22/11/2022
יודעת שפוסטים שונים מתאימים לפלטפורמות שונות ואתמול פירסמתי פוסט שחשבתי שמתאים יותר לאינסטגרם (אתם עוקבים אחריי שם?). אבל הבוקר חשבתי שאולי גם העוקבים כאן בפייסבוק, עשויים למצוא בו עניין, או לפחות בסרט אחד שמוזכר בפוסט והוא ; הסרט שמלווה בנות סיניות שאומצו ע״י משפחות אמריקאיות בזמן שמדיניות הילד האחד הוחלה על מרבית האוכלוסיה בסין.
אז לטובת אלה שאולי, משתפת פה את הפוסט המקורי, אשמח לקרוא את התגובות שלכם ❤️
בגדול, לא צרכנית של תוכן בטלויזיה 📺 אבל מסתבר שהיום הוא ״יום הטלוויזיה הבינלאומי״ וכיוון שהשבוע הייתי מצוננת, הרשיתי לעצמי להיות קצת יותר מול המסך . כך יצא שבעקבות צריכת טלויזיה חריגה מהרגיל, נולד פוסט קצת אחר, פוסט על 🎥 שלושה סרטים בהם צפיתי. כל אחד מהסרטים סיקרן אותי מכיוון אחר: הראשון, קשור לשורשים שלי 🇬🇪, השני לעיסוק שלי 🇨🇳, והשלישי לחברה בה אנו חיים היום🇮🇱.
אני לא בטוחה שזה פוסט המלצה על סרטים משום שאת הסרט הראשון (My Happy Family) גיליתי לגמרי במקרה בנטפליקס והוא עוסק במשפחה גרוזינית (כן אני יודעת, המונח התקני הוא אולי ״גיאורגית״ אבל כבת העדה אני מעדיפה עדין ״גרוזינית״). זה סרט מ2017 ואעפ״י שהוא מתורגם, אני חושבת שזר לא בהכרח יוכל להתחבר אליו: הביטויים שמשתמשים בהם בסרט, המאפיינים התרבותיים של הגרוזינים, שטבועים בנו כ״כ חזק (אפילו בצברים כמוני), הם משהו שלא בטוח שאפשר לתרגם למילים. אני מדברת בעיקר על הפחד ״ממה יגידו השכנים״ או ״מה יחשבו עליי אחרים״.
העלילה מלווה את מננה, אישה באמצע החיים שיום אחד מחליטה לעזוב את הדירה שבה גרים הוריה, בעלה וילדיה עם בחירי ליבם ושוכרת דירה קטנה ועלובה לעצמה. סוג של מרד נעורים מאוחר, הכי אנטיתיזה לשמרנות הגרוזינית ולחברה הפטריאכלית בה היא חיה. הסרט לעניות דעתי עשוי מעולה ואם בכל זאת החלטתם לנסות לצפות בו, אז דעו שהוא זמין בנטפליקס רק עד ה-30/11 (אין לי מושג למה 🤷♀️), אחרי זה, תצטרכו לחפש אותו.
הסרט השני, ״מציאות״ (Found) הוא סרט דוקומנטרי שמלווה שלוש נערות סיניות שאומצו בידי משפחות אמריקאיות שונות, אי שם בתחילת שנות ה-2000 כשחוק הגבלת הילודה עוד היה תקף בסין. הנערות, שהיו כבר ילדות שניות למשפחה, ננטשו ע״י הוריהם הביולוגים בסין מי בלב שוק ומי על כביש סואן. הסרט התיעודי שצולם בעידוד הוריהן המאמצים (אמריקאיים), מלווה אותן דרך בדיקות די.אן.איי (23andme) ועד לחיפוש באמצעות סוכנת סינית אחר ההורים הביולוגים על אדמת סין. באופן טבעי, כמי שחוקרת את תרבותה של סין שנים רבות, הסרט משך אותי. מיותר לציין שגם דמעתי😥 .
על הסרט השלישי חברה סיפרה לי וכמובן שצפיתי בו בדיליי, הוא סרטה של שי-לי שינדלר ״בוא נפתח את זה״. הסרט שואל האם המונוגמיה מתה? ובגדול מציג זוגות שהחליטו לפתוח את הקשר. אין ספק שהתופעה הולכת ומתרחבת וכמו שאומר אחד החוקרים בסרט, ״העובדה שהמונוגמיה הולכת ונעלמת רק גורמת לרומנטיזציה שלה...כאילו מנסים להיאחז בקרנות המזבח״(לא ציטוט מדויק). לא הסרט הכי חד או משובח אבל סבבה מבחינתי ששי-לי שינדלר הציפה את הנושא. בעידן שבו המנעד של מה שקוראים ״זוגיות״ הוא כ״כ רחב, מרגישה קצת דינוזאורית🦖.
מצאתם מכנה משותף בין שלוש הסרטים? צפיתם באחד הסרטים? מה חשבתם?
