03/05/2019
בזמן האחרון אני יושבת עם לא מעט תלמידים לתרגם שירים - מפורסמים יותר ומפורסמים פחות מאנגלית לעברית.
כל נער או נערה מביאים לשיעור שיר או שניים שהם אוהבים ואנחנו שומעים, קוראים ומתרגמים אותם ביחד בית בית, משפט משפט, מילה מילה ואם צריך גם מתעכבים על כל צליל וצליל, תנועה תנועה ובמקרים בהם צריך לחזור ולהתעכב על הבסיס - אות אות.
בחזרתיות בקול רם ובכתיבה (אלה הם דרכים שאני משלבת שלמדתי במסגרת קורס לקלינאות תקשורת שמדברת על פונטות, תורת המורפולוגיה, הגייה, התפתחות ועוד..).
בדרך זו אנחנו מתרגלים, מתאמנים, מרחיבים ומשפרים גם דיבור, דיקציה והגייה נכונה ורהוטה, גם אוצר מילים וגם יכולת שמיעה וכתיבה חדה, מדוייקת ורגישה יותר.
שירים של זמרים גדולים כמו: מייקל ג׳קסון, בריטני ספירס, פרנק סינטרה, אמינם ועוד...
מסתבר שבדרך זו הם מאוד אוהבים ללמוד אנגלית על אף הקושי לקלוט את השפה.
לפי דעתי זה בגלל שבדרך למידה שכזה התלמידים לא יושבים באופן פאסיבי כמו בבית הספר, אלא לומדים בצורה אקטיבית ומשתמשים במספר חושים בו זמנית וכך זה מעורר ומגרה יותר - הן את החושים והן את הקליטה והרצון ללמוד. ראייה, שמיעה, קריאה, ביטוי. למעט חוש הריח, הטעם והמישוש 😃
דווקא היה יכול להיות מזמין למשש את האותיות של המילים וגם לטעום אותם אם היה אפשר 😁
אולי אמציא סטרטאפ כזה... ״מישוש מילות ואותיות השיר כדרך למידה״ 📝🙏📝
מה גם שניתנת להם זכות הבחירה של מה ללמוד באנגלית, במקום ״לכפות״ עליהם נושאי למידה שלא מדברים ללבם. דבר שעלול לגרום לאנטי וזה חבל, כי אני מאמינה שכל ילד אוהב ורוצה ללמוד, השאלה באיזו דרך עושים זאת...
וגם כי מה לעשות, אנחנו לא יכולים בלי מוזיקה. היא מרטיטה, מעוררת, מכניסה מנגינה, תנועה, רוח חיים וקצב לגוף ונוגעת בנימי הנפש העדינים והרגישים ביותר
העניין המאתגר הוא לתרגם גם את האנגלית ה״יבשה״ וגם את האמירה האישית של הזמר או המשורר שמסתתרת מאחורי המילים הללו וכך אנחנו יכולים גם להרחיב ולנהל שיח על השיר באנגלית או בעברית ולחשוב באיזה דרך הוא מדבר אלינו ואיך הוא קשור לחיים שלנו.
מהמקום הזה, לעיתים עולות שיחות שלמות מפתיעות ומרתקות שלא תכננו או חשבנו ש״יתעוררו״.
אתמול בערב, לאחר שסיימתי את השיעור האחרון עם תלמידת תיכון שאני מאוד אוהבת, בו תרגמנו את אחד השירים החדשים של הראפר ״אמינם״,
שאלתי את עצמי מה זה בא להגיד לי?
מה העובדה שבזמן האחרון אני יושבת ומתרגמת שירים רבים עם הנערים האלה ואנחנו נכנסים לעומק של המילים מראה לי בעצם?
האם מתחוללת בתוכי איזשהי כמיהה ורצון ליצור דרך שירה בצורה מקצועית והדחקתי את זה עם השנים?
השאלות האלה הזכירו לי איך פעם בילדותי היה לי חלום ילדות להיות זמרת כשאגדל ושאפילו כתבתי על זה שיר...
בכדי לעורר את זכרוני, ניגשתי מייד למחשב הנייד שלי, פתחתי אותו ורפרפתי בשלל השירים שכתבתי והינה מצאתי בדיוק את השיר הזה שצירפתי בתמונות למטה..
ו... הפלא ופלא, שמחתי בבטחון שזכרוני היה מעודכן ודלה מידע צרוב אי שם במעמקי התודעה...
שם השיר הוא: ״היה לי חלום ילדות״
כשהסתכלתי על התאריך בו הוא נכתב, נזכרתי וגיליתי כי כמה חודשים לאחר כתיבתו, ערכתי את תערוכת הציורים הראשונה שלי בתיאטרון הבימה ובעוד כמה מקומות בדרך...
אז את חלום ״הציירת״ מבחינה מקצועית כבר הגשמתי
האם גם חלום ה״זמרת״ בפתח?
מדגדג לי שכן, אך עם בדלים של חשש מהול ברגישות שמתנקזת לי בגרון 😬
הקול הוא הכל... האיבר והכלי הכי חשוף ורגיש שיש לנו ודרכו ניתן לשמוע כל קושי, סטגנציה, מועקה, שמחה, התרגשות, כאב... רגש!
לפחות אני יכולה ☺️
בתמונות שלפניכם אני מקריאה כמה שירים שלי בהקראה של ״סופקן וורד״ בתערוכת אומנות לכבוד יום האישה בתוך מרתף עם חלל גדול בדרום תל אביב לפני מספר שנים, ציור שציירתי ורכשו מהתערוכה בהבימה, מידע עלי ובתמונה האחרונה השיר שכתבתי על חלום הילדות.
אז? מהו חלום הילדות שלכם?
של ג׳ון לנון היה ״להיות מאושר״ כשיגדל 😃
וכמה שהוא צדק והיה חכם
