13/12/2020
מתן בסתר
חבר ביקש ממני שאנסח לו בקשה, לפרסום בפייסבוק, לתרומות עבור ניתוח מסובך לבנו ואכן כתבתי פוסט מרגש. במהירות בלתי צפויה, כבר למחרת הפרסום, קיבלתי טלפון מפתיע ממישהו שביקש לתרום את מלוא הסכום. הוא הזדהה בכינוי 'מתן בסתר', והציע שניפגש. לפגישה הם הגיעו שניים ועד כמה שזה נשמע מוזר, הם לא היו זרים לי. אלו היו אבנר וצביקה מבית-הספר בגבעתיים.
בכיתה ח' הגיע אבנר והיה תלמיד חדש בבית הספר. במהרה התחבר עם כולם ונוצרה תחושה של חברות ארוכת שנים. אך מהר מאוד הגיעו גם השמועות; אביו של אבנר כייס, שבא ויוצא מבתי-סוהר, וההורים בבית הספר לא רצו שנתרועע. אבל אנחנו לא כל כך הקשבנו והמשכנו להיות חברים. עד שיום אחד, נכנסה המורה בהפסקה והבחינה באבנר, לבדו בכיתה, מחטט בילקוטו של צביקה. עד סוף היום אבנר כבר סולק מבית-הספר. קצת הופתענו שבחר דווקא בילקוטו של צביקה, הילד הכי דלפון בכיתה. מה כבר יש לגנוב ממנו? צביקה אמר שלא גנבו לו כלום וגם אם כן, הוא סולח לו. מאומה לא עזר. אבנר סולק והורינו נשמו לרווחה.
התגעגענו לאבנר אבל חלפו השנים ושכחנו. והנה אבנר הכייס וצביקה 'המכוייס' יושבים מולי בפגישה… יחדיו. הייתי סקרן לשמוע קורותיהם וכיצד הכייס והמכוייס פתאום ביחד ותורמים סכום משמעותי במשותף.
אבנר התגלגל בכמה מוסדות והצבא נטה שלא לגייסו אך התעקש וגוייס לשייטת. כששוחרר עזב לחו"ל, מקפיד להתרחק מאביו, וכמו בסיפורים הפך לאיש עסקים מצליח ואמיד. צביקה לעומתו סיים תיכון ובצבא שרת בקריה, קרוב לבית כדי שיוכל גם לעבוד ולעזור כספית להוריו. לאחר הצבא חיפש צביקה את אבנר ומצאו. חברותם חודשה ובמהרה הפכו לשותפים עסקיים. היה זה אבנר, כמובן, שיזם מתן תרומות בסתר, מעין רצון לפייס את העולם על חטאי אביו, שתמיד העיקו עליו.
למה חטאי אביו?' אני מעז ושואל אותם, "בוודאי רצה לכפר גם על חטאיו שלו?" ואני פונה לצביקה: "אני מבין שסלחת לו על ניסיון הגניבה אז מהילקוט?"
"הוא לא היה גנב וגם ממני לא גנב" ענה צביקה, "ההיפך. מתברר שאבנר ידע על המצב הכספי אצלי בבית … אז מידי פעם בהפסקה הוא היה מניח לי סנדויץ' ופירות בילקוט, ומידי פעם היה גם טומן שם כמה לירות. לא רצה שאדע ממי זה. מתן בסתר, מוּכָּר?"
הבטתי אז באבנר, הבן של הכייס: "אז למה לא סיפרת כשהעיפו אותך מבית-הספר?"
"לא רציתי לבייש אותו…"
"ובשביל זה היית מוכן שיעיפו אותך מבית הספר?"
"תראה באיזה שותף ובאיזו חברוּת תוגמלתי מאז…" הוא ענה, מניח ידו בחיבה על הכתף של צביקה.
אז… הדברים לא תמיד כפי שהם נראים. ועם השנים למדתי להביא להקשבה שלי פחות סימני קריאה ויותר סימני שאלה, גם אם זה לא תמיד קל. המשיכו לתת בסתר או בגלוי, כי הרי 'באנו חושך לגרש…'
חג אורים שמח.
מתוך זיקוקין די-נור, שוקה די-נור.
