25/03/2026
מנהיגות בזמן מלחמה מתחילה בבחירה שלך איך לפגוש את המציאות
יש סיפור על קפטן בשם ארנסט שקלטון, מפקד המשלחת האנטארקטית הבריטית שיצא בשנת 1914 למסע שאפתני לחצות את אנטארקטיקה, אבל הספינה שלו, ה־Endurance, נלכדה בקרח ונמחצה. הם נשארו תקועים בלב הקרח במשך חודשים ארוכים. בלי אפשרות לחזור. עם תנאים קיצוניים, קור, חוסר ודאות, ופחד אמיתי על החיים. לשקלטון לא הייתה שליטה על הקרח,לא על מזג האוויר.לא על זה שהמשימה המקורית כבר לא תקרה אבל הוא הבין משהו קריטי - המשימה החדשה היא לשמור על האנשים שלו בחיים.
ולשם כך, הוא בחר כל הזמן - איך להיות!
הוא שם לב לפרטים הקטנים: למצב הרוח של האנשים, למתח ביניהם, לרגעים של ייאוש, הוא שינה משימות, יצר שגרות, שמר על תנועה, על הומור, על תקווה.
הוא לא ניהל רק את ההישרדות הפיזית שלהם-הוא ניהל את המרחב, השדה הרגשי וכל 28 אנשי הצוות חזרו הביתה בחיים.
איך הסיפור הזה קשור למה שקורה למנהלים ולמנהלות עכשיו?
למנהלים אין כמעט בכלל שליטה על הסיטואציה. יש מציאות חיצונית מורכבת, מטלטלת ולא יציבה, אבל בתוך זה, יש דבר אחד שכן נמצא בידיים של מנהלים-
איך הם פוגשים את המרחב. לא רק מה הם אומרים או מחליטים, אלא איך הם נכנסים לחדר- איזו נוכחות הם מביאים.
להחזיק מרחב ניהולי בזמן מלחמה זה להחזיק מרחב רגשי,
בזמן שאתה עצמך חלק מהסיפור.
היכולת המנהיגותית של קפטן ארנסט שקלטון -היכולת לקרוא את השדה הרגשי,
לחוש מה קורה מתחת לפני השטח, איפה יש מתח, איפה יש חרדה, איפה יש התרחקות- היא יכולת נרכשת. אפשר לללמוד אותה דרך אימון.
זה מתחיל במקום הכי פשוט והכי מורכב בו זמנית-
במודעות למה קורה לי עכשיו- כי אם אני לא שמה לב שאני פועלת מתוך לחץ, עייפות, פחד או חרדה אני כבר בתוך אוטומט.
והאוטומט הזה לא נשאר רק אצלי- הוא עובר הלאה, למערכת.
המעבר מאוטומט לבחירה הוא רגע של החלטה בלתי נראית,
וההשפעה שלה על המערכת היא טרנספורמטיבית.
אפשר וחשוב לבחור איך להיות בתוך השיחה,איך לפגוש אנשים ואיזה שדה לייצר.
אם זה מסקרן אתכם.ן אני רוצה להציע לכם.ן תרגיל קטן, פשוט, שאפשר לנסות כבר היום.
בפעם הבאה שאתם.ן עולים.ות לזום, לפני שאתם.ן נכנסים.ות - קחו לעצמכם.ן כמה דקות של שקט.
דמיינו את המרחב- השדה הרגשי- שאתם.ן עומדים.ות לפגוש.
לא רק את האנשים- את מה שקורה ביניהם.
ואז תשאלו את עצמכם.ן:
1. מה המרחב הזה צריך ממני?
2. מי אני רוצה להיות כדי שזה יקרה? מה "הגישה" שאני צריך.כה להביא?
ותבחרו לעצמכם.ן מטאפורה שתעזור לכם להחזיק את הגישה הזאת לאורך כל המפגש- זה יכול להיות קפטן, עוגן, זן מאסטר או שמש מחממת. כל דבר אחר שמדויק לכם.ן
אפשר אפילו להדביק פתק קטן מול העיניים לתזכורת, אולי חפץ.
וכשאתם.ן עולים.ות לזום- תאפשרו לעצמכם.ן רגע להקשיב, לעצמכם.ן, למערכת
ומתוך זה - תבחרו את ההשפעה שאתם.ן רוצים.ות לייצר.
אם ניסיתם.ן אשמח מאוד לשמוע איך זה היה לכם.ן
מה עבד, מה היה מאתגר, ומה גיליתם.ן על עצמכם.ן תוך כדי.
בתמונה: זאב כהן ואני בוחרים את הגישה עם הילדים בממ"ד (ותראו את ההשפעה על המערכת:-).
