07/05/2020
לפני כמה ימים, חברה (שהיא גם אושיה אופנתית במיוחד) שלחה לי ווטסאפ שכולו הלל למינימליזם - "נראה לך שיש לי חשק לקנות נעליים עכשיו?"
ואם בארזי הצרכנות נפלה שלהבת, ואף סופר טנקר לא עולה לאוויר מלווה בפסקול הירואי, מה כן יקרה עם העסקים שמכונים "מותרות"?
בואו ונעיף מבט בעולם התמים שלנו, כמה חודשים לפני קורונה:
מחד, השריפות שהשתוללו באוסטרליה ובאמזונס, העלו את משבר האקלים לראש סדר העדיפויות. רובם המוחלט של מסלולי התצוגות בבירות המשפיעות, קיימו את שבועות האופנה שלהם בסימן הירתמות לצמצום הזיהום וטביעת הרגל הפחמנית על העולם.
מאידך, שנת 2019 הייתה גם השנה שהוכרזה בגאלה של המטרופוליטן כ"שנת הקאמפ" - הסגנון הכי מוגזם שאפשר, בקטע מודע.
כמעט שכחנו שרק עשור וקצת לפני כן, בסביבות 2008-2010, רעדנו כולנו למשמע צמד המילים "המיתון הגדול".
אותו מיתון גדול הגיע גם הוא רגע אחרי שבשנים שקדמו לו, טבענו כולנו בבלינג. זהב על הכל וסברובסקי במקומות שאף סברובסקי לא אמור להגיע אליהם.
ואז, כמעט בבת אחת - מינימליזם קיומי.
הלבוש - נורמקור של גנריות ופונקציונליות, עם צבעוניות שעושה כבוד לקלאסיקה הנצחית. המיתוג - נסתר ככל האפשר. האג'נדה - לאט זה הכי בטוח + המותג הוא חבר (משמע, שיווק אישי, בגובה עיני המילניאלז). העיצוב - ערכי השקיפות מובילים לקירות של לבנים חשופות, חללים מאווררים לבנים ונורות אדיסון תלויות על חוט. מגזין קינפולק שולטטט!
בטפטופים קטנים, אך מלאי נוכחות, חל שינוי פאזה.
תצוגת האופנה של גוצ'י בשנת 2015 הייתה מופת של קליידוסקופיות מכאיבת עיניים כמעט.
בשנת 2016, החליפה אמריקה את הוייב הרגוע ושוחר השלום של אובמה, בזה ה...אחר של טראמפ.
ובשנת 2019 - ווג שיודע נפש האנושות צורכת האסתטיקה, עם הקאמפ שלו במטרופוליטן.
לכן, כשאני מנסה לחשוב מה יקרה כאן פוסט-קורונה, אני שואלת את עצמי - "מה ווג היה עושה?"
ספטמבר 1940. אודרי ווית'רס מקבלת את המושכות הנחשקות של תפקיד עורכת ווג הבריטי. במקביל, הלופטוואפה של הרייך השלישי מקבלים אור ירוק להפציץ את אנגליה, בכל מה שיש להם. חמישים ושבעה לילות רצופים של הפגזות קשות ניתכו על לונדון.
מה שלא יהיה, קבעה ווית'רס, ווג ימשיך. וכך היה - הכותבים המשיכו לכתוב, הצלמים - לצלם, וצוות ההפקה - לרוץ למרתף היין במסעדה ההונגרית שבבניין הסמוך, בכל פעם שנשמעה האזעקה.
אודרי ווית'רס ביקשה להציע לעולם מגזין, שלא רק ימשיך לנסות למכור ליפסטיק, אלא גם ישפיע על התודעה, ומכאן גם - על תוצאות המלחמה והיום שאחריה.
עקרונות שימור והתנעה מחדש של העסק שלך, עפ"י ווג:
+ . כשהנייר הפך למשאב מוגבל ומוקצב, ווג נאלצו לצמצם את הדפסת המגזין. או-אז החלו מפצירים בקוראותיהם להעביר את המגזין הלאה.
כשתעשייה שלמה שמבוססת על יצירת חשק לחדש, עברה לייצר מדים למען המאמץ המלחמתי, ווג ביקשה מהמעצבים להראות לקהל הקוראות מה ניתן לעשות עם מעט הבגדים שהוקצבו. הכי "מלתחה חכמה בעיתות מלחמה".
למה זה טוב? שימור הקהילה והפצת התוכן שלך הלאה, גם משאיר אותך בתודעה וגם מצביע על חיבור למה שקורה. כולנו ביחד במצב הזה.
איך אפשר ליישם אצלך? זמן לשלוח דיוורים ולהעלות פוסטים של מחשבה יצירתית על הקיים, לחשוב על טיפים קטנים שאפשר לחלוק עם העולם, כאלה.
+ . ווג עודדו את הקוראות להרחיב את מנעד תפקידיהן בעולם - לא רק ניהול משק בית למופת, אלא גם ניהול זמן מלחמה - יש עולם שלם בחוץ שזקוק כרגע למתנדבות. הדוגמנית לי מילר נשלחה לצלם את החזית; כתבות פרופיל על הנסיכה (לימים, המלכה) אליזבת', ששימשה בתפקיד קולונל של כבוד, כמו גם שירתה כנהגת משאית בחיל העזר לנשים; או על אשת החברה, ליידי דיאנה קופר, שהפכה את אחוזתה למשק מניב, וצולמה כשהיא חולבת פרה, אוספת ביצים וקוצרת את שדותיה; יצרו יחדיו רוח של שינוי תודעתי ותרבותי.
איך אפשר ליישם אצלך? מחשבה על המטרה הגדולה המשותפת, שמבוססת על ערכי המותג שלך ושל לקוחותיך.
אחרי שגובשה מטרה כזאת - יאללה, לקדם! לשת"פ! ליצור שלם שעולה על סכום חלקיו! 'סתכלו את הקולקטיב הספרותי - הקבוצה שקם עכשיו. ככה עושים את זה!
רוצה עוד טיפים? לחשוב ביחד מה אפשר לעשות?
דברו איתי.
יעל רוזנולד יניב
052-5718180
(בתמונה: מה ווג עושה? רובץ, זה מה!)
