Dream Loud - ליווי וייעוץ עסקי, Giv'atayim (2026)

08/10/2025

תראו מי (כנראה) חוזרת לחיינו –
המוקסין!
כן כן... הנעל המזעזעת הזאת מתקמבקת לה.

כמו תמיד כאשר פריט חוזר לאופנה זה מתחיל במותגי הלאקשרי, דרך תצוגות ושבועות אופנה בפריז, מילאנו וניו יורק ומשם זורם מטה הלאה לקהל במאס-מרקט.

הראשונה הפעם להתחיל את הייפ ולתת למוקסין במה הייתה מיו מיו, חברת הבת של קבוצת פראדה האיטלקית, שהשיקה את הנעליים בתצוגת האופנה של אביב 2024. מיד לאחר מכן הן הופיעו בתצוגות מעצבים נוספות כמו פראדה, ז'קמוס, וולנטינו, ברברי ואחרים.

זה לקח שנה עד שזה הגיע לקהל הרחב.

לראשונה זה עשור, קטגוריית המוקסין צמחה במכירות ברבעון הראשון של 2025 לעומת שנה שעברה. מכירות הנעל עלו ב24% לפי נתוני חברת סירקאנה שמנטרת את המכירות הקמעונאיות בארה"ב.
מניתוח המכירות עולה שהטרנד הוא חותך מבחינה מגדרית ועלייה במכירות נרשמה גם אצל הנשים וגם הגברים (אם כי אצל הגברים אימוץ הטרנדים יותר איטי).

למרות ניחוח השם הצרפתי, המוקסין היא בכלל נעל מצפון אמריקה ומקורה בשפות אינדיאניות. הנעל שימשה ציידים אינדיאנים בארצות הברית ובקנדה ואפשרה להם להתקדם בשקט במהלך הצייד.

חשוב לומר, שהיסטורית, נתוני מכירות הנעל עדיין נמוכים משמעותית מהפיק שנרשם לפני כעשור ושהקטגוריה עצמה קטנה מאוד ומהווה רק 1% מכלל מכירות האופנה. יידרשו עוד מספר חודשים של ניטור מכירות כדי לקבוע שהטרנד פה בשביל להישאר.
אבל לבינתיים – התחלה יפה.

08/10/2025

רבותיי – מהפך!
שוק הלאקשרי רותח והשווי של קבוצת הרמס עבר לראשונה את השווי של קבוצת לואי ויטון
שווי הרמס 285 מיליארד דולר.
שווי קבוצת לואי וויטון 278 מיליארד דולר.

מי הן בכלל?
שתי הקבוצות האלה הן חברות הלאקשרי הכי גדולות בעולם. בפער.
שתיהן מחזיקות פורטפוליו מותגים (רובם מותגים צרפתיים שאף אחד לא יודע עד הסוף איך מבטאים אותם) אבל זה של לואי ויטון גדול בהרבה. היא מחזיקה בפורטפוליו שלה 75 מותגים מוכרים כמו לואי ויטון, דיור, טאג הוייאר, ספורה, טיפאני ועוד.

קבצת הרמס ידועה בעיקר במותג הדגל שלה שנושא את שמה ובתיק הבירקין המפורסם שלה.

השווי של שתי החברות הוא פנומנלי ואף חברה בתחום האופנה לא מדגדגת אותן. לשם השוואה, זארה/אינדיטקס שווה בערך חצי.

קבוצת לואי ויטון שלטה במשך שנים בתחום הלאקשרי. תנועת המניה מלמדת מה קרה לחברה. ביולי 2023 הגיעה המניה לשיא כל הזמנים. ומשם איבדה 47% מערכה. באותו פרק זמן עלתה מניית הרמס ב22%.

הצמיחה של הרמס ממש מרשימה כי היא לרוחב הגזרה. היא מציגה צמיחה גם בכל הקטגוריות העיקריות שלה: מוצרי עור, ביגוד ואקססוריז וגם בכל שווקי היעד המדווחים (אסיה, ארה"ב, אירופה, צרפת ויפן).
מחזור המכירות השנתיות של החברה עמד על 15 מיליארד יורו. צמיחה של 13% בשנה האחרונה.

לעומתה, לואי ויטון שמחזור המכירות שלה גדול פי 5 (!) מהרמס מציגה תמונת מראה. החברה רשמה ב2024 ירידה במכירות של 8% ל 88 מיליארד דולר.
ואם הרמס צומחת רוחבית, לואי ויטון יורדת רוחבית. החברה רשמה ירידות בכל הקטגוריות העיקריות שלה ובכל שווקי היעד המדווחים (אסיה, ארה"ב, אירופה, צרפת) להוציא את יפן.

אז מה קורה ללואי ויטון?
ברור שהגורם לירידה של לואי ויטון הוא לא חיצוני. כלומר הבעיה אינה בתחום הלאקשרי בכללותו כי עובדה שאחת עולה ואחת יורדת.
הבעיה גם אינה בסגמנט כזה או אחר בתוך תחום הלאקשרי (נניח מוצרי עור) כי שוב – אחת עולה ואחת יורדת.

מכאן אפשר להסיק שהבעיה של לואי ויטון היא פנימית ונמצאת במותגי הקבוצה.

קבוצת לואי ויטון נתפסת כמותג מעט לא מעודכן (שלא לומר מיושן), לא מספיק רענן ולא מספיק רלוונטי לקהל צעיר.
ג'קמוס (אותו התעניינו בעבר לרכוש) לוקח להם ביזנס "מלמטה" דרך צרכנים צעירים שמחפשים לאקשרי נגיש. הרמס, שממוצבת הרבה יותר פרימיומית, לוקחת להם ביזנס "מלמעלה" דרך לקוחות שמחפשים את הפרמיום של הפרימיום.

לואי ויטון יותר חשופה לטרנדים אופנתיים חולפים, ו 75 מותגים בפורטפוליו מקשים על ניהול הנחשקות של כל אחד ואחד מהם. בנוסף, החברה שמה דגש גדול מידי על נגישות לצרכן שפגע בנחשקות והיא צריכה לחדד את אסטרטגיית ההפצה שלה (אסטרטגיית פול מול פוש).

מצד שני הרמס נוקטת גישה הפוכה. צמיחה שמרנית, הפצה אולטרה סלקטיבית וגורם לה להיות פחות חשופה לטרנדים.

במטרה לרענן את התדמית – קבוצת לואי ויטון מנסה להצעיר את המותגים ולהפוך אותם ליותר נחשקים לקהל הצעיר.
ואיך מצעירים ומרעננים מותג? בעזרת שתפ"ים כמובן. רצוי מאוד עם מותגים שהצעירים אוהבים.

החברה יצאה בשת"פ עם מותג השעונים, טאג הויאר, ופורמולה 1 כשגם מותגים נוספים משתתפים בחגיגה כמו לואי ויטון, מואט ושנדון.
שת"פ נוסף הוא של ריאל מדריד עם לואי ויטון.

מהלך הרענון של מותגי קבוצת לואי ויטון רק בראשיתו – אל תתפלאו אם תראו יותר ויותר שת"פים מהסוג הזה בעתיד הקרוב.

08/10/2025

להתראות רומנטיקה, שלום רווח והפסד

המותגים העולמיים הרימו ידיים ומעבירים את ניהול החנויות לזכייני ריטייל מקומיים ובינלאומיים שזאת ההתמחות שלהם.

בעצם יש פה הודאה באשמה מצדם: אנחנו לא יודעים לנהל ריטייל בצורה טובה. לפחות לא טוב כמו מי שמתמחה בזה.

נייקי מעבירה לזכיינים בינלאומיים, מובילים, רציניים וחזקים כמו ריטיילורס למשל את ניהול החנויות בארץ ובעולם.
אדידס העבירה לאלקטרה, קבוצת ריטייל חזקה במונחים מקומיים, את ניהול רוב החנויות בארץ.
ועכשיו – תורה של דקטלון לחפש זכיינים שיחליפו אותה בניהול והפעלת החנויות.

כאשר המותג מפעיל בצורה ישירה את החנות, הוא שולט בלעדית במותג ובסדר היום שלו.
כמובן שחשוב למותג גם להרוויח. לכולם חשוב. אבל במידה רבה חשובים לו עוד דברים נוספים כמו שימור ובניית הון המותג לטווח ארוך ולכן נושאים כמו נראות חנות, חוויית צרכן, שירות לקוחות ובניית קהילה יקבלו תיעדוף גבוה ברשימה ובמקרים רבים המותג אפילו יחליט שלא לסגור חנויות שאינן מרוויחות מאותן סיבות לעיל.

נשמע רומנטי, לא?
בהחלט.
אבל...בסוף היום צריך לשלם חשבונות, לשלם משכורות ולהראות לבורסה גידול ברווחים ובהכנסות.

ואז צריך להתעורר מהנאיביות או כמו שאומר ויקטור חסון בגבעת חלפון: "לעסק סרג'יו".

ובכל הנוגע ליעילות תפעולית – הזכיינים המתמחים מביסים את הניהול של המותגים.

הזכיין הקמעונאי קודם כל ולפני הכל מסתכל מתוך ראייה כלכלית טהורה של רווח והפסד.
הוא יתעדף מכירה למ"ר על פני נראות חנות, הוא יתעדף אחוז שכר דירה מהמחזור על פני חוויית צרכן ויתעדף קיצוץ הוצאות של שכר עבודה על פני מתן שירות פרימיומי בחנות.

הוא יבדוק כל הוצאה והוצאה דרך החור שבגרוש.
אלקטרה למשל סגרו חנויות לא רווחיות של אדידס. בום. אין סנטימנטים.
קודם כל רווח. אח"כ כל השאר.
זאת לא ביקורת. פשוט מבחינת הזכיין אי אפשר אחרת.

חשוב להבין שאלו מגמות עולמיות. אנחנו אמנם חשים אותן בארץ אך הן מתרחשות בכל העולם.

את מה שקורה עכשיו אפשר להגדיר במילה אחת: התמחות.
כל אחד יתמחה במה שהוא טוב.

החלוקה תהיה כך:
המותג ישקיע בבניית המותג (במקרים רבים, מטעמי ניהול מותג, המותגים יחליטו להשאיר אצלם את ניהול חנויות הדגל המובילות שלהן כמו חנויות נייקי טאון או חנות אדידס בדיזינגוף סנטר תל אביב), במוצרים איכותיים ובשרשרת אספקה.
הזכיין הקמעונאי יתפעל את המכירות, את ניהול רצפת המכירה ואת הלוגיסטיקה לנקודות המכירה.

התחלנו עם משינה ונסיים עם משינה:
זה לא נגמר, זה רק הסוף.
Dream Loud hashtag hashtag
Activate to view larger image,

08/10/2025

מה אומרים? לא אומרים.
מהלך די חריג בנוף שוק הספורט הישראלי – חציית קווים למתחרה.

קצת היסטוריה בשביל הקונטקסט:
ריטיילורס של דובי שניידמן ושותפיו הוקמה אי שם ב2008.
בישראל פעלו אז 5-6 זכיינים קטנים יחסית ולא משמעותיים של נייקי שכל אחד החזיק מספר מצומצם של חנויות. ריטיילורס 1.0 הייתה אחת מהם אבל החזיקה חנויות במיקומים בקניונים נחשבים (קניון רמת אביב, דיזינגוף סנטר).

ב2014, מתוך כוונה אסטרטגית ללכת אול אין על שוק הספורט, החל הראל ויזל לקנות החוצה את הזכיינים האלה.
הוא קונה את כולם במלואם לתוך ריטיילורס. דובי שניידמן נשאר מנכ"ל ריטיילורס ועם אחוז קטן יחסית (כ10%). מהלך מקובל מאוד אצל ויזל כאשר הוא נכנס לתחום שאינו בקיא בו הוא משאיר מישהו שכן מכיר (ראו בילבונג, ללין, סאקס וכו).

קופצים בזמן כמה שנים.
ריטיילורס 2.0 הופכת למפלצת דרך השקעות אדירות, חזון וקשרים שרק קבוצה כמו פוקס ואיש כמו הראל ויזל יכולים להביא.

ריטיילורס, עם דובי שניידמן כמנכ"ל, הופכת לשם נרדף לנייקי.
היא משדרגת בכמה סדרי גודל את חנויות נייקי בישראל. היא מקבלת, לראשונה, זיכיון להפעיל חנויות נייקי בקנדה ולאחר מכן בעולם כולו והופכת להיות זכיין משמעותי מאוד של נייקי בעולם (!)
במקביל, היא מקבלת מפוט לוקר את הזיכיון בארץ ומטיסה את המותג לשמיים. היא רושמת הצלחות אדירות לצד כישלונות מהדהדים כמו דרים ספורט ושת"פ עם פוט לוקר אירופה.

הכסף הגדול מתחיל להגיע. משקיעים כמו לאומי פרטנרס נכנס בהשקעה ראשונית.

ואז ב2021 הנפקה של ריטיילורס בבורסה במחיר שיא והכסף הגדול באמת מגיע.

ב2023 דובי שניידמן פורש מריטיילורס מיליונר.

שום דבר מזה לא היה קורה בלי בולדוזר כמו הראל ויזל. כלום.

ועכשיו אתה חוזר בחזרה.
אבל לנמסיס של נייקי. לאדידס.

אין לי מושג מה הראל ויזל חושב על המהלך. אני יכול רק לנחש מתוך ניסיון אישי:
בתחילת העבודה שלי בפוקס לפני שנים רבות, הגעתי לעבודה בפוקס עם טישרט, רחמנא ליצלן, של קסטרו.
את המבט שלו לא אשכח לעולם 😊

ברמה המקצועית,
דובי שניידמן מגיע כדי לקחת את אלקטרה/אדידס לחו"ל. בדיוק כמו מה שעשה יחד עם ויזל בריטיילורס עם נייקי.

הצעד הזה של אלקטרה/אדידס לצאת לחו"ל הוא נכון, הגיוני ומתבקש אבל לדעתי מוקדם מידי. אלקטרה צריכה עוד זמן ריצה עם המותג אדידס בארץ כדי להטמיע דנא ותרבות ארגונית ואז לצאת.

ריטיילורס, לפני שיצאה בסערה לחו"ל עם נייקי, למדה על אש קטנה בישראל במשך כמה שנים מה זה לעבוד עם ומול מותג בינלאומי. נראה שלאלקטרה/אדידס קצת אצה הדרך עם יציאה לחו"ל. אולי בגלל הרצון לנצל את המומנטום וההייפ הרותח של המותג והחשש שכלל לא בטוח שההייפ יהיה שם באותה עוצמה בעוד 2-3 שנים. ההגעה של דובי היא מן הסתם כדי לקצר את תהליך הלמידה.

ובכל זאת, למהלך הזה יש יותר שאלות מתשובות:
האם אלקטרה תצליח בלי ויזל הבולדוזר שדוחף? האם אלקטרה/אדידס תצליח לעוף כמו ריטיילורס/נייקי? איך ייראה המאבק בין שתי הקבוצות האלה בארץ? איך ייראה העתיד הקרוב והרחוק ואיך עליית המותגים ״הקטנים״ כמו לולולמון, אלו יוגה, און קלאוד, הוקה וכו תשפיע על מפת הספורט העולמית בשנים הקרובות?

08/10/2025

פוסט מספר 1 – ביקור בהולנד.
בשבוע שעבר חזרתי מהולנד המום מרמה אחרת לגמרי של קמעונאות, משילוב מדהים של טכנולוגיה בתחומי הריטייל והשירותים ומהחווייתיות בחנויות.

בסדרת פוסטים אנסה להעביר את התחושות עם דוגמאות מהשטח.

נתחיל ב: hashtag .

zara: סלף צ'קאאוט.
טכנולוגיה: hashtag .
מעיני הלקוח: בעמדת הצ'קאאוט זורקים את הבגדים לתוך סוג של כיור, ושם נעשה הקסם. תוך שניות המערכת מציגה על המסך את הסכום לתשלום. משלמים, כולל הוצאת זיכוי מס לנמל תעופה, ויוצאים.
כל הסיפור לוקח 3 דקות אולי. מדהים.

Bever.
רשת חנויות סטייל המטייל וריקושט.
בחנות מציעים סריקה פיזית של כף הרגל להתאמה אופטימלית של כף הרגל ונעל.
הטכנולוגיה היא של Volumental השבדית שאותה אני מכיר עוד מהימים שNike רכשה את אינברטקס של David Bleicher.

המערכת מבצעת סריקה פיזית קצרצרה של כף הרגל. פונקציונליות משולבת בחוויית צרכן. זה מאפשר התאמה אישית של נעל-רגל לכל צרכן והפעלת מערכת כזאת דורשת מקצועיות מעל הממוצע של המוכרנים בחנות.

המוכר סרק והראה לי את כף הרגל שלי בתלת מימד ואת המבנה האנטומי. התוצאות אגב, הראו שכף רגל ימין שלי גדולה מעט יותר מהשמאלית (זה מקובל) ושאני מידת נעל 44.

אבל הקאצ' הגדול הוא בכלל לא החוויה בחנות.
שימו לב:
כל הדאטה החשובה הזאת של הצרכנים נשמרת ומשמשת את העסק להצעת ערך מדויקת ורלוונטית, אבל בעיקר בעיקר – מקטינה את כמות ועלות ההחזרות ברכישה באונליין שבו אחוז החזרה של נעליים מגיע ל20-30%. גאוני.

ברשת כמו ביבר, שאיך נאמר, אינה מצטיינת בתפעול וסחר וחוסר המידות והמלאים שם הוא הקיצוני ביותר שנתקלתי בו אי פעם (חכו לפוסט הבא), הזמנה מהאונליין היא קריטית.
בביבר מציעים גם אפשרות סריקה של ברקוד הפריט וקבלת פרטים כמו מאפייני מוצר, מחיר וכו. וכמובן שיש קיוסק הזמנה מהאונליין.

פארק נופש Center Parcs
הפארק עצמו מרושת בריטייל-טק לאורכו ורוחבו.

אם זה דרך אפליקציה שאפשר להזמין דרכה מקום למסעדות ולאטרקציות או קיוסק לצד עמדת קבלה פיזית. הצבת הקיוסק מצמצמת וחוסכת עלויות כוח אדם.
או רובוט בשם וודי שמגיש משקאות לשולחן לצד המלצרים. איך הוא יודע לאיזה שולחן? כי את ההזמנה מבצעים דרך סריקת QR קוד שנמצא על כל שולחן. רוצים תפריט באנגלית, צרפתית או גרמנית? שום בעיה – סורקים ברקוד ומקבלים.

ובכלל השימוש בQR קוד בהולנד מאוד נפוץ.

שימוש נפוץ נוסף בהולנד הוא קיוסקים בשירות עצמי.

במסעדות הם קיימים כמעט בכל עסק. במקרה אחד הזמנו אצל מוכר אנושי ולאחרינו הוא סגר את הקופה והפנה את שאר הלקוחות לעשות הזמנה מהקיוסק כי הוא היה צריך לטפל בהכנת האוכל עצמו. תחשבו על היעילות והחיסכון של כ״א במקרה כזה.

H&M:
מציעה בחנויות קליק אנד קולקט וסלף צ׳ק אאוט בשיטה "ישנה" של סריקת ברקוד לצד קופות אנושיות. אבל כשהייתי בחנות אף אחד לא השתמש בהן ומאידך היה תור של לקוחות לקופות האנושיות שמשום מה לא הפנו לשם את הלקוחות.

נלסון:
רשת לנעלי נשים שמציעה לצד מותגים מוכרים את המותג הפרטי והמוצלח שלה. החנות מציעה מספר קיוסקים דיגיטליים להזמנת אונליין ישירות מהחנות הפיזית אם המידה המבוקשת לא זמינה או לא מעוניינים להיסחב עם שקיות.

ג׳מבו:
רשת סופרמרקטים גדולה מציעה מסופונים לרכישה עצמאית וקיוסקים של סלף סרוויס שבתחום הזה זה Goes without saying.

על הדרך עצרנו לתדלק ונכנסתי לחנות נוחות.
באופן לא מפתיע יש שם מספר קופות של סלפ סרוויס, עובדת אחת על קופה אנושית, בערך 10-15 לקוחות ואפס תור ולחץ.

08/10/2025

פוסט מספר 2 מתוך ביקור בהולנד.
והפעם: חווייתיות בחנות.

הרעיון המסדר של חווייתיות בחנות היא השארת הלקוחות בחנות זמן רב ככל הניתן מתוך התזה שאומרת שההסתברות לרכישה עולה ככל שהלקוח שנשאר זמן רב יותר בחנות לצד עלייה בנאמנות לקוחות.

נתחיל עם מי שעושה זאת הכי טוב: ואני כמובן מתכוון לחברת the LEGO Group.

התייחסתי ללגו מספר פעמים בעבר ואפילו הקדשתי לה פוסט לפני כמה חודשים (לינק בתגובות) כי זה פשוט מעורר השראה לראות מה שהם עושים בחנויות שלהם עם מוצר שעל פניו קל מאוד להעתיק.

אני ביקרתי בחנות שלהם באמסטרדם.
שתי קומות. החנות מפוצצת בהורים וילדים ושני דורמנים בכניסה לחנות מווסתים את כמות הנכנסים.
כל החנות דיברה Formula 1. וזה לא היה במקרה...

באותו סופ"ש סבב הפורמולה 1 הגיע להולנד לתחרות במסלול המירוצים בזנדוורט (פיאסטרי סיים ראשון, מקס וורסטאפן חביב הקהל רק שני אם שאלתם)
אז מה מתאים יותר משת"פ של לגו עם פורמולה 1?

כמות החוויות בחנות היא פשוט בלתי נתפסת. ולגו שמה דגש על מגוון של חוויות בחנות שיבטיח שכל גיל ימצא את החוויה שמתאימה לו.

בקומה ראשונה:
ממוקמת עמדת משחק מדליקה של השטת סירה עם בועיות אוויר קטנות שדוחפות את הסירה מלמטה באופן דומה למשחק עם הדיסקית והשערים במתחמי גיימינג.

אבל גולת הכותרת בקומה היא עמדת בנייה של תא נהג פורמולה 1 מיניאטורי כולל הגה שמסתובב ולוח המכוונים. לחוויה הזו יש תור משל עצמה בגלל הביקוש הרב. את הדגם שבנינו לוקחים הביתה כמתנה.

בקומה שנייה:
פרסונליזציה. יש אפשרות להדפיס את שם הילד.ה על אבני הלגו. ההדפסה מתבצעת בתנור חימום ומוכנה לאיסוף תוך 10-15 דקות.

באותה קומה נמצא גם Building Challenge שמציע תחרות מי מצליח להרכיב את הדגם במינימום זמן.

ולצד כל זה מפוזרות לרוחב החנות עמדות בנייה ומשחק בלגו.

נכנסו רק להציץ ומצאנו את עצמנו שם למעלה משעה אחרי שהיה צריך בכוח לגרד את הילדים ואותי משם.

בBever, שהיא רשת ציוד למטיילים סטייל למטייל או ריקושט, שכתבתי עליה בפוסט הריטיילטק אפשר למצוא פינת קפה ומים אבל הדבר המדליק ביותר הוא קיר טיפוס בתוך החנות.

אלמנטרי ווטסון.

חוויה שהיא רלוונטית לתחום של העסק עושה הרבה יותר אימפקט.

באוטרכט מצאתי חנות מתמחה ריצה בשם All 4 running
בתוך החנות יש מסלול ריצה למרות מבנה חנות בעייתי מאוד (צר וארוך) ואפילו פינת קפה כי הדגש של חנות מתמחה ריצה הוא קודם כל ביסוס קהילה ולא רק נקודת מכירה והחנות הזאת עושה זאת לא רע בכלל.
מהיותה חנות מתמחה שמגיעים אליה רצים עם הבנה טובה מאוד בתחום, היא מציעה גם מסך סריקה של הדגם כדי לקבל פרטים נוספים כמו מאפיינים, טכנולוגיה, פיצ'רים ומחיר.

התחלנו בפורמולה 1 ונסיים בפורמולה 1:
יחסית לישראל בה אין הרבה חנויות קונספט בהולנד יש לא מעט. אם זה חנות של אנימה, ברווזים צהובים או אחת ממש נחמדה: חנות שמוקדשת כולה אך ורק לפורמולה 1. צמיג אותנטי של מכונית מירוץ ופס כניסה בצבע דגל השחמט המפורסם בפתח החנות מכניסים את המבקר לאווירה הנכונה. ובפנים בעיקר חולצות אוהדים של כל הקבוצות המובילות (פרארי, רד בול ומקלארן) ואפילו נעליים.
hashtag hashtag hashtag

08/10/2025

נייקי משנה את הסלוגן המיתולוגי???
לפני כשנה Sharon Kedem-Shanny ואני דיברנו בפודקאסט על נייקי וספציפית על הסלוגן JustDoIt # שקצת איבד את הזוהר וההילה שלו.

האמת שהפודקאסט התיישן לא רע וחזה קדימה כמה דברים כמו החלפת המנכ"ל, אבל בהקשר של הסלוגן האלמותי הצענו שצריך פנייה קצת אחרת ושונה לקהל הצעיר.
לקח קצת זמן אבל בסוף נייקי הקשיבו לנו 😊 וכעת, אחד הסלוגנים הכי מוכרים בעולם עובר מתיחת פנים.

אז האם נייקי משנה את הסלוגן?
התשובה היא לא באמת.
לא כך כל מהר מוותרים על כזה סלוגן חזק ועוצמתי.

נייקי נוקטת בטקטיקה השיווקית הזו לא מעט.
היא בעצם לוקחת נכס מאוד מוכר שלה ומגישה אותו שיווקית מעט שונה, באריזה יותר רעננה רק כדי לחזור בסוף לנכס המקורי.

וזה בדיוק המקרה.
אבל למה בכלל צריך מתיחת פנים? עבור מי?
נייקי מזהה חולשה בקרב הצעירים. היא עדיין מותג קול אבל פחות. יש שחיקה. מותגים אחרים סקסיים יותר נוגסים בה. בביגוד ובנעליים. בבטן הרכה. הצעירים.

אז היא רוצה להעיר אותם.

ולכן, לפני שבוע במהלך פתיחת עונת ה-NFL השיקה נייקי את "Why Do It".
הפרסומת בת 60 השניות מכוונת לקהל הצעיר דרך שימוש בכוכבים צעירים מאוד כמו קרלוס אלקראז (בן 22), קייטלין קלארק (23) או ויניסיוס ג'וניור (25) או מאוד אהובים כמו לברון ג'יימס.

Just Do It שהגיח לאוויר העולם די במקרה ב1988 במשרדי חברת פרסום בעת ישיבת בריפ שגרתית בדרך לקראת עוד קמפיין פרסומת של נייקי, הפך להיות הרבה יותר מסיסמה בפרסומת.
הוא הניע דור שלם לפעולה, לאקטיביות ואפילו להגדרה עצמית.
אבל לא לעולם חוסן, והסלוגן הוותיק נדרש לעבור התאמות למציאות הנוכחית.

עם זאת, הוא לא הולך לשום מקום. הוא מושרש כל כך חזק בתרבות ובמוצרים של נייקי שאין סיכוי בעולם שיוותרו עליו.
הנה משפט חזק שסוגר את הפרסומת

“You could give everything you have and still lose. But my question is… what if you don’t?”

08/10/2025

פוסט מספר 3 מתוך ביקור בהולנד. והפעם על משהו הרבה פחות זוהר: חוסר מידות, הפסד מכר ועל ההוא שחי בהכחשה 👇

את רשת Bever הזכרתי כבר בפוסטים קודמים אבל הנה הסיבה למה:

לפני כמה זמן פניתי למנכ"ל של ביבר שעבד מולי בנייקי והצעתי את הפתרון של Belle AI במידה ויש להם בעיות של הפסד מכר כתוצאה מחוסר מלאי ברשת.

התשובה הייתה חדה וברורה: אין לנו בעיה כזאת.

אין אז אין. הוא שם. אני פה. אין לי באמת דרך לבדוק את זה.
עד שהגעתי להולנד...

מה אגיד ומה אומר – זה לא טוב. דודו.

המנכ"ל טען שאין בעיה?
בפועל יש בעיה. גדולה. מאוד מאוד.

נכנסתי וצילמתי שתי חנויות.
עברתי מודול מודול רק של הקולקציה חדשה. מעולם לא נתקלתי בחוסר מידות כ"כ קיצוני.

בעוד שבדגמים שעולים לסייל דווקא נרצה לראות הידלדלות של הסחורה, בדגמים של קולקציה חדשה זה לא פחות מאסון כי מדובר בהפסד מכר ישיר כתוצאה מחוסר מלאי.

בלי להיות מומחה גדול מידי, אם רואים בעין פחות מ-5 יחידות ביגוד על המודול, יש חוסר במידות בגלל שמנעד המידות המינימלי הוא 5 (XS, S, M, L, XL).
ככל שיש פחות יחידות על הסטנד – ההפסד גדול יותר.

במציאות בחנות היו המוןןןןן מודולים עם 2 יחידות מדגם. בד"כ מידות קצה כמו XXL. עמדות תלייה ריקות לגמרי. ממש מכמיר לב.

שאלתי את המוכר הנחמד למה אין להם מידות בחנות. ענה לי בשיא הרצינות ובלי להתבלבל שאם נגמר להם הם שולחים לחנות אחרת. מה אגיד לך – אחלה שירות.

ומה לגבי אלו שמתייאשים שאלתי? שלא רוצים או לא יכולים להיטלטל לחנות אחרת ופשוט מוותרים על הרכישה? מה לגבי הפסד המכר? הוא לא ענה. רק משך בכתפיים וחייך חיוך הולנדי נבוך.

בקיצור או שהמנכ"ל חי בהכחשה שאין בעיות מלאי ברשת או שהוא חי בסרט שהוא נותן שירות טוב. בכל מקרה, אף אחת מהאפשרויות לא לטובתו.
עדיין לא מאוחר לפנות לBelle AI. 😊

נכנסתי גם לחנות H&M הסמוכה.
גם שם – חוסר מידות קיצוני. נשים גברים וילדים/נוער. התמונות מדברות בעד עצמן.
ומעשה שטן, החוסר מורגש הכי חזק דווקא במידות הפופולאריות כמו לארג' ומדיום.

על הדרך ובכלל מבלי להתכוון גם נתקלתי בחוסר מידות בנייקי:

רציתי למדוד את ה שהיא נעל מעולה לפי פידבקים של רצים ולפי הדיווחים של נייקי (מכירות של מעל 100 מיליון דולר של הדגם מאז ההשקה).

ביקשתי את הנעל בצבעים הקלאסיים של שחור לבן אבל לא היה במידה שלי...המידה הכי גדולה שהייתה זמינה היא 9.5, כלומר 42.5.
כל מה שמעל – אזל 😱

למרות שהחנות שהייתי בה היא חנות זכיין (ריטיילורס הישראלית) יש אפשרות להזמין דרך המוכרן ישירות מהאתר של נייקי ומשלוח שמגיע תוך יומיים. אבל מכיוון שהייתי כבר צריך לטוס והמוכרן לא ידע לענות מה קורה במקרה ואני רוצה להחזיר בארץ ושלח אותי לדבר עם שירות הלקוחות, וויתרתי.
גם פה, ולמרות שהשתדלו מאוד התוצאה היא הפסד מכר. מבאס עבורם.

לסיכום הולנד אמנם מצטיינת מאוד בריטייל-טק אבל בנושא אחד של ניהול מלאי יש לה עוד הרבה לאן להשתפר.

08/10/2025

האם אדידס בדרך להשתלט על פומה?

מניית פומה לא רגועה בשבועות האחרונים מאז שהחלו להתרוצץ לפני כחודש שמועות וספקולציות עקשניות על רצון בעלת השליטה בחברה (משפחת פינו הצרפתית שמחזיקה בין השאר בחברת הלאקשרי קרינג ובמותג ג'וצ'י) למכור את חלקה בפומה.

בכל יום מוזכרים במדיה שמות חדשים של מתעניינים ורוכשים פוטנציאלים. והפעם - הגיע תור אדידס.

פומה שמכירותיה השנתיות עומדות על כ9 מיליארד דולר לא מצליחה להתרומם מאז עזב אותה ביורן גולדן לטובת מנכ"לות אדידס לפני כ 3 שנים.

באפריל מנכ"ל החברה התפטר על רקע מה שהוגדר "חילוקי דעות בנוגע לאסטרטגיה של החברה".

בנוסף, הדיווח הכספי האחרון היה גרוע למדי:
התוצאות היו מתחת לצפי. המכירות ירדו ב2% לעומת רבעון מקביל בשנה שעברה והחברה חתכה את התחזית שלה לשנה כולה וצופה ירידה במכירות דו ספרתית ובמקום רווח תפעולי היא צופה כעת הפסד.

חשוב לציין – כל השמועות מוכחשות ע"י כל הצדדים נכון לעכשיו אך אם אכן אדידס תרכוש את פומה זאת תהיה סגירת מעגל מרשימה ומפוארת.

שתי החברות החלו את דרכן אי שם לפני יותר מ100 שנה כחברה אחת.
ב1948 פירקו האחים רודי ואדי דסלר, מהעיירה הקטנה הרצוגנאורך, את השותפות בחברת "מפעל הנעליים של האחים דסלר" וכל אחד הקים חברה אחרת באותו התחום.

- אדי דסלר, האח הצעיר, הקים חברה אחת. אדידס.

- רודי דסלר הקים חברה אחרת. רודה. שלימים שינתה את שמה ל-פומה.

האחים והמשפחות הפכו להיות יריבים מרים. העיירה הקטנה התחלקה לשניים מבחינה גיאוגרפית, פוליטית ודתית והסכסוך בין האחים נשמר עשרות שנים אם כי בשנים האחרונות נרגע מאוד בין היתר כי אף אחת מהן לא נשלטת כיום על ידי צאצאים של מייסדיהן.

ההתעניינות במכירת/רכישת פומה מגיעה על רקע פעילות מיזוגים ורכישות ערה בתחום הספורט.

סקצ'רס (חברת הנעליים השלישית בגודלה בעולם) נרכשה לאחרונה ע"י חברת השקעות פרטית. פוט לוקר נרכשה ע"י דיקס ספורטינג גוד בעסקה שהושלמה לפני שבוע, JD, רוכשת סדרתית שזאת האסטרטגיה שלה, הגבירה באחרונה קצב ורכשה מספר שחקניות מהשורה השנייה בתחום.

המשמעות של הרכישות האלה היא מאוד ברורה:
קצב הגידול של שוק הספורט העולמי מתחיל להתמתן. ובמקרה כזה שהצמיחה האורגנית מאטה, החברות מחפשות להמשיך לצמוח דרך מיזוגים ורכישות.

האם אדידס תשתלט על פומה או האם תהיה זו דווקא חברה אחרת?
נחיה ונראה.

בכל מקרה, האחים שמתו מזמן (רודולף נפטר ב-1974 ואדולף ב-1978) נקברו בקצוות מנוגדים של בית הקברות בעיירה אבל אם זה אכן יקרה ואדידס תשתלט על פומה – תהיו בטוחים שרודי יתהפך בקבר ואדי יסתלבט עליו :)

08/10/2025

פוסט מספר 4 ואחרון מתוך ביקור בהולנד. והפעם: כמה אפשר לחסוך ע"י שילוב טכנולוגיה בצורה נכונה בריטייל?

הרעיון המסדר בהכנסת טכנולוגיה בריטייל הוא חסכון בעלויות כוח אדם. העלות הגדולה ביותר עבור החברות.

העקרונות המשלימים הם לתת את אותה רמת שירות טובה לפחות כמו של בן אנוש ושהטכנולוגיה לא תחליף את בן האנוש אלא תסייע לו להיות יותר יעיל ולתת שירות יותר טוב ויותר מהיר.

אבל תכלס: כמה הטכנולוגיה יכולה בהוצאות כוח אדם?

אמ;לק: המון.

בחנויות שאני בחנתי והתבוננתי, להערכתי שילוב של הטכנולוגיה לצד בני האנוש צמצמה את כוח אדם בכ- 30%.

בואו נדבר במספרים – כמה זה 30% צמצום כוח אדם בחנויות במונחים כספיים? כמה זה משפר את שורה הרווח?

בואו ניקח 3 חברות ריטייל ישראליות: פוקס, קסטרו וגולף.
החברות הללו מדווחות לבורסה ולכן נתוניהן הכספיים פרוסים לפנינו:
נניח ששכר העבודה בחנות מהווה כ- 15% ממחזור המכירות (הנתון נתמך ע"י דיווח של קבוצת קסטרו – היחידה שמדווחת את הנתון הזה). זה נתון מקובל, מוכר ומוסכם בתחום.

מחזור המכירות השנתי של קבוצת פוקס בשנת 2024 עמד על 6.4 מיליארד ₪, רווח נקי של 400 מיליון שח או 6.2% מהמכירות.
של קסטרו: מכירות 2.1 מיליארד ₪, רווח נקי של 134 מיליון שח, 6.4% מהמכירות.
של גולף: מכירות של 871 מיליון שח, רווח נקי של 65, 7.4% מהמכירות.

כלומר, עלות שכר עבודה בחנויות בלבד (ללא אנשי מטה):
של פוקס, 960 מיליון ₪.
של קסטרו, 315 מיליון ₪.
של גולף, 131 מיליון ₪.

חיסכון של 30% בעלויות הללו יכול תיאורטית לחתוך הוצאות שכר ולהגדיל בהתאם את שורת הרווח:

לפוקס: חסכון של 288 מיליון ₪ בשנה. ושיפור % רווח נקי ל11% ממחזור המכירות (לעומת 6.2% היום)
לקסטרו: חסכון של 95 מיליון שח בשנה, ושיפור % רווח נקי ל11% ממחזור המכירות (לעומת 6.4%)
לגולף: חסכון שנתי של 39 מיליון שח ושיפור % הרווח הנקי ל12% ממחזור המכירות (לעומת 7.4% כיום).

מדהים, לא?

כן, אני יודע שאני קצת פופוליסט.
כן, אני יודע שזה דורש השקעות ותחזוקה.
כן, אני יודע שזה דורש הטמעה.
כן, אני יודע שזה דורש אפיון מדויק כדי שהטכנולוגיה באמת תתרום ותעבוד בשבילנו ולא ההיפך
וכן, אני יודע שחלק מהחברות כבר מאמצות טכנולוגיה, מי יותר ומי פחות.

אבל בואו לפחות נסכים על דבר אחד – המספרים האלה יכולים לשנות רווחיות של חברה מקצה לקצה, כך שלכל הפחות הם שווים בחינה אמיתית של שילוב טכנולוגיה בריטייל ולא רק בשביל לסמן וי.

Dream Loud - ליווי וייעוץ עסקי

08/10/2025

08/10/2025

08/10/2025

08/10/2025

08/10/2025

08/10/2025

08/10/2025

08/10/2025

08/10/2025

08/10/2025

Address

Website

Alerts

Shortcuts

Share

Category