21/06/2026
הרבה דברים קורים לי כשאני רואה אותה רוקדת. לא יכולה להסביר אותם במילים.
בית הספר של בת שבע היה שיא להגיע אליו, וזה היה שיא משתלם במיוחד. אבל זה לא מה שבאתי להגיד. יש לי הרבה מה לומר בנושא, ובקושי יוצא לי משהו רהוט ובכל זאת אנסה.
ילד לא צריך להיות בר מזל כדי שמישהו יראה אותו או יזהה את כישרונו.
ילד שלא רואים אותו זה כישלון של המערכת שאנו חיים בה.
כל הילדים נולדו עם כישרון. כולם.
שירה, כדורגל, ריקוד, משחק, ספורט הם לא מותרות אלא מהות. אלו מקצועות לכל דבר ועניין. הם צריכים להיות נחלתו של כל ילד החל מהגן. כל ילד חייב לגלות את האומנות שבו.
מישהו יכול לדמיין יום שעובר בלי מוסיקה? חיים בלי לזוז עם הגוף? איפה נשמע דבר כזה שמטפחים רק ראש ושכל של ילד מגיל ילדות?
ההנחתה של המקצועות האלו היא בכוונה תחילה. הייתי פה לפני 50 שנה, זה היה אותו דבר בדיוק. מדיניות עקומה. תוצאותיה מחבלות באוכלוסיה לדורות קדימה.
ילדים רבים צועדים בתוך מסלול מובנה למקצועות שהם לא אוהבים ולאוניברסיטה, כי אף אחד לא נתן להם הזדמנות לגלות את האומנות בתוכם. הם חושבים שאין להם כישרון, ומחפשים הלוך ושוב איפה טעו.
כישרון הוא משאב לאומי. כשמדינה לא יודעת לזהות, לטפח ולהשתמש בכישרונות של הילדים שלה, היא מבזבזת את העתיד שלה. אין עתיד למדינה ללא רוח.
ביטחון הוא לא רק להגן על הילדים שלנו. ביטחון הוא לאפשר להם להיות מי שהם נולדו להיות.
ילד שאוהב מה שהוא עושה גדל להיות מבוגר שמזהה את עצמו. יש לו בית וכיוון. יש לו משהו לחזור אליו גם כשהמציאות קשה, מאיימת או סתם משעממת. ביטחון זה לא רק להגן על הבית, זה גם לגדל תכלית בתוך הבית.
וזה לא צריך להיות תפקיד ההורים. ולא רק למי שיש לו. תפקידה של מערכת החינוך היא לחשוף לילדים את הכישרון שלהם. לגלות אותם. לתת להם ספורט מקצועי, לתת להם לרקוד וליצור, לתת להם לייצר את העתיד ממה ששייך להם.
