מיטל פרנס מדריכת הורים

03/02/2024

כל מי שעוסק בעולמות הטיפול, ההדרכה, מכיר את זה שיש גלים של פוקוס בתכנים שעולים בקליניקה. לפעמים פתאום מרגיש שכולם טרודים ועסוקים בדיוק במה שמטריד את המטפל והוא עצמו זוכה להזדמנויות חוזרות ונשנות לחפור בעצמו בפצעים שלו.
כנראה שבגלל זה הרבה מטפלים בסוף עושים התמחות בכאבים מבית וכנראה שבגלל זה אנחנו נוטים לזוז בהתאם להתפתחות האישית שלנו כי ברגע שאני פחות ופחות פוגשת את עצמי בקליניקה זה מרגיש יותר ויותר מרוחק ומנותק .
ואולי זו רק אני אבל כנראה שלא .

על אוכל ואהבה
זו ההרצאה החדשה הראשונה שלי בסידרת ההרצאות הקרובה.
ולא, זו לא סדנת בישול שבה נדבר על הורות, זו הרצאה שבאה לנפץ כמה קלישאות על מה שאנחנו אוהבים לקרוא אהבה ללא תנאי, על הדרכים המוטעות לתת אהבה ( כן, יש כאלה) ועל התנאים ההכרחים הנחוצים לנו באמת ( גם להורים וגם לילדים) בחיים האלה על מנת להגדיל את הסיכוי לכל מה שאנחנו אוהבים שמבטיחים לנו- הצלחה , חוסן, אומץ, ויחסים טובים .וכן, זה מאוד מעסיק אותי לאחרונה, במיוחד בתקופה המטורפת שאנחנו נמצאים בה.
מה אתם אומרים?
פרטים מדויקים איפה ומתי ממש ממש בקרוב💫

05/08/2020

אהבה
הכרתי פעם איש שגדל איתה מרחוק והרגיש לא ראוי לה,
ואישה אחרת שנעטפה בה חזק חזק, ככ חזק שאחכ לא היה מי שימלא אותה באותה העוצמה אף פעם.
ילד שפגשתי והוריו לא אהבו הפך את זה לסיסמת חייו ואחת אחרת, באותו הבית ממש אמרה לעצמה שהיא תלמד את עצמה אחרת.
חברה אחת, שהוריה אף פעם בחיים לא רבו לידה גדלה במחשבה שככה זה יחסים ועד היום היא מחפשת לה אחד כזה.
מה גורם לאחד להילחם עליה כל חייו? לאחד לוותר על הימצאה? איך אחת הפכה את זה לדלק של חייה? ואחת ? מרגישה לא ראויה. איך לחלקנו היא בלתי מושגת? מחפשים אחריה עד שכבר מאוחר. ועבור חלק אחר היא תמיד שם, ניצתת בכל פעם מחדש.
פגשתי הורים שחשבו שהם אוהבים את ילדיהם אהבה ללא תנאי. אין כזה דבר אמרתי.. חלקם הסכימו בסוף, חלקם עדיין חושבים על זה...
לכולנו יש תנאים לאהבה. גם לאהבה את עצמינו .
אני חושבת שזה ממש בסדר שלאהבה יש לפעמים תנאים, זה רק אנושי. זה גם יותר מבסדר שהיא מגיעה עם קונפליקטים וריבים ואי הסכמות. זה גם רק טבעי שהיא יכולה להיות בצורה של גלים, עולים ויורדים בעוצמות משתנות וכדאי שנלמד לחבק את הגלים האלה באהבה גם כשהם מגיעים מהילדים שלנו, זה רק מצמיח להם בטחון שאנחנו לא ממהרים להישטף איתם בכל גל.
ההיפך מאהבה בשבילי היא לא שינאה אלא ביקורת. רוב בני גילי גדלו איתה בערימות. קשה להתנתק ממנה, קשה לפעול אחרת כשמשהו לא מסתדר לנו אבל זה הסוד בעיני לגדל ילדים שמרגישים ראויים לאהבה, שידעו לבחור באחת כזו שעושה להם טוב, לא לבחור להישאר איפה שלא ובעיקר לאהוב את עצמם.
זה אימון קשה ואינסופי לבחור לא להשתמש בנשק האוטומטי הזה אבל לפעמים אם אנחנו מבינים מספיק טוב את המחיר זה עוזר לנו לעשות אחרת.
אחכ הבחירה כבר בידיהם. כי היא תמיד שם, לא משנה מה נעשה ואיך נפעל, הפרשנות בידיים שלהם, השיעורים גם.
יום אהבה שמח 💫💛

לערוץ החדש של צליל דנין https://youtu.be/w3_oouLxTx49 מתוך 'וואלה בחזרה' בבית יפו קריאטיב. באדיבות וואלה! לינק לכתבה: https://goo.gl/nwwN0D הפקה מוזיקלית: ספ...

18/03/2020

דברים רבים ונכונים כבר נכתבו על משבר הקורונה.
על השיעורים הרבים שהוא בא ללמד אותנו, על תרבות הצריכה והבזבוז, על שעות העבודה המוגזמות שלנו, על המרחק מהמשפחה והילדים והמחירים שזה גובה ועוד ועוד.. אבל אתמול נפתח היום שלי בלוויה של יוסי השכן האהוב שלנו וזו היתה חוויה סוריאליסטית וחדשה של מקבץ אנשים שביום רגיל היו מתחבקים, מתקרבים ומוצאים נחמה אחד בזרועו של השני ואתמול עמדו חלקם במסכות וחלקם פשוט שמרו על נוהל 2 מטר ושלא כמו בימים כתיקונם לא זרמו רבים לשיבעה אלא המשיכו כל אחד לביתו וזה פשוט התנגש לי עם כל רצון למצוא הסבר הגיוני בצרה הזו שנפלה עלינו. ( לא שתמיד חייב להיות כזה ).
בערב עבדתי וקיימתי פגישות זום עם הורים ובכולם עלה נושא החוסן האישי של הילדים בצורה כזו או אחרת. כמה הפינוק של הדור ההורי שלנו וחסות היתר פוגעת מתוך הכוונות הטובות ביותר בתחושת המסוגלות שלהם, ביכולת להכיל תסכולים שמזמנים החיים.כשסיימתי זה החזיר אותי להרהורי הבוקר והפעם לא לילדים שלנו אלא אלינו, ההורים.
אם אני צריכה בכח ( ונשבעת לכם שאני מנסה למען שפיותי ושפיותם של בני משפחתי) למצוא תשובות לשאלת הלמה? ומה אפשר ללמוד, לתקן , לשפר מהשיט הזה שמכה בנו גזרות חדשות כל ערב אז אני בוחרת להתבונן בחוסן האישי שלי, שלי מול עצמי במראה. נטולת יכולת למצוא נחמה באופק טוב בדמוי טיול לחול או ארוחה טובה את זה כבר הבנו, אבל גם לא במפגש עם חברה ועם הלוז של ילדים ביום ועבודה בערב זה אפילו לא מותיר זמן לשיחה נורמלית.
מה שמשאיר אותי ורבים נוספים כמוני בחזרה לעצמם, למציאת הכוחות והכלים בתוכי שיביאו ויעזרו לי להתמודד עם המשבר הזה ויש במקום הזה הרבה קושי אבל גם לא מעט עוצמה והתבוננות פנימה ופחות החוצה. יש פחות רעשי רקע ומשהו מזדקק והופך מדוייק יותר למה אני צריכה ומה יש לי לתת לעצמי ולאחרים ואיזה כוחות בי מאפשרים את זה. במקום שאחרים יהיו לנו מראה זה מותיר אותנו הרבה יותר מראה לעצמנו.
וכן.. אין שאלה שילדים הם ילדים והם זקוקים לנו ותלויים בנו אבל המינונים? עד כמה אנחנו נותנים להם ומאפשרים להם לגלות את העוצמות שלהם, הכוחות שלהם? בלי להתערב לחוס ולפנק איפה שממש לא צריך וככה למנוע מהם את הגילוי הככ חשוב הזה על עצמם?
יש לנו עכשיו הרבה זמן לחשוב ולהתבונן בזה וגם מלא זמן משותף שמאפשר לנו לעשות מהיום אחרת למענם .
מחכה כבר ליום שנחזור להתחבק, לצחוק במגע, להתנחם במגע ולהנות מנפלאות הביחד.
את השיעור הזה הבנתי, מחכה כבר לצלצול💫💛

15/03/2020

במלחמת המפרץ הייתי בכיתה ה, בדיוק כמו הבן הבכור שלי. מידי כמה זמן שיוצא לדבר על התקופה הזו אני תמיד מספרת איך לא רציתי שהמלחמה תיגמר.
מהעיניים שלי כילדה לא הלכנו לביהס, ההורים שלי שתמיד עבדו משרה מלאה פתאום היו בבית, אמא שלי כל היום פינקה אותנו במאכלים טעימים ואחים שלי ואני ישנו כולנו יחד בחדר האטום. כל אלה היו ככ משמעותיים עבורי שהצלחתי לגמרי לא להתרגש מהריצות לחדר האטום בזמני אזעקה.
לאורך השנים תמיד הפתיע אותי עד כמה החוויה הזו היתה סובייקטיבית בקרב אנשים בני גילי. לא מעט גם מספרים שחוו אותה כתקופה מהנה, מגבשת, מפנקת ונעימה ואילו רבים זוכרים אותה כמלחיצה, מפחידה, מלווה בחוסר וודאות משתק.
היום כאמא אני מבינה עד כמה ההתנהלות ההורית שלנו קריטית ברגעי משבר כאלה. נכון, לכל ילד יש מזג שונה ונטייה לקחת דברים אחרת ובאותו בית אפשר למצוא אחד שיקח הכל בקלות וזרימה ואחד שיכנס לפחדים אבל עדיין, הצורה שבה אנחנו ננהג, האופן שבו אנחנו נדע או לא נדע לנהל את המשבר הזה הוא יהיה המנצח של הבית, הוא זה שיקבע את הטון.
שמעתי אתמול את עידן רייכל מדבר בהופעה ללא קהל ששודרה בערוץ 12 והוא אמר את אחד הדברים היפים שאפשר לומר על משבר הקורונה, הוא אמר ( בגדול ואל תתפסו אותי במילים) : נצלו את הזמן הזה להתקרב לילדים שלכם, נצלו אותו למציאות משפחתית שלא מזדמנת לנו ביום יום, התקרבו כמשפחה, כזוג ונסו להצליח לעשות את כל זה לפני שהקורונה נגמרת. זה מייד החזיר אותי לנקודת המבט שלי כילדה במלחמת המפרץ. איך לא רציתי שזה יגמר.
מזמינה אתכם להסתכל על התקופה הזו דרך עיניים ילדותיות, העיניים של הילדים שלכם. נסו להידבק בשמחה שלהם שנובעת מהיכולת לראות רק את היתרונות בטירוף הזה וזיכרו שגם הם בסוף רואים את המציאות דרך העיניים שלנו וכנראה שעבור הילדים שלנו השבועות הקרובים יהיו למידה משמעותית של איך מתמודדים עם משבר, איך נמצאים אחד עבור השני, מה משמעות ומקום המשפחה בזמנים קשים ועוד שיעורים רבים.
מאחלת לכולנו שבסוף התקופה הזו נוכל להגיד שהיינו השיעור שרצינו להעביר.
ושיגיעו ימים אביביים וטובים על כולנו במהרה.

התמונה: פעילויות שמומלץ ואפשר עדיין לעשות 💫