12/02/2017
כמה מילים על המושג "שיפוט". ישנם כמה מקצועות בהם שיפוט נכנס לפעולה. המילה שיפוט אינה רק המוצר הסופי אלא גם התהליך. בבית המשפט השופט צריך לשפוט מי עשה מה, מי אשם, מי לא אשם וכדומה. עליו להגיע לידי מסקנה סופית שהיא התוצר של מעשה השיפוט. אבל עד שהוא מגיע לקו הסיום, עליו לשבת לפרק זמן ממושך בדרך כלל, ספון במשרדו או ביתו עם העדויות והסימנים השונים לפשיעה או להתנהגות לא תקינה ולשקול דבר מול דבר, לקשר בין מכלול המידע שעומד לפניו, לבדוק את פני הדברים לכאן או לכאן, לחפש גם סימנים נסתרים חבויים.
אצל מנתחי כתב יד, הגרפולוגים, ישנה הקבלה לא מעטה לתפקיד השופט. תהליך של שקילה, ההתלבטות, למידה, חשיבה והבחנה על פי חוקים מאד מסוימים, כמו ששופט בבית המשפט כפוף להם, רק אחרים, ויש את המסקנות, תיאור אופיו של אדם, הצבעה על החיוב שבו ועל מה שחיובי אצלו פחות והמלצה כיצד לנהוג בו. אם מדובר במיון עובדים, ההמלצה תתייחס למידת התאמתו של המועמד לתפקיד. אם מדובר בייעוץ, ההמלצה תתייחס לדרכים בהם יכול האדם לשפר את התנהלותו, לבחור בתכנים כאלה ולא אחרים, לבחור בהתנהגות שונה או גישה שונה. אם מדובר בהפרעות שונות תהיה המלצה להפניה לגורמים המוסמכים להמשך טיפול.
ישנה בציבור אשליה שמישהו יכול להיות לגמרי אובייקטיבי, מישהו שנמצא בכס שיפוטי כלשהו, יהא אשר יהא. אולם כולנו יצורים סובייקטיביים ואף אחד אינו מסוגל לשמור על אובייקטיביות אופטימלית אלא אם כן הוא יצור ביוני (אולי). מדוע אנו סובייקטיביים כל כך גם כשיש לנו עובדות, ראיות, סימנים, חוקים, דברים שבכתוב, מספרים וסטטיסטיקות ועוד כיוצא באלה?
כאן אנו מגיעים למושג "פרשנות". כל מי שעוסק בתהליך שיפוטי כל שכן אבחוני, חייב לפרש את העובדות והראיות והסימנים שלפניו. איך אנחנו מפרשים את העובדות שלפנינו, איך השופט מתיחס לחצאי עובדות, לשברי מידע, לדברים מרומזים, להבלחות של מידע? איך הוא מגשר בין אלה עד לכדי יצירת הבנה שלמה ומלאה לגבי מי עשה מה, מי אשם ומי לא? מי סייע ומי ביצע? או למי מגיע מה? במקרה של ניתוח כתב היד, הדברים דומים מאד לעתים משום שגם בכתב היד היכן שהמידע מונח לפני עיניו הבוחנות של המאבחן, יש הרבה ראיות, הרבה "עובדות" והרבה סימנים. חלקם מסתתרים וחבויים, חלקם בועטים, חלקם בולטים ומתחרים על תשומת ליבו של המאבחן שחייב כמו שופט בית המשפט, לאתר גם את הסימנים השקטים והמוצנעים יותר.
והפרשנות? זו מתבצעת על פי ניסיון חיים, חושים ואינסטינקטים (תחושות בטן) או אינטואיציה (תפקוד דומה אבל אחר), הקשרים שקיימים במוח האישי של כל אחד לגבי אירועים שונים שכיחים, העולם הרגשי: כיצד ואיך ועד כמה אנחנו מגיבים על עובדות מסוימות, לסימנים, למראי דרך, להתנהגויות שונות. בעוד שרב המשותף בין בני האדם, רב גם המבדיל והמבדיל וההבדל, הוא זה שגורם לשיפוט ולאבחון אשר להיות שונה בין חמישה שופטים או חמישה מאבחנים, כל אחד יכול להגיע למסקנות שונות מדוע? משום הסובייקטיביות של השיפוט, הדרך בה מגיע כל אחד למסקנותיו, איסוף החומר האבחוני הלכאורה אובייקטיבי, ההבנות כלפיו, היכולת לחדור אל "האמת", כל אלה כבר הנם הפרשנות וזו תשתנה משופט ומאבחן אחד מהשני ומהשלישי לו.
בכל זאת, גם השופטים וגם המאבחנים הגרפולוגים, שואפים להגיע בכל זאת למידה מסוימת של אובייקטיביות ולהשענות על העובדות ולהבנה קולקטיבית של פני הדברים והמציאות, רק צריך לא לשכוח שהמושג אובייקטיבי אינו משהו קל להשגה משום שהוא נוגד את טבע האדם.
כתב יד מסויים עלול או עשוי להעלות הקשרים (קונוטציות) מוחיים ורגשיים מסוג אחד אצל אדם אחד, סוג אחר אצל אדם שני.
כותבת הגלויה שלפנינו הנה על פי כתב ידה, אדם רגשי ואכפתי מאד, מעורב ומעורה בחברה, אך פעלה לאורך חייה כאדם באופן שהצריך ראש קר, שכלתנות (רציונליות),איפוק ועוד יכולות שלא תמיד עמדו לצידה ואולי במחשבה מאוחרת אולי אף הכשילו אותה ב"יום הדין". בכתב ידה הזוית הימנית מעידה על אופי רגשני והציפוף יכול להעיד על מעורבות אישית, אם כי השורות הצפופות תיתכנה כאן גם בשל הצורך לדחוס כמה שיותר טקסט בגלויה קצרה. אולם אנשים מטיפוס אחר היו כותבים כך שהחלל יכיל כיתוב בהיר ומסודר עם רווחים נאותים בכל זאת. בכתב זה יש תנופה ורואים דחפים לעשייה. ומי זאת הכותבת? גולדה מאיר שלא בטוח אם הדור הצעיר זוכר אותה ואת פועלה, כל שכן את תפקידה הטרגי במלחמת אוקטובר 1973 בעת היותה ראש ממשלת ישראל.
