11/10/2020
בשירו של יורם טהר-לב: "סוכת שלום" - ישנה שורה מנצחת (לטעמי):
" שָׁרַק אֵדַע לַחוּשׁ עוֹד אֶת הָאֹשֶׁר -בַּדְּבָרִים הַמּוּבָנִים מֵאֲלֵיהֶם"...
נזכרתי בשורה זו דווקא היום בתוך חגי תשרי, בהם נכתב "ושמחת בחגך והיית אך שמח".
ואין אנו יכולים למלא אחר מצווה זו בשל הסגר, בשל "עננת הקורונה" המאפילה את חיינו. ואין רואים את האור בקצה מהנהרה....
ועדיין - אם נביט נכוחה, באובייקטיביות, על חיינו, נראה שיש לנו רגעי אושר מאותם:
" דברים המובנים מאליהם". דוגמא ? אני מרשה לעצמי - לשתף: מהם "הדברים המובנים מאליהם" אשר באמת מאפשרים לי להיות מאושר:
אני קם כל בוקר עומד על רגלי, הראש צלול -
בקיצור: בריא בגופי ונפשי (אמנם כמה "מחלות רקע" כמו רבים בגילי...)
וזה: לא מובן מאליו.
בני, כלותי, נכדי / נכדותי – כולם בקו הבריאות.
לא מובן מאליו.
אז נכון, שאת בני, כלתי, ונכדי, המתגוררים בדרום, ראיתי רק פעמים מתחילת "מגפת הקורונה".
כך גם את בני וחברתו המתגוררים בת"א .
גם את נכדתי המתגוררת במרחק נסיעה קצר אני רואה רק למרחוק. שכן בני וכלתי נשמרים לנפשותיהם - בהקפדת יתר, ובצדק !!!
אך כאמור- כולם בקו הבריאות !
דבר שממש לא מובן מאליו בימים אלה...
וכן - כולם עובדים, כלומר לכולם יש פרנסה. כולל לי - כגמלאי .
לא מובן מאליו...
אם במשפחה עסקינן -
גם אצל אחותי וכל משפחתה כולם בקו הבריאות, ולכולם ( פחות או יותר) יש פרנסה.
אז גם מהכיוון הזה - הדברים לא מובנים מאליהם. בפרט שהנדבקים בנגיף המרושע הזה – נמצאים בכל מקום, בכל חברה, ובכל גיל...
כמורה דרך - אני מובטל מעבודה. יחד עם זאת, אני מוצא בשיתופים של מורי הדרך, מצבור גדול של אינפורמציה חדשה, מרתקת, מחכימה, על א"י. ובימים אלה, יש לי את הפנאי ללמוד, לחקור, ולהוסיף עוד נדבכי הדרכה לאתרים שברחבי ארץ ישראל.
ועוד לא אמרתי מילה על המגוון הענק של הרצאות העשרה ב"זום"...
לא מובן מאליו...
ויש לי כמובן המון זמן - לחזור שוב לקרוא ולעיין בסיכומי הרצאות בכל הקשור לארץ ישראל.
ממש לא מובן מאליו.
וכמובן הדובדבן שבקצפת: האהבה הגדולה שהגיעה לחיי עם תחילת ימי הקורונה !
אהבה ענקית שאינה דבר טריוויאלי בכל גיל, לא כל שכן - בגיל שלנו !
ממש ממש לא מובן מאליו !!
כלומר - לכל אחת ואחד מאיתנו יש את אותם "דברים מובנים מאליהם" אשר יש בהם הכוח והיכולת להעניק לכולנו אושר ושמחת חיים.
גם כאשר "העננה הקודרת של הקורונה" על המגבלות, התקנות, והאיסורים המגבילים, מסתירה מאיתנו את האור.
כל שנדרש: לעצור לרגע את "מרוץ העכברים" היומיומי. להביט ולבחון –
מהם אותם נקודות האור שבחיינו - ותמיד תמיד יש כאלה,
לחוות את האושר שמעניקים לנו, לחבק, ולאמץ אל ליבנו, להגיד "תודה" גדולה.
להלן מילות השיר סוכת שלום - ממליץ לקרוא בעיון ולהפנים:
עָמֹק עָמֹק אֲנִי עוֹד מְבַקֵּשׁ לִי
סֻכַּת שָׁלוֹם וְצֵל הַתְּאֵנָה
אֲבָל כָּעֵת אֵינֶנִּי מִתְעַקֵּשׁ עוֹד
אִם לֹא עַכְשָׁו - אוּלַי בְּעוֹד שָׁנָה.
שָׁרַק יִהְיֶה מָה שֶׁהָיָה עַד הִנֵּה
בֵּין הַזְּמַנִּים הַמְּשַׁנִּים פְּנֵיהֶם
שָׁרַק אֵדַע לַחוּשׁ עוֹד אֶת הָאֹשֶׁר
בַּדְּבָרִים הַמּוּבָנִים מֵאֲלֵיהֶם.
שָׁרַק יִהְיֶה מָה שֶׁהָיָה עַד הִנֵּה
זֶה לֹא הַרְבֵּה אַךְ זֶה כִּמְעַט הַכֹּל
רַק שֶׁאוֹכֵל עוֹד לְהִתְגַּעְגֵּעַ
אֶל הַמָּחָר וְלֹא אֶל הָאֶתְמוֹל.
שָׁרַק יִהְיֶה מָה שֶׁהָיָה עַד הִנֵּה
שֶׁיִּשָּׁאֵר לִי פָּתַח לַחֲלוֹם
כְּשֶׁהָאַהֲבָה חַמָּה עֻדְּנָה
כַּיֶּלֶד קָט שֶׁבְּעֵינָיו הַתֹּם.
עָמֹק עָמֹק אֲנִי עוֹד מְבַקֵּשׁ לִי
סֻכַּת שָׁלוֹם לָנוּחַ בַּצִּלָּה
אַךְ מַאֲמִין כִּי הַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ לִי
גַּם הוּא הִרְבָּה יוֹתֵר מִכָּל תְּפִלָּה.
שָׁרַק יִהְיֶה מָה שֶׁהָיָה עַד הִנֵּה
זֶה לֹא הַרְבֵּה אַךְ זֶה כִּמְעַט הַכֹּל
רַק שֶׁאוֹכֵל עוֹד לְהִתְגַּעְגֵּעַ
אֶל הַמָּחָר וְלֹא אֶל הָאֶתְמוֹל.
