדש את מה שכבר חשוב לך? מה יכול להיות חשוב לך באפשרות הזו ובמסע להביא אותה למציאות עבורך? מהי האפשרות הזו מאפשרת או מזמינה אותך לראות לגבי העתיד שלך? אילו פתחים לביטוי עצמי ולמה שחשוב לך ניתן לראות לאור מימושה של האפשרות הזו במציאות?

4. אל תנצח!
יש גם מקום לדבר על הראיות נגד האפשרות, או על המכשולים שבדרך לממש את האפשרות הזו. אתה יכול לקבל את אלה כפי שהם. קיומם אינו שולל את קיומה של האפשרות. כן, יש אתגרים אמיתיים. וכן, ראוי לעמוד למען האפשרות ולהתמודד עם האתגרים הללו. לעיתים קיומן של הראיות והמכשולים רק מבהיר ומחדד יותר שהאפשרות הזו שווה מאבק ועמידה למענה.
אם אתה מוצא את עצמך רוצה להתווכח בעד האפשרות – קח בחשבון שאפשרות אינה נכונה או שגויה. אין דרך להוכיח אפשרות – שכן אפשרות אינה חיה בעולם העובדות. היא חיה בעולם האפשרויות.

5. היכנע!
לעיתים אני מוצא את עצמי שואל את האחר ואז ניצב מול שתיקה לא נוחה. ההרגל שלי הוא אז להציע לאחר תשובה אפשרית. לנחש מה יכול להיות חשוב לו. בעוד שזה אכן מקל על אי־הנוחות שלי מההמתנה בחשכה – יש לכך אפקט מצנן לא רצוי על האחר. זה בדרך כלל משאיר את האחר עם תחושה שכבר אני יודע מה הוא חושב, מה הוא רוצה וכן הלאה. התשובות שלי הן בדרך כלל התשובות שלי, ולכן הן גם נושאות את המסר שאכפת לי רק ממה שאני כבר יודע. זה ההפך הישיר מ"תודעת מתחיל". וגם לכך יש אפקט מצנן מאוד. זה גורם לאחר לחשוב שאני לא באמת סקרן לגביו. וכך, האפשרות נוחתת עבורו כלא מושכת או לא מרגשת.
הזמן את עצמך "למות" בתוך אי־הנוחות שלך בזמן ההמתנה לתשובה האותנטית והאמיתית. הבן שלאפשרות יש טבע כזה: היא יכולה לקחת אנשים למסע, ולהביא אותם למקומות שהם לא ראו לאחרונה או שמעולם לא ראו קודם. וגם הם צריכים קצת זמן ואוויר כדי לחזור לשיחה עם תשובות.

6. אל תופעל!
מה שלא יקרה בשיחה, שמור על עצמך מלהפוך זאת למשמעות עליך. האחר עשוי לומר דברים כמו "אתה עושה עבודה מצוינת" או "אתה עושה עבודה נוראית". שניהם היגדים, והיגדים אינם שאלות. אין לך צורך לענות על אלה. אתה יכול פשוט לומר "תודה". כאשר אתה מופעל, אתה מגיב מתוך "משהו לא בסדר" או מתוך מנגנון "הילחם/ברח". זה אומר שאתה נופל מעולם האפשרויות אל עולם הנכון/לא נכון/ראיות. אפשרות לא חיה בעולם הזה.

בכך מסתיימת רשומת מחקר זו על הדרכים שבהן ניתן להפריע לרתימה.

08/01/2026

אני חושב שיש משהו חכם בלהסתכל מנקודת מבט שאולי יש כאן באמת פער דורות.
יש דור מנהיגותי שמאמין שכשיש מתחים, המנהיג צריך להחליט. שאם יש אי הסכמה, זה סימן לחולשה, למנהיגות גרועה. וההוויה הנדרשת היא כוחנות, החלטיות ו"כניסה מתחת לאלונקה". ולעומתו, יש דור מנהיגותי אחר. דור שמאמין שכשיש מתחים, צריך להאט ולהפגש ולדבר על זה. דור שמאמין שאם יש אי הסכמה, זה סימן שמשהו חדש ומרגש הולך להיוולד. וההוויה הנדרשת היא אומץ, סבלנות והקשבה עמוקה. העניין הוא שהאתגרים שמופיעים לפנינו בשנים האחרונות נוטים להיות יותר ויותר אתגרים שחכם להתמודד איתם דרך מנהיגות מהסוג של מנהיגות קשובה.
אני לא מנסה להגיד שזה קל להיות מנהיגות קשובה. רק שכדאי ללמוד איך לעשות את זה, וכדאי להתאמן ולה..שתפר בזה.

ובתוך זה, בחלק מהקהילות, נראה שאנשים פחות מעורבים, פחות איכפתיים. זה יכול להיות חלק מרוח הזמן, שהמציאות נראית בו משהו שבין גלילת-אינסוף-בפיד לבין התכתבות עם הפרומפט של הGPT. וזה יכול להיות מעין הצטברות של משקעים רגשיים-חברתיים. משהו כמו אבנית בשיניים.

ובתוך הנסיבות האלו - איך מזרימים אוירה של סקרנות, יזמות, התלהבות, משחקיות? איך יוצרים לעצמי ולאנשים סביבי הרגשה שאולי הנסיבות מורכבות ומדכאות - אבל עדיין יש אפשרות לעלות למגרש ולעשות שינוי? אני חושב שלמנהיגות ההשתתפותית יש מספר גישות וכלים שיכולים לעשות שינוי. דווקא בשכבות הלכאורה "מרוחקות".

מה למשל?
המרחב הפתוח שיודע להזמין יצירתיות וחדשנות
הDragon Dreaming שיודע לקחת חלום של יזם בודד ולהפוך אותו לצוות-חלום שמוביל קהילה שלמה.
וכמובן תאוריה U שיודעת להסתכל על אתגרי עומק של תרבות ופערי עומק בדרך ההסתכלות על השדה.
וזה רק מבט על על ארגז הכלים ההשתתפותי.

אם אתם מתמודדים עם פערים במנהיגות או במעורבות אצלכם בארגון או בקהילה, בואו נדבר. אשמח לעזור.

בתמונה - הכניסה לעמותת "בוסתן בני אברהם" ביפו, השבוע

17/12/2025

איך למנוע שחיקה. WALK THE TALK

17/12/2025

תנאים מיטביים לשיחת צוות WALK THE TALK
אם אתם יודעים ליצור תנאים לשיחה מחוללת, להקשבה נדיבה בישיבות שלכם - תוכלו להגיע לתוצאות הרבה יותר חזקות עם האנשים שכבר איתכם בצוות.
וגם - למה יש לי מרשמלו ביד?

19/11/2025

על השתתפות רדיקלית
התופעה הזו ש20% מהאנשים עושים 80% מהעבודה הפכה להיות משהו כמעט מובן מאליו. יש אפילו ביטוי עבור זה- STP - Same Twenty People. זה נפוץ, זה מובן בתוך התרבות הנפוצה במערב. אבל, אם חשוב לכם לפעול אחרת, הנה נתיב פעולה שעבד לי מעולה.

קוראים לי ברוך, ואני מוביל בעשור האחרון מחנה במידברן. ואחד הערכים שבחרתי להשקיע בו הרבה - הוא בנייה של תרבות 100% השתתפות במחנה.
השנה זה היה קצת יותר מאתגר בגלל הנסיבות. ועדיין הצלחנו להגיע למעל 81% השתתפות, והמידברן עוד טרם התחיל!
איך הצלחנו לעשות את זה?

גילוי נאות: לפני שאתחיל ברשימה, רוצה להגיד שמחנה במידברן זה לא עבודה של איש אחד. אני עושה כמיטבי כדי לתת אהבה ולעזור לזה להצליח, אבל זו עבודה של קבוצה, של קהילה. וגם ההצלחה הזו להגיע לרמת השתתפות כזו היא הצלחה של קבוצה. אני כותב כאן דברים על דעת עצמי, אפשר שהשותפותים שלי לקהילה רואים דברים אחרת.

א. תיאום ציפיות ברור בכניסה למחנה. כל מי שהצטרף שמע את הציפיה להשתתפות, ואת הרצון לבנות ביחד קבוצה אוהבת של אנשים שעושים.

ב. תפקידונים. אחד מהכלים החזקים בשיטת הניהול העצמי "הולקרטיה". הגדרנו בתחילת הדרך רשימה של כ-20 תפקידונים - תפקידי מנהיגות קטנים במחנה. למשל - אחראי על המתכונים, אחראי על לקנות את המצרכים לבישול, אחראי על תיאום פגישות המחנה, אחראי על ההיכרות ביננו, אחראי על תקציב המחנה, אחראי על עבודה עם קבלנים וספקים. והבהרנו - אנחנו מזמינים כל אחד מאיתנו לקחת תפקידון אחד לפחות, כי השתתפות זה כיף וזה יוצר תחושה של ביחד ואיכפתיות. וזה בונה חיבור וקהילה.

ג. דגש על היכרות חיבור ובינוי מערכות יחסים. כי אם אני מכיר את האנשים במחנה, ואיכפת לי מהם - איכפת לי גם לתת את החלק שלי בהצלחת המאמץ המשותף.

ד. "חינוך" - הצגת הערכים החשובים לנו במרכז הבמה. אני פחות בעניין של עונשים וביוש. אבל בהחלט חזרתי והבהרתי למה חשובה השתתפות, מה אפשר להרוויח מהשתתפות. מה ההבדל בין "תיירים" שבוחרים לצפות בעשייה עם פופקורן ביד. לעומת אנשים שלוקחים אחריות, נכנסים לזירה ומלכלכים את ידיהם בעשייה. הגדרת הסטנדרט התרבותי יצרה בסיס משותף של שפה וציפיה הדדית. וכשיש בהירות על הערכים המשותפים, על התרבות המשותפת, כל אחד יכול לנהל את עצמו. הצורך בביוש, האשמה וענישה מתפוגג. אנשים מעוניינים להיות חלק חיובי ותורם בתרבות.

ה. פומביות. השתתפות זו תרבות-נגד בתוך התרבות הנוכחית בישראל, שבה בעיקר יושבים מהצד, מביעים דעה ביקורתית, וכשרוצים שמשהו יקרה, מזמינים מה-וולט - מבקשים ממישהו אחר לעשות בשבילי. במקום להכנס לזירה, לקחת אחריות, ולפעול. כשהעשיה מתרחשת בסוד, אין מי שיפורר את התחושה "אף אחד לא עושה כלום". ואת המחשבה "אני עושה הרבה, והם לא עושים כלום, ואני הפראייר". זה דפוס מחשבה שנפוץ מאוד בחברה הישראלית שבה כולנו "בטח, בטח, בטח לא פראיירים".
שוב ושוב, בשיחות אישיות, הייתי צריך להזכיר לאנשים שהמחשבה "אף אחד לא עושה כלום" והמחשבה "אני היחיד שפועל" הן רק מחשבות, ויש עדויות מאוד חזקות לכך שרוב האנשים עסוקים בעשייה עבור המטרה המשותפת. יש עניין שכשכל אחד מאיתנו עסוק בעשייה, הוא בדרך כלל מרוכז בעשייה. ולא עסוק בלצלם לאינסטוש. אז בקשו מהאנשים שלכם לתעד! צלמו אותם בפעולה ושתפו בקבוצה! תמונה שלהם בעשייה, תמונה של התוצרים שלהם. התמונות הללו משמחות, מחברות, מעוררות גאווה בהצלחה המשותפת, עושות חשק לקפוץ על הזדמנויות לפעול, ובעיקר, מראות שלכולם איכפת. זה מכניס אנרגיה מרימה ומחוללת עוד תנועה.

ו. אפס סבלנות לסיחרורי דרמה. בעיקר בקבוצות שמתנהלות בכתב כמו בווצאפ. טורנדו של דרמה בדרך כלל מתחיל ממישהו שמרגיש שמשהו לא בסדר. ואז, במקום לקחת אחריות או להציע שיח פתרונות - שואל "מי אחראי לטפל בזה?" או "תטפלו בזה אתם (לא אני)". לפעמים זה גם אישי - "ברוך, אתה חייב לטפל בזה". הנימה המתלוננת נוטה להסתחרר: אחרים כותבים לו שאכן הנושא דרמטי, אבל גם הם, לא לוקחים אחריות. כל זה מבלי להרים טלפון בפרטי למי שבאמת לקח אחריות - כדי לברר מה באמת קורה. מותר להביע ביקורת, מותר להעלות נושאים לדיון. רק שימו לב ששימוש בווצאפ במקרים כאלו בדרך כל מייצר נזק היקפי גדול מהתועלת. מייצר שיח שמסתחרר בקלות לשיח רעיל. צריך לקחת אחריות ולנקוט בדחיפות בפעולה כמנהיג בקבוצה - להתקשר אישית וישירות למי שמתדלק את הדיון, ולהבהיר לו שכקבוצה, סחרור דרמה היא לא דרך אפקטיבית לקחת אחריות. להבהיר או לברר מי לוקח אחריות על המשך הטיפול. ובדחיפות לקבוע מועד למפגש, רצוי פיזי, שבו אפשר לקיים הקשבה סבלנית, דיון משמעותי, ויצירת הסכמה שכולם מרגישים שלמים איתה.

ז. אתה הראש אתה אשם. חלק משמעותי מההצלחה שלנו ביצירת תרבות השתתפות כזו, נעוץ בנכונות שלי להסתכל במראה ולשאול את עצמי: כמנהיג בקהילה הזו, האם אני מגלה 100% אחריות? 100% יוזמה? האם אני מקדם את מה שחשוב לי או יושב ומתלונן? האם אני עסוק בפעולה או בריכול והשמצת אחרים? ככל שאני מצליח להזיז את עצמי מהמחשבה "אני צודק וכולם סביבי אידיוטים" למחשבה "כולנו אנשים בוגרים ואחראיים ואני כרגע מרגיש תקיעות, מה אפשר לעשות כדי להיות בתנועה ופעולה?" - ככה אני מצליח לשדר לקבוצה את התדר שמאפשר 100% השתתפות. מהצד השני חשוב גם לתת אמון, לפרגן, ולתת חופש פעולה ומשאבים רלוונטיים למי שלקח על עצמו אחריות. חלק חשוב מהמשאבים הוא תמיכה, חניכה, ליווי, וגם מילה טובה.

אז זה מה שאיפשר לנו הפעם להיות מחנה של בין 81% ל-100% השתתפות. תמונה הפוכה מהגישה הצרכנית הנפוצה: 20% השתתפות + 100% תלונות.

בתמונות:
מחנה מוחאיים ג'אר במידברן 2022
אין צופים - רק משתתפים - איור מתוך מחנה "Heaven or Hell", מידברן 2014 (הראשון של העמותה!)
איך לרתום את ה-80%? - שיקופית מתוך מצגת למובילי מחנות, מידברן 2016. אני כבר לא זוכר מי הכין את השיקופית הזו, אבל הנקודות בה מאוד קרובות לנקודות שהעליתי כאן. ועדיין, לדעת את השיקופית לא ייצר לי תוצאות עד שלא לקחתי 100% אחריות על לבצע לפחות את מה שכתוב בשיקופית. וכמו שכתבתי כאן בפוסט, צריך יותר מזה.

אם הגעתם עד כאן, תכתבו לי איזה משהו בתגובות על איך אתם מזמינים את השותפים שלכם להשתתפות? איך אתם יוצרים תרבות של השתתפות כערך מרכזי? מה עובד לכם טוב? או סתם תשימו איזה אימוג'י שנדע שקראתם. תודה.

16/11/2025

איך בכלל קרה שהגעתי למידברן בפעם הראשונה?

26/10/2025

שבוע שעבר העברתי סדנת מבוא ל Dragon Dreaming לקבוצת פעילי טבע עירוני בתל אביב-יפו. היה ממש ממש כיף ומשמעותי. והנה קצת מהמילים של עמית, משתתפת בסדנה.

היי ברוך,

כאן עמית. השתתפתי בסדנה שלך לפעילי הטבע בשישי.

רציתי לומר תודה רבה על ההיכרות עם הסגנון הזה של ניהול פרויקטים.
מאד מתאים ליזמות חברתית אבל גם לסגנון האישי שלי.

כמה שאני מוסיפה וקוראת בחוברת של ה-Dragon Dreaming
אני מגלה עוד ועוד חלקים קטנים שאני אוהבת.

העברת בכישרון רב
והצלחת לשמור על הקסם של השיטה
לצד החיבור למציאות -
ולקבוצה המיוחדת שהיתה.

היה ממש כיף ומעניין והתוצאות המגניבות
מדברות בעד עצמן.

בכל אופן - פעם אחרונה -
המון תודה שהבאת את היופי הזה לחיים שלי,

תצליח!

אני מאוהב בDragon מאז שנכנס לחיי לפני עשור - כי הוא מאפשר ניהול פרויקטים שמח, קצבי, יעיל וכזה שמשאיר את כל הצוות במעורבות גבוהה וחברות מעולה. אני מזמין אתכם להתנסות בכלי מומלץ ומעולה.

אז יאללה פרגנו לכם ולצוות שלכם גישה חדשה. עוד פרטים והרשמה בדף המגניב שבניתי לכם.

https://barochoren.com/hebrew/ride-the-dragon/

אם הדרגון זה כלי שאתם כבר מכירים - מעבודה איתי או ממקורות אחרים - אשמח אם בא לכם לשים פה איזה מילה מפרגנת או אמוג'י. זה יאפשר לעוד אנשים להחשף לפלא הזה.

12/10/2025

יצאה לי שיקופית חמודה. זה כזה משהו שאני שם על הלוח בסוף מפגש או קורס כדי להזמין אנשים לכתוב לעצמם או לשתף במעגל משהו לסיכום. מה דעתכם?

29/08/2025

איך מפתחים מערכת יחסים בריאה בין תושב ורשות מקומית?
זו התכלית של פרויקט "קהילה מיטיבה", שפרדס חנה-כרכור לוקחת בו חלק.
שמחתי לקחת חלק בהפקת אירוע הניקיון הקהילתי בגינה הקהיתית הנוי, פרדס חנה.
מטרת האירוע הייתה גם להכין את השטח לקראת אירועים השתתפותיים בשכונה - וגם להכשיר את הלבבות.
היה השתתפותי, מוזיקלי, נעים, טעים, משובב לב ופשוט כיף.
תודה לצוות התושבים ולמועצה המקומית פרדס חנה-כרכור.
ככה יוצרים קהילה מיטיבה.

צילום: Almog Tea Man
עוד פרטים וסרטונים בפוסט של אלמוג - ראו בתגובית הראשונה.

26/08/2025

תגיד, אז מה אתה בעצם עושה, ברוך?
אחרי מעל חצי שנה שאני עובד בתוך ארגונים וקהילות, סוף סוף אני פותח 2 סדנאות לקהל הרחב.
זה כיף לעבוד עם ארגונים, זה קל יותר. ההיכרות ויחסי האמון כבר שם, אני לא צריך "להרשים" אף אחד. רק לשים כפפות ולהתחיל להזיז עניינים.
כשאני מציע סדנאות לקהל הרחב אני צריך להיות הרבה יותר מאומן. הרבה יותר חד לגבי מה אני נותן, והרבה יותר חביב כדי שאנשים שעוד לא הכירו אותי, ירגישו נוח לסמוך עליי.
אז למה בכלל אני פונה לקהל הרחב?
במיוחד לנוכח האתגרים הבלתי נתפסים שעומדים בפני החברה הישראלית, אתגרים של תרבות ארגונית ו WELLNESS של עובדים בארגונים - וגם של חברים בקהילות -
אני מבין שהידע הזה שאני מחזיק על תאוריה U ו Dragon Dreaming חייב לעבור הלאה. חייב להיות שם ככלי עבודה וככלי תמיכה באנשים שרוצים לעשות טוב בעולם. קודם כל כי הידע הזה קיים. ואחרי זה, כי זה כל כך מרחיב לב לראות אנשים שפתאום מרגישים שיש להם עוצמה ויכולת לשנות. במרחבים שחשובים להם באמת.
בגלל זה אני רוצה לאפשר לאנשים מהקהל הרחב להכיר את הכלים.
בתחילת ספטמבר אני עורך יום שהוא סדנת היכרות - יום אחד לכל אחד מהכלים העוצמתיים הללו.
כנהוג הכנתי דף נחיתה לכל אחד מהם כדי לספר יותר לעומק מה כל אחד מהכלים יודע לעשות.
ושתדעו ששתי הסדנאות הללו זה רק משחק החימום. אחרי החגים אני עושה משהו שלא עשיתי מאז הקורונה בערך - אינטנסיב הכשרה מעמיק לתאוריה U. וגם יהיה עוד אינטנסיב לDragon Dreaming. וזה מלהיב אותי בטירוף וגם ממש מותח אותי אל מחוץ לאזור הנוחות. אני אצטרך לגדול בזמן הקרוב, בעיקר בתחום הפצת הבשורה. ככה שבטח נתראה כאן עוד הרבה.
ועד אז, רוצה להזמין אתכם להניח את כל הדברים שיש לכם על השולחן רגע, ולקחת יום מחוץ לשגרה, יום של הטענה ולמידה - ולבוא לסדנא איתי.
למי שבעניין של לשנות דברים שלא עובדים טוב או תקועים, בואו ליום על תאוריה U. יום שני 15.9
ולמי שבעניין של להכניס יעילות קלילות ושמחה לעבודת הצוות שלכם, בואו ליום על Dragon Dreaming. יום חמישי 11.9
מתוך מקום של נדיבות, מציע כל אחת מהסדנאות הללו במחיר סמלי - רק 200 שח ליום מלא.
קישורים בתגוביות.
יאללה בואו.
וגם יעשה לי נעים אם תאחלו לי בהצלחה.
בתמונה: היום לפני שנה, ליבי ואני ביום בוצ'י במיוחד, בהקמות של BurningMan

ברוך אורן-סליוז תהליכי צמיחה ופריצת דרך

26/01/2026

21/01/2026

08/01/2026

17/12/2025

17/12/2025

19/11/2025

16/11/2025

26/10/2025

12/10/2025

29/08/2025

26/08/2025

Address

Telephone

Website

Alerts

Contact The Business

Shortcuts

Share

Category