15/06/2026
איך מוצאים שפיות בים של טירוף?
לפני שבועיים ישבתי עם רועי. בחור מבריק, בן 28, לוחם במילואים שהעביר את רוב השנה האחרונה על הקו בצפון, בין יירוטים, כוננויות ולילות בלי שינה בתוך הבוץ. הוא הגיע אליי עם קורות חיים שנראו קצת כמו המצב המדיני שלנו: מבולגנים, מפוזרים ומלאי סימני שאלה.
"תקשיב," הוא אמר לי, תוך כדי שהוא מעביר יד על הזקן העייף שלו, "אני פותח לינקדאין ומרגיש כאילו נחתתי בכוכב אחר. כולם שם מדברים במונחים של AI, אוטומציות, סבבים של גיוסי הון. ואני? אני יודע לתפעל מאג, לנהל צוות תחת אש ולתפקד ב-200% דופק כשהעולם סביבי קורס. מי בכלל צריך את זה בחוץ? חברות רובוטיקה?"
חייכתי אליו. הסיפור של רועי הוא הסיפור של כל כך הרבה חבר'ה צעירים (ופחות צעירים) בישראל של התקופה האחרונה.
האינפלציה של חוסר הוודאות שולטת בכל פינה. בחדשות מדברים על מה יהיה מול איראן, בצפון המצב מתוח, וברקע – שוק העבודה משתנה בקצב מפחיד, וטכנולוגיות חדשות מאיימות להחליף מקצועות שלמים עוד לפני שהספקתם לסיים את התואר.
התחושה הזו, שאין טעם לתכנן קדימה כי "מי יודע מה יהיה מחר", היא חסם הקריירה הכי גדול שפגשתי לאחרונה. אנשים פשוט קופאים. הם נשארים בעבודות שלא טוב להם בהן, או דוחים את הלימודים, כי "עכשיו זה לא זמן טוב".
אז אמרתי לרועי משהו ששינה לו את כל הפריזמה:
"דווקא בגלל שהעולם בחוץ משתנה בטירוף, ודווקא בגלל שהמציאות הישראלית מכריחה אותנו להיות גמישים, התכונות שפיתחת הן חבל ההצלה שלך. חברות היום לא מחפשות רק מישהו שיודע להפעיל תוכנה ספציפית – כי התוכנה הזו תתחלף בעוד חצי שנה. הן מחפשות אנשים שיודעים לעבוד בתנאי אי-ודאות. אנשים שיודעים לקבל החלטות כשאין להם את כל הנתונים, שיודעים להוביל, שיש להם חוסן נפשי. קוראים לזה Soft Skills, וזה הדבר היחיד ששום בינה מלאכותית לא תוכל להחליף".
ישבנו יחד, פירקנו את החוויות שלו מהצבא, מהחיים ומעבודות הסטודנט הזמניות שעשה, ותרגמנו אותן לשפה שההייטק והשוק הפרטי. לא המצאנו כלום, פשוט זיקקנו את המצפן הפנימי שלו.
כשאדם מבין מה החוזקות המולדות שלו, הרעש שבחוץ מפסיק לנהל אותו. פתאום יש עוגן.
בסוף התהליך רועי מצא כיוון שלא חשב עליו בכלל – ניהול פרויקטים תפעוליים בחברת לוגיסטיקה גלובלית. המנהל שגייס אותו אמר לו בראיון: "אנשים שיודעים לתפקד בלחץ כמוך, זה בדיוק מה שחסר לי בצוות כרגע".
אם גם אתם מרגישים שהרעש מסביב עושה לכם מסך עשן על העתיד המקצועי שלכם, אתם לא לבד. אבל לחיות בהמתנה זו לא תוכנית עבודה. המציאות אולי משתנה, אבל היכולת שלכם למצוא את המקום המדויק שלכם בתוכה – תלויה רק בכם.
בהצלחה.
