חלומות מתגשמים
מכירים את האגדה האינידיאנית על לוכד החלומות? עכביש אחד טווה בשקט את רשתו בסמוך למקום שבתה של נוקומיס. כל יום צפתה נוקומיס בעכביש הטווה לו בשקט. יום אחד, בעודה צופה בעכביש, הגיע נכדה לביקור. כשראה את העכביש, הרים מהר את נעלו ורצה להרוג את העכביש. נוקומיס עצרה בעדו. "לא! אל תפגע בו." "סבתא, למה את מגנה על העכביש?" שאל הילד. נוקומיס חייכה ולא השיבה. כאשר הילד עזב, ניגש העכביש אל הסבתא והודה לה על שהצילה את חייו. "במשך ימים רבים צפית בי טווה את רשתי, והערצת את עבודתי. בתמורה להצלת חיי אתן לך מתנה" אמר, חייך חיוך עכבישי והלך, טווה כל הזמן בדרכו. כאשר עלה הירח, הוא האיר באור כסוף את הרשת שטווה העכביש. "את רואה איך אני טווה?" שאל העכביש. "הביטי ולמדי" אמר לה, "כיוון שכל רשת שתיטווי תלכוד חלומות רעים ולא תיתן להם לעבור. רק החלומות הטובים יוכלו לעבור דרך החורים הקטנים של הרשת."
אני מאמינה שלתהליכים יש את הדרך שלהם. אני מאמינה שלתהליכים יש קצב משל עצמם. מאמינה שלדחוף אותם בכוח לא מגיעים יותר מהר אלא הרבה יותר עייפים. יחד עם זאת, אני מאמינה, שהם זקוקים גם לסביבה תומכת ,לגירויים וגם למטרות, הגדרות ומתווה כדי שלא יתפזרו לכל עבר. הם זקוקים להשריה בהשראה כדי לצאת מן הכוח אל הפועל. מעין ריקוד עדין בין ללחוץ ולהרפות. בין מוטיבציה למשמעת פנימית. ככה אני מאמינה וככה אני חיה, ככה אני מתקדמת. בקצב שמתאים לי. מה אתכם? האם גם אתם חולמים ומגשימים?