12/03/2025
לפניי שנה, כשמכרתי את הבית של ההורים שלי, הוצאתי מחדר הילדות שלי את הדברים האחרונים שנשארו שם שנים.
מעל הארון בגדים שלי מצאתי קופסת נעליים. נעליים לא היו בה (הקופסה בתמונה למטה בפוסט).
מסתבר שגיליתי אוצר מדהים. בקופסה היו מאות מכתבים. התכתבויות מתקופה שלא היה בה מחשב, טלפון חכם, אינטרנט, מיילים, אס. אם.אס, ווטסאפים או כל דבר טכנולוגי אחר.
התקשורת היתה באמצעות טלפון חוגה שהיה בבית, טלפון ציבורי ברחוב (אסימונים או טלכארט) או מכתבים בדואר.
המכתבים היו מתקופת התיכון שבה התכתבתי עם חברים וחברות מהצופים בכל הארץ, מכתבים מהצבא ומכתבים שקיבלתי מחברים ומשפחה בדרום אמריקה שחיכו לי בכל פעם בשגרירות ישראלית אחרת במדינה בה ביקרתי.
מהמכתב האחרון עברו יותר מ 30 שנה.
גיליתי שם מכתבים שאבא שלי (ז"ל) כתב בכתב ידו המדהים גם לצבא וגם לדרום אמריקה.
הוא רשם כמה הוא אוהב אותי וכמה הוא מתגעגע ומחכה שאחזור הביתה.
אני נשבע שלא זכרתי שאבא שלי כתב לי מכתבים ובטח לא הביע כאלו רגשות. תמיד זכרתי שרשם מכתבים לכל מיני חברי כנסת להתלונן על התנהלות ועוולות כאלו ואחרות וחלקם אפילו חזרו אליו, אבל לי בטח שלא רשם כלום. כשגיליתי את זה, הייתי כמה ימים גם בהלם וגם עם דמעות בעיניים.
אני שומר את הקופסא הזו היום צמוד אליי, וקורא מעת לעת מכתבים שמזכירים עבר קסום, ילדות, אהבות, חברים, רגעים, זכרונות חיים.
כמה מודה ומוקיר שהייתי אדם שכותב מכתבים, כך גם קיבלתי חזרה מכתבים מכל אותם אנשים נפלאים שהיו חלק משמעותי מהמסע שלי.
לפניי שנה וחצי יצרתי בעצמי ערכת גלויות ממסעות שלי בעולם. מצד אחד צילומים שלי מהארץ והעולם עם ציטוטים של אנשי רוח ומהצד השני מקום לכתוב ברכות ועוד ומקום לבול אם רוצים לשלוח.
אז אם בא לכם, יום אחד בעוד 30 שנה, שהילדים שלכם, בני הזוג שלכן, חברות וחברים שלכם יימצאו ממכם גלויה מרגעים קסומים במסע החיים (שלא הולכים לאיבוד בים הודעות הווטסאפ או המייל), מוזמנים ליצור איתי קשר (כאן בהודעה, או בפרטים בהודעה הראשונה) ולרכוש לעצמכם ערכת גלויות קסומה (המלאי מוגבל) שיום אחד תיהיה האוצר שלכם ושל הקרובים שלכם.
חג פורים שמח 🌸
שלכם, עמיר
