26/09/2017
תזכורת: אחרי החגים הדף הזה ייסגר ובמקומו ימשיך לפעול הדף: להצליח במעברי חיים. https://www.facebook.com/osnatlifetransitions/ אתם מוזמנים להיכנס אליו ולהתחיל לעקוב. כן, גם רילוקיישן הוא מעבר חיים וגם הוא יופיע שם, יחד עם מעברי חיים נוספים, כל מה שמחולל שינוי גדול בחיים.
אשמח ללייק בעמוד החדש.
בינתיים- תהנו ממבחר פרסומים שעלו כאן בחמש השנים האחרונות.
"מכונית נצמדה אליהם מאחור, אחרי פחות מדקה עקפה אותם בתנועה חדה, למרות שקו ההפרדה אסר על עקיפה.
"הם נוסעים פה כמו בישראל", העירה נאוה. "משהו נורא".
"כנראה מזמן לא נהגת בישראל."
היא הסכימה במעין נהמה רפה. "כשהגעתי זה היה עולם אחר. הייתי בהלם. איזה נימוס בכביש, אף אחד לא צופר, נותנים לך להשתלב. אבל עכשיו זה זוועה. צפיפות. כל אחד לחוץ להגיע. אנשים עצבניים."
"מתי הגעת"?
"...כל הזמן מגיעים מהגרים לא חוקיים. המחירים של הדיור בשמים. אנשים נוסעים שעה וחצי לכל כיוון כי עבודה יש בעמק הסיליקון אבל אף אחד לא יכול להרשות לעצמו לגור שם. לא בונים כבישים חדשים ועל תחבורה ציבורית בכלל אין מה לדבר. פלא שזה נראה ככה?"
הוא הסכים איתה בניד ראש. "מתי הגעת?" שאל שוב.
"בתשעים ואחת".
הוא חיכה להמשך- כל דבר שהוא- אבל היא השתתקה. אחרי רגע הבחינה גם היא שמשהו נותר תלוי באויר, ובאי רצון הוסיפה: "עם ילד בן ארבע ותינוקת".
הסיפור כבר היה גלוי לפניו. ספר פתוח. הגיעה בעקבות הצעת עבודה לבעלה. עזבה את המאסטר בעבודה סוציאלית או את ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית או את התואר בייעוץ חינוכי. נשארה בבית כל השנים, או אולי עשתה איזה תואר מקומי, מטפלת משפחתית ויועצת נישואים. ועכשיו היא גרושה, לבדה בארץ זרה. הבעל הלך, הילדים פרחו, אין לה אף אחד.
כמוהו, חשב, והתחלחל. גם הוא הגיע בעקבות עבודה של בת זוג ועכשיו הוא לבד, בארץ זרה..."
(מתוך "מאחורי ההר", מאיה ערד)
