20/09/2016
חוויה מתקנת אל מול אנשי הביטוח הלאומי, מחדדת את הסיבה למה נחוצה עו״ס מקצועית שתלווה את המשפחה שמגישה תביעה. כשמייצגים בצורה מקצועית ונכונה- נענים באותה הצורה!
חוויה מתקנת נוספת במוסד לביטוח לאומי
או למה כל כך חשוב להגיע לועדה רפואית דווקא עם עובדת סוציאלית?
רבות נכתב על המוסד לביטוח לאומי,
אני רוצה הפעם להביא בפניכם דוגמא דווקא חיובית
שעל הדרך, הורידה לי כמה אסימונים על השירות שאני ושרון מציעות.
היום הייתי בועדה רפואית יחד עם לקוחה שלנו,
בחורה מקסימה בת 20 עם קשיי הסתגלות וקושי חברתי, שזקוקה לסיוע ביציאה לעצמאות - דיור, תעסוקה, הדרכה והכוונה.
נתון שולי - בעברה כילדה היא עברה ניתוח להסרת גידול בראשה ומאז היא במעקב נורולוגי.
כאשר הגשתי את התביעה, צירפתי את כל המסמכים הרלוונטים,
הן את המסמכים מהניתוח כילדה והן את כל האבחונים הטיפוליים מהשנים האחרונות + דוח פסיכוסוציאלי שכתבתי וריכז את כל האבחונים הרגשיים והשיקומיים בתמצית.
בועדה קיבלה אותנו נורולוגית,
קצת היה תמוה בעיניי כי לרב מזמנים לקוחות שלי, (עם קשיים דומים), לועדה אצל פסיכאטר.
מהר מאוד הבנתי כי רב ההתייחסות של הבודקים את המסמכים, הייתה לניתוח והסרת הגידול לפני המון שנים.
זה גרם לי להבין שגם היושבים בועדות, ולצורך העניין, גם עורכי דין, מסתכלים רק על החוק היבש ועל סעיפים רפואיים כרפואיים בלבד.
יש חוסר הבנה עמוק בקרב הציבור והמוסדות השונים על ההבדל בין המושג - רפואי למושג - שיקומי.
ניכר שרב אנשי המקצוע אינם מתייחסים לתחום השיקום כתחום שזקוקים בו להכרה בנכות.
מה שקורה שמרבית הלקוחות הללו שלנו, נופלים בין הכיסאות.
הם לא נכים פיזית, הם נכים הסתגלותית, ולנו, כבני אדם שחיים חיים נורמטיבים, אין סיכוי להבין את הקושי הרב בלחיות חיים כל כך מורכבים בחברה כל כך תובענית.
בשביל זה אנחנו כאן.
נכנסתי עם הלקוחה לועדה, היא נאלמה דום מהלחץ אז דיברתי אני.
הסברתי לרופאה ולפקיד על החיים המורכבים של אותה בחורה, על עצם העובדה שכל חייה היא תזדקק לסיוע בהתמודדות עם החיים (אם תרצו, תדמו את זה לקביים, שתומכות ומסייעות לאורך כל הדרך.)
עוד הסברתי שלולא ההכרה שלהם, משרד הרווחה ומשרד הבריאות לא יאפשרו לבחורה הצעירה הזו עתיד מקצועי והסתגלותי לחיי חברה ותעסוקה שווים.
הם הקשיבו, הנהנו, כתבו והועדה הסתיימה.
לא עברו חמש דקות ואני מקבלת פתאום טלפון מהפקיד בועדה:
"נעמה, רציתי לבקש אישורך לזמן אתכן לעוד ועדה רפואית, הפעם עם פסיכאטר, כי אני והרופאה דנו כאן ואנחנו רוצים לסייע למטופלת שלך אבל אנחנו לא יכולים לתת מספיק אחוזים על הבעיה הנורולוגית.."
הייתי המומה, לחיוב כמובן!
הודתי לו מאוד וכמובן שאישרתי
(הרי מלכתחילה היה לי ברור שצריך לראות אותה פסיכיאטר)
ואז ירד לי האסימון!
אולי אם הייתה מגיעה עם אמא שלה, או עם עורך דין, הועדה הייתה מסתיימת ללא מספיק אחוזי נכות להכיר בבעיה השיקומית.
אתם מבינים את המשמעות של זה?
היא הרת גורל מבחינתי, כי העתיד של אותה בחורה טמון בנו, באנשי המקצוע!
והמחויבות שלנו בראש ובראשונה לדאוג לכך שהיא תהייה זכאית לחיים שוויוניים בדיוק כמו שלנו.
כולי הערכה לאותו פקיד על החשיבה והרגישות שהוא הפעיל.
כן ירבו!
