דורית גנשר- האומץ לקום ולעשות

17/02/2025

ידיעה פנימית.
ביום שישי לקחתי את הנכד למגרש משחקים.
מכיוון שזה היה ספונטני לא לקחתי איתי נשנושים,
אז נכנסנו לסופרמרקט הקרוב לקנות לו כמה דברים.
זה הזמן לשתף שהנכד חובב פירות.

כששאלתי אותו מה הוא רוצה שאקנה לו,
הוא ביקש תפוז.
נכנסים לסופר,
מסביב יש שפע ואני מציעה לו אותו.

אתה רוצה מעדן?
לא, אני רוצה תפוז!
אתה רוצה חטיף?
לא, אני רוצה תפוז!

מציעה גם תפוח,
לזה הוא לא מסרב.
אנחנו יוצאים מהסופר עם תפוז ותפוח בשקית.

ברגע שנכנסנו לפארק המשחקים
הוא ביקש לאכול את התפוז.

ההתנהלות שלו איתי הזכירה לי
את כוחה של הידיעה הפנימית.

כשאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, זה עוזר לנו:
1. להתמקד במה שאנחנו רוצים.
2. לקבל החלטות- גם כשיש הצעות אחרות,
נדע לקבל את ההחלטה המדוייקת לנו.
3. הידיעה הפנימית היא מצפן-עוזרת לנו לא לסטות מהדרך גם כשיש רעשי רקע.

אז מה "התפוז" שלכם?
הדבר הזה שעליו אתם אומרים "כזה אני רוצה!"?
בכל תחום בחיים...
ברגע שתדעו ...תדעו לבחור נכון...

איך יודעים?
תבדקו אם הבחירה שתעשו תקדם אותכם למטרה
או לא.

שתמיד תהיה לכם שמחה בלב
ואומץ לקום ולעשות.
❤️

11/02/2025

שוב יום אהבה.
וכמו בכל שנה, חלונות הראווה מתמלאים בלבבות אדומים,
בנצנצים, קונפטי ותמונות של זוגות מאוהבים.

אבל רגע,
לפני שאנחנו רצים לחפש את המתנה המושלמת
או מתאכזבים שאין למי לתת אותה,
אולי זו הזדמנות לחשוב על סוג אחר של אהבה -
מה עם אהבה העצמית?!

כי מה זה בעצם יום האהבה?
האם זה יום שבו אנחנו מחכים לאישור חיצוני שאנחנו ראויים לאהבה?
האם זה יום שבו אנחנו מודדים את הערך שלנו לפי כמות המתנות
או הלבבות שקיבלנו בפייסבוק ובאינסטגרם?
מה היום הזה בא להזכיר ולמי?

מעניין שדווקא ביום שאמורים לחגוג אהבה,
רבים מאיתנו חווים בעיקר בדידות, תסכול וחרדה.
למה?

כי שכחנו את המרכיב החשוב ביותר -
את היכולת לאהוב את עצמנו קודם כל.

אהבה עצמית היא לא אגואיזם.
היא היכולת להכיר בערך שלנו גם כשאנחנו לא מושלמים.
היא היכולת לדעת שאנחנו ראויים ואהובים מעצם היותנו
גם כשאנחנו לא בזוגיות
היא האומץ לומר 'לא' כשצריך,
והחוכמה לומר 'כן' להזדמנויות של צמיחה.
היא ההבנה שהביקורת העצמית שלנו פוגעת בנו יותר מכל ביקורת חיצונית.

כשאנחנו מפתחים אהבה עצמית אמיתית,
אנחנו מגלים שתחושת הערך והנוכחות שלנו חזקה גם כשאנחנו לבד.

כשיש אהבה עצמית
הבדידות מתחלפת בשלווה,
הפגיעות מתחלפת בקבלה והכלה
הצורך הדחוף בזוגיות מתחלף בבחירה מודעת.

וכשאנחנו כן בוחרים להיכנס לקשר זוגי,
האהבה העצמית היא הבסיס לזוגיות בריאה ומעצימה -
כי אנחנו מגיעים אליה ממקום של שלמות, ולא ממקום של חוסר.
מתוך המקום הזה הבחירה שלנו בבן או בת זוג תהיה מדויקת יותר -
נבחר באדם שבאמת מיטיב איתנו, שמעצים אותנו, ושמוסיף לחיינו ערך אמיתי.

והדבר המופלא באהבה עצמית הוא,
שאנחנו מפסיקים לחפש אישורים חיצוניים.
כשאנחנו שלמים עם מי שאנחנו -
האהבה הרומנטית מקבלת משמעות אחרת לגמרי.
היא הופכת מ'צורך' ל'רצון',
מ'חיפוש' ל'שיתוף',
מ'תלות' ל'צמיחה משותפת'.

אז השנה.... וזה תקף גם לשנים הבאות
במקום לחכות למתנה מאחרים, אולי הגיע הזמן
לתת לעצמכם את המתנה החשובה ביותר - ההשקעה בעצמכם!!!

אם אתם מחפשים מקום להתחיל ממנו,
הספר שכתבתי 'האומץ לקום ולעשות' מציע בדיוק את זה -
כלים מעשיים לפיתוח אהבה עצמית, להתמודדות עם ספקות,
ולבניית ביטחון פנימי אמיתי.

כי לפעמים הצעד הראשון לאהבה עצמית הוא פשוט האומץ להתחיל...

חג אהבה שמח!
ושתמיד תהיה לכם שמחה בלב ❤

*קישור ל"אומץ לקום ולעשות" בתגובה הראשונה.

17/09/2024

אינטואיציה.

לקח לי הרבה זמן להכיר אותה וללמוד להקשיב לה.
אבל ברגע שלמדתי לזהות אותה נרקם בינינו סיפור אהבה.

אחת הפעמים התרחשה ב 2018,
חברתי Orly Carmon הציעה לי להצטרף למסע נשים למרוקו,
המסע הנשי הראשון שהיא אירגנה לנשות עסקים מכל העולם.

ואיך שהיא שיתפה אותי, ישר האינטואיציה אמרה לי "את יוצאת!"
כמובן שמיד אח"כ התערב לו ההיגיון, עלו פחדים, התלבטויות ואילוצים,
ואני, שהשיעור שלי הוא באומץ מחליטה לצאת כנגד כל ה"קולות".

וכן, בדרך למרוקו היו תקלות, יצאתי מהארץ עם עוד ישראלית,
שפגשתי לראשונה בשדה התעופה.
במדריד פיספסנו את הקונקשיין, הטיסה הבאה היא למחרת בבוקר.
אני דורשת להוריד את המזוודות שלנו מהטיסה שלא ימשיכו בלעדינו.
זה קורה.
במקביל מפעילה, סוכן מרוקאי יהודי, שחי במרוקו,
סגרתי איתו מראש שהוא יאסוף אותנו משדה התעופה במרוקו.
ומסתבר שהבנאדם הזה מקושר, הוא סידר לנו טיסה נוספת באותו הערב,
ויותר מזה, סידר לנו כרטיס "טופ פריוריטי"
שכלל מעבר מהיר בתורים והמתנה בלאונג' של אייר מרוקו.

התקלות לא הסתיימו כאן, הגענו בשעת לילה מאוחרת למרוקו
הגענו לבד ולא בקבוצה מאורגנת
ואין מי שיחתום על אשרת הכניסה.
מגיע שוטר ולוקח אותנו למשרד צדדי, הוא לא מבין אנגלית
אני לא מבינה צרפתית ומרוקאית.
שוב מפעילה את הסוכן המרוקאי.

הסוכן שלי מדבר איתו, ולי הוא אומר לתת לו שוחד.
אני מתה מפחד, יודעת שאסור אבל עושה מה שאומרים.
משחילה 20 יורו לדרכון ומוסרת לו.

ממתינה בחוץ, השוטר קורא לי שוב.
בכל הזמן הזה הישראלית השנייה יושבת עם רגליים על הטרולי,
גולשת בנייד, ומשדרת לי "אני סומכת עליך".

נכנסת למשרד של השוטר וחמור סבר, שואל אותי: "מה זה?"
ומצביע על השטרות שהטמנתי בדרכון.

אני מהססת קצת....ועונה לו "זה בשבילך"
הוא ישר אומר, תודה, מחתים את הדרכונים ומוסר לי אותם.
אחרי שעה חצי של מתח מורט עצבים...נשמעה אנחת רווחה.

אה....לא נגמר כאן.....
אחרי שסיימתי את הסאגה הזאת, הישראלית השנייה אומרת לי
הטרולי שלי נשאר במטוס, לקחת בטעות טרולי של איש צוות.

אני בהלם....
שוב טלפון לסוכן שלי...הוא כבר היה בטרמינל ונכנס לקראתנו
מכאן הוא טיפל בזה.....אחרי שעה יצאנו.

האתגר הזה הפך לחוויה מעצימה...כי הרגשתי שמפגישים אותי
עם הפחדים שלי ואני מצליחה להתמודד.

הטיול במרוקו היה WOW.
הגעתי רק ליהנות בלי ציפיות אבל מה שצמח מהמסע הזה
זה לפוסט אחר.

והנה לפני חודש טלפון מאורלי: יש מסע להודו, את באה?
והאינטואיציה שלי אומרת "את יוצאת!"

וכן גם כאן עלו קולות...אבל מיד אמרתי כן.
ואני מתרגשת כי זה קורה בקרוב.

ואני תמיד אומרת שרק אחרי מעשה אני יודעת אם זו
הייתה האינטואיציה או סתם גחמה... 😉
ימים יגידו.
מבטיחה לשתף.

בינתיים זיכרונות ממרוקו.

31/07/2024

האם אי פעם הרגשת שונה כי לא הגבת כמו כולם במצב לחץ?
חשבת שמשהו לא בסדר איתך כי לא 'הרגשת מספיק'?
אולי לא בכית מספיק?
או חששת מספיק?
אל מול מצב מאיים או מאתגר.

הגיע הזמן לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים
על איך אנו מבטאים רגש.

חשבת על האפשרות שלפעמים 'לא להרגיש' זה הדבר הכי בריא שיש?

בבלוג החדש שכתבתי אני חושפת את האמת המפתיעה
מאחורי מה שנראה כ'חוסר רגש'.
גיליתי שמה שחשבתי עליו כחולשה,
יכול להיות למעשה סימן לחוזק פנימי עצום.

אז אם אי פעם הרגשתם שאתם 'קרים מדי'
או 'לא מרגישים מספיק',
הבלוג הזה בדיוק עבורכם.

תגלו איך מה שחשבתם שהוא חיסרון,
יכול להיות למעשה היתרון הסודי שלכם.

מניחה פה את הקישור כדי לקרוא את המאמר המלא
ולגלות איך גם אתם יכולים להפוך את 'חוסר הרגש' שלכם לעוצמה.
זה יכול לשנות את כל הדרך שבה אתם מבינים את עצמכם
ואת הרגשות שלכם.

אם אהבתם את המאמר והוא שינה את התפיסה שלכם או הקל עליכם
אני מאמינה שהוא יכול לעשות את אותו הדבר עבור אחרים.

מזמינה אתכם לשתף ולהעביר הלאה ויחד, נוכל להפיץ תקווה,
ידע וכוח לאלה שזקוקים לכך ביותר.
יחד נוכל להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר.

שתמיד תהיה לכם תקווה ושמחה בלב

'למה אני לא בוכה? אולי משהו לא בסדר איתי?' אירועי השנה האחרונה העמידו במבחן לא רק את מערכת ההגנה של המדינה, אלא גם את מערכת ההגנה האישית של כל אחד ואחת מאתנו, והעלו תהיו....

22/07/2024

פוסט 2- גלעין אבוקדו אחד.
כפי ששיתפתי בפוסט הקודם התחלתי להנביט שני גלעיני אבוקדו.
כל אחד מהם היה בכוס מים קטנה,
חשבתי לעצמי 'זה יהיה נחמד שניים יחד'.
אבל הו, כמה שטעיתי!
אחד צמח בהתלהבות
השני לא זז.
השתוממתי מה קורה הרי הם קיבלו את אותם תנאים?
על התשובה והתוצאה כתבתי בפוסט הקודם.

נותרתי עם גלעין אחד.
הצמח הקטן הזה היה כל כך נלהב לגדול, שהוא פשוט לא הפסיק!
תוך שבועות ספורים, מצאתי את עצמי מעבירה אותו לכלי גדול יותר,
ואז לעוד אחד,
ואז לעוד אחד...
ואז, בין המעברים של הכלים, הכתה בי ההבנה –
זה בדיוק כמו תודעת השפע שלנו!

כשאנחנו מגבילים את עצמנו למחשבות קטנות, מצומצמות,
אנחנו כמו אותו אבוקדו בכוס המים הקטנה.
אנחנו שורדים, אבל לא באמת גדלים.

התודעה שלנו היא הכלי, כשאנחנו מרחיבים אותה,
השפע מגיע, כי יש לה, לתודעה,
מיכל גדול שיכול להכיל אותו, את השפע.
פתאום אנחנו מתחילים לצמוח ולשגשג ללא גבול!

הרחבת התודעה מתחילה באמונה
שמגיע לנו יותר, שאנחנו ראויים ליותר:
"אנחנו ראויים לשפע, לאושר, להצלחה".
או שמת לב, מה האמונה שלך על כסף?
אמונה שלילית ומצמצת, מקטינה ומצמצמת
את "המיכל" שלך לקלוט את השפע.

יש לך בחירה באיזה כלי לנבוט.
זה לא תמיד קל.
לפעמים זה מפחיד לצאת מהכוס הקטנה והמוכרת.
אבל אם גלעין האבוקדו הקטן יכול להפוך לעץ ענק (טוב, כמעט),
אז גם אנחנו יכולים!

יש לך יכולת להרחיב את הכלי התודעתי שלך.
השפע?
הוא לא באמת בחוץ - הוא כבר נמצא בתוכך, רק מחכה למקום לגדול!

בקיצור, הכל מתחיל בגרעין קטן של אמונה! 🥑✨

דורית גנשר- מטפלת CBT
האומץ לקום ולעשות

14/07/2024

סיפור על שני אבוקדו ושיעור חיים שלמדתי מהם. 🥑🥑

לאחרונה, החלטתי להתחיל בפרויקט הנבטה קטן.
לקחתי שני גלעיני אבוקדו, זהים למראה, והנחתי אותם במים.
הייתי בטוחה ששניהם יצמחו באותה מידה.
אך הטבע, כרגיל, הפתיע אותי.
גלעין אחד התחיל לצמוח במהירות מפתיעה.
שורשים לבנים ועדינים הופיעו, ואז גבעול ירוק ורענן. הוא פשוט שגשג!
אבל השני? כלום. אפס. נאדה.

בדקתי מקרוב וגיליתי שעל הגלעין השני נשארה קליפה דקה.
קליפה שנראתה חסרת משמעות, אבל מנעה מהצמח לפרוץ החוצה ולגדול.
ניסיתי לעזור לגלעין לנבוט והסרתי בעדינות את הקליפה,
אבל לצערי היה זה מאוחר מדי.
הצמח כבר לא הצליח להתאושש ולצמוח.

ואז הבנתי - זה בדיוק כמונו, בני האדם!

לכולנו יש פוטנציאל עצום לצמוח ולשגשג.
אבל לפעמים, יש לנו 'קליפות' משלנו -
אמונות מגבילות שמונעות מאתנו להתפתח.
'אני לא מספיק טוב', 'זה לא בשבילי', 'אני תמיד נכשל' -
כל אלה הן הקליפות שלנו.

כמו הגלעין השני, אנחנו יכולים להישאר במקום,
מוגבלים על ידי מחסומים בלתי נראים.
אבל הפוטנציאל? הוא תמיד שם.

המסר החשוב ביותר, אל תחכו יותר מדי זמן להסיר את הקליפות הללו.
בחיים, בניגוד לגלעין האבוקדו שלי, אף פעם לא באמת מאוחר מדי -
אבל ככל שנקדים, כך ייטב.

מרגישים תקועים?
יש לעשות "עבודת קליפות" לזהות את האמונות המעכבות.
לגלות אומץ להסיר אותן, גם אם זה מפחיד, כי מתחת לכל אמונה מגבילה,
יש צמח שרק מחכה לפרוח.

זכרו - לפעמים, כל מה שצריך כדי לשגשג
זה להסיר את המחסומים הקטנים ביותר, ולעשות זאת בזמן.

אתם מוכנים לצמוח?
אז קדימה, אל תחכו!

ד.א. מסתבר שסיפור האבוקדו שלי לא נגמר כאן -
כמו שהגלעין ממשיך לצמוח ולהפתיע,
גם התובנות שלי מהן רק מתחילות לפרוח.

אז הישארו איתי, כי יש עוד הרבה ללמוד מהפילוסופיה של האבוקדו.
(מעניין מה יצמח בפרק הבא... 😉)

שבוע טוב
ובשורות טובות ❤

דורית גנשר-מטפלת CBT
האומץ לקום ולעשות

21/06/2024

הרבה זמן לא הייתי פה.
הרבה זמן לא העברתי הרצאה.
לפני חודשיים קיבלתי הצעה להעביר אותה
בקבוצה של פנינה של קבוצה - קבוצת הנשים של פנינה וזאנה.

למרות שמאז 2018 לפנינה ולי היו הרבה שיחות לגבי ההרצאה,
כל פעם זה נדחה מסיבה כזו ואחרת.
ות'אמת, גם הפעם כשאמרתי כן הייתה לי תחושה
שזה לא יצא לפועל ובנוסף לתחושה עלתה המחשבה,
"לאור המצב במדינה מי ירצה לשמוע הרצאה על הגשמה?".
אך הפעם, למרות הספקות והמהמורות בדרך,
הכוכבים התיישרו וההרצאה יצאה לדרך..

באר.
השבוע כשהגעתי לבאר שבע
למתחם "באר אברהם",
הבנתי שזה לא צירוף מקרים - הבאר הענקית בחצר המתחם
הייתה כמו רמז קוסמי המהדהד את סיפורי האישי
הפותח את ההרצאה, סיפור נפילתי לבאר.

האולם התמלא באנרגיה מרוממת של נשים מדהימות,
ולרגע קט חשתי כאילו רוח הקודש שורה עליי.
תגובה ספונטנית שלי ולא אופיינית לי לשאלה שנשאלה
הולידה צחוק בקהל,
ובאותו רגע הבנתי - זו הסיבה שהייתי צריכה לבוא ולהרצות.

בתקופה מאתגרת זו,
הצלחתי להעניק לקבוצת נשים יקרות הפוגה קצרה,
הזדמנות להתבונן פנימה ולמלא את מצברי הנפש.
כי כפי שאמר החכם מכל אדם (או אולי הייתה זו אני?😜 ):
"מכד ריק לא תוכלי להשקות את גן החיים".
אם לא נדאג לעצמנו ונהייה מרוקנים מבפנים,
לא נוכל להעשיר ולהטעין את הסובבים לנו.

תודה להזדמנויות שמגיעות.
תודה מיוחדת לפנינה, על שהוסיפה עוד פנינה לשרשרת החוויות המופלאות שלי.

ואמן, שהשבת תביא עמה שלווה ובשורות טובות לכולנו.🙏

01/06/2024

לפעמים, הפחד הכי גדול שלנו הוא בדיוק הדבר,
שיכול לשנות או להשפיע לנו על החיים.
אני לא מדברת על לקפוץ מתוך מטוס או לבצע משימת אקסטרים,
אלא על משהו פשוט... על צעד קטן כמו...לחשוף רגשות בפני אדם זר!

החיים, לעיתים, מציבים בפנינו "נקודות מפנה" -
רגעים קריטיים שבהם החלטה אחת יכולה
לשנות את כל מסלול החיים שלנו.

לפני 20 שנה, עמדתי בדיוק בנקודה כזו.
בניגוד לאופי הביישני שלי, לקחתי נשימה עמוקה, עשיתי צעד אמיץ
וחשפתי את רגשותיי בפני 'זר'.
התוצאה?
היום אנחנו חוגגים 10 שנות נישואים ו-20 שנות זוגיות.
כבר שני עשורים שאני חיה באושר עם אותו 'זר'.

אבל תארו לכם רגע איך היו נראים חיי אם לא היה לי אומץ
לעשות את הצעד הזה?
אולי במקום לחגוג 20 שנות אהבה
הייתי יושבת עכשיו לבד, מהרהרת ב"מה היה אם...?"
או מסתכלת על אחרים ושואלת בתסכול "למה הם כן ואני לא...?"

מאז אותה נקודת מפנה אני נמצאת בשליחות לשתף,
שהסוד לא נמצא רק בלקיחת הצעד –
הוא נמצא בהבנה שכל הצלחה קטנה מחזקת את הביטחון העצמי.

כל הצלחה היא כמו לבנה בבניין שאתם בונים. ככל שאתם מוסיפים לבנים,
כך הבניין נעשה גבוה וחזק יותר, ממש כמו הביטחון העצמי שלכם!

אז תחשבו על זה - איזו נקודת מפנה עומדת בפניכם עכשיו?
אולי זו החלטה שנראית מפחידה, אבל בעוד 20 שנה תסתכלו אחורה ותגידו: "תודה לאל שהיה לי האומץ לעשות את זה!"
בנקודות האלה, גם אם הצעד נראה קטן,
ההשפעה שלו על שארית חייכם יכולה להיות עצומה.

מה לי עזר לזהות את נקודת המפנה, לאזור אומץ ולצאת לפעולה?
על הכל כתבתי בספר "האומץ לקום ולעשות" בו אני משתפת
איך להפוך פחד להצלחה, בעזרת צעדים קטנים והדרגתיים.

מוכנים לשנות את החיים שלכם?
הרעיון הוא שלא צריך לקפוץ לבריכה העמוקה מיד -
אפשר להתחיל בבריכה לפעוטות!
המצופים מחכים בתגובה הראשונה.

אם נעשה או לא נעשה- הזמן ממשיך לעבור....

21/05/2024

"תלמדי לחיות לצד זה".

ת'אמת, מאז השבעה באוקטובר המציאות השתנתה לרובנו.
לי השמחה נעלמה,
גם המילים נעלמו... מרגישה שכל מה שאכתוב הוא שולי.
לאט לאט הרגשתי איך המועקה משתלטת עלי,
ואני בעיקר מסתובבת עם בחילה.
בחילה המבקשת להקיא מתוכה את המועקה
ואת הזוועות שהנשמה ספגה מהסיפורים והתמונות.
להקיא את השנאה המקיפה אותנו ואת זו הנמצאת בתוכנו.

יחד עם זאת, אני מבינה שהמועקה והעצב שיש בי
לא יכולים לשפר את המציאות החיצונית
אבל הם לגמרי פוגעים במציאות הפנימית שלי.

אני לא יכולה להרשות לעצמי לתת למועקה הזו להשתלט עלי,
במיוחד כשאני עובדת עם חבר'ה בני 20 ו-30 המבקשים לחיות את החיים.

אני יודעת שהדרך היחידה שלי לצאת מזה היא רק דרך עשייה!
עשייה שיש בה התפתחות והתקדמות.
נרשמתי ללימודי הנחיית כתיבה טיפולית.
במסגרת הלימודים שוחחתי עם בחורה המחלימה מסרטן
ושיתפתי אותה בתחושות המועקה שלי.

והיא מנקודת המבט של המחלימה אמרה לי,
אני לא אחזור להיות מה שהייתי לפני המחלה אני לומדת לחיות לצידה.

ואני מבינה שהאסון שעברנו יישאר אתנו, עלינו ללמוד לחיות לצד האסון.

ואני יודעת שכשאני דואגת לעצמי, לבריאות הפיזית ולרווחה הנפשית
אני דואגת לכולם, ליקרים לי, לסובבים אותי וללקוחות שלי.
כי אני מביאה ליחסים האלו את האנרגיה שלי,
וכדאי ורצוי שהיא תהיה חיובית, שמחה ואופטימית.

דווקא בימים מאתגרים וחשוכים אלו
התפקיד שלנו להעלות את התדר ולהדליק את האור
גם עבור אלו שנמצאים בחושך.

וכחלק מהעשייה המעצימה הייתה לי הזכות להעביר ביום חמישי
סדנת הגשמת מציאות ברטריט של Meital Kahana .

הרי, הצרות מגיעות מבלי שנזמין אותן
התפקיד שלנו לדאוג לשמחה.

שיהיו בשורות טובות🙏