פנינה קסטיאל - הדרכת הורים

פנינה קסטיאל - הדרכת הורים מדריכת הורים פרטנית מוסמכת, ובנוסף בוגרת תואר שני ביישוב סכסוכים וגישור

למה הילד שלי לא מקשיב לי?
למה זה כל כך מסובך?
מה עובר עליו?
למה אני לא מצליחה לדבר איתו?
ואולי בעצם ככה זה אצל כולם?
אולי הדברים יסתדרו מעצמם?


מתמודדים עם השאלות האלו?
מרגישים שזה צריך היה להיות אחרת?

אתם צודקים. אתם יכולים אחרת.
אני מאמינה שבתוך כל הורה טמונה היכולת להגשים את ההורות שהוא רוצה להיות בה.
היכולת הזאת היא בידיים שלכם. לפעמים, כל מה שצריך זו דחיפה קטנה.

אני מזמינה אתכם אלי להדרכת

הורים, שבה אתן לכם את הדחיפה הזאת; אתן לכם כלים שיהפכו את ההורות שלכם לפשוטה יותר, יעילה יותר, שמחה יותר;
אלמד אתכם להקשיב לעצמכם, לבטוח בעצמכם, לגלות את היכולות ואת העוצמות שבכם, כאנשים, כהורים, לא לחשוש מטעויות, להתבונן בילדים שלכם, להכנס אל עולמם ולהכיר אותו מנקודת מבטם.

מכאן מתחיל השינוי.

אז אם אתם מרגישים שאתם צריכים ליווי והכוונה,
אם הדרך לא ברורה לכם,
אם המרחק בין מה שדמיינתם ובין המציאות גדול מדי,
אם אתם רוצים שזה יהיה אחרת, צרו איתי קשר.

אספר לכם על הדרכת הורים ממוקדת ועניינית, שבה אתן לכם כלים מעשיים ויעילים שיעזרו לכם להבין מה נכון *לכם* לעשות ואיך לעשות אותו, ויהפכו את האתגרים שבהורות שלכם לפשוטים יותר.

אני כאן בשבילכם ואנחנו נעשה את זה יחד, יד ביד.

*מה זאת הדרכת הורים ומה עושים בה?*

הדרכת הורים היא תהליך בן מספר פגישות שלי אתכם ההורים, ללא ילדיכם, ו/או תצפיות שלי בביתכם (או פגישה חד פעמית במקרים מסויימים, בהם נדרש ייעוץ בנושא ספציפי).
בהדרכת הורים פרטנית אני מתאימה את התכנים אליכם ואל הצורך שלכם באופן אישי, על מנת שהתהליך יהיה ענייני, ממוקד ויעיל.
כדי שאוכל לעשות זאת, חשוב לי להכיר אתכם, ולכן, ראשית, נדבר על מי שאתם-
על הדברים שחשובים לכם, על הערכים שלכם, על הדינמיקות שמאפיינות אתכם ואת המשפחה, על האווירה המשפחתית, על הילדים שלכם.
עכשיו, כשאנחנו מכירים, ניגע במה שמפריע לכם היום והייתם רוצים לשנות, נגדיר את הדברים שעליהם נעבוד ונצא לדרך!

בדרך הזאת, תקבלו ממני כלים מעשיים ויעילים, שיעזרו לכם לעשות שינוי.

אני מאמינה ששינוי יעיל, כזה שיחזיק מעמד וישרת אתכם בטווח הרחוק, מבוסס על הבנה ומודעות.
לכן, אלמד אתכם לעצור, להתבונן בילדים שלכם, לשאול את עצמכם שאלות, להקשיב לאינטואיציה שלכם.

כשתדעו לעשות את זה, תבינו מה עובד טוב יותר ומה עובד פחות טוב מול הילדים שלכם, תצליחו להתמודד עם מה שמפריע לכם כיום ותדעו ליישם בהצלחה את הכלים המעשיים שאתן לכם במהלך ההדרכה.
יהיה לכם פשוט יותר.


052-4689764
[email protected]

הדרכת הורים וייעוץ משפחתי בכפר סבא ואיזור השרון והמרכז.

**תהליך הדרכת הורים אינו תהליך טיפולי. יתכן, כי לאחר מפגש ראשון, או בשלב מאוחר יותר, יעלה צורך בפניה לטיפול רגשי בנוסף או במקום תהליך ההדרכה. במקרים כאלה, אפנה אתכם לאשת מקצוע רלוונטית**

טור שלי מלפני חמש שנים, עדיין רלוונטי :)למה לא כל הילדים רוצים להתחפש בפורים, ומה עושים עם זה? http://madcafe.co.il/cont...
04/03/2020

טור שלי מלפני חמש שנים, עדיין רלוונטי :)
למה לא כל הילדים רוצים להתחפש בפורים, ומה עושים עם זה?

http://madcafe.co.il/contet/blog-post/חפשו-אותי-אחרי-פורים-0/

באחד הבקרים השבוע נכנסתי עם בתי הצעירה לגן בתזמון מושלם: בדיוק כשהגננת הוציאה מהמחסן את עגלת התחפושות, זו שמוציאים רק פעם בשנה- בפורים. כבמטה קסם הילדים החלו לרוץ בגן, כל אחד עם התחפושת שבחר לעצמו, עטו על עצמם אביזרים שונים, התבוננו במראה, סיפרו והסבירו לכל מי שנכנס לגן למה הם בחרו להתחפש, וכמובן שה…

05/09/2019

חומר למחשבה עכשיו, כששבוע שגרה כמעט מאחורינו:

אל תחששו לצפות מהילדים שלכם- לנסות, להתאמץ, להצליח.

אני נתקלת בחשש הזה לא מעט;
חשש מכך שהציפיה תלחיץ את הילדים, תעמיס עליהם יותר ממה שהם מסוגלים לעמוד בו, תגרום לנו להצטייר כמו ההורים שלנו, כשאנחנו לא עמדנו בציפיות שלהם.

והחשש הזה עלול להוביל לקפאון, לפחד להניע אותם, לפסיביות מתמשכת.

ובכן-
מותר לכם לצפות מהילדים שלכם - שינסו, שיתאמצו, שיצליחו, שיצאו מגדרם כדי לעשות את כל אלו.
אתם ההורים שלהם, ולצפות מהם זה לגיטימי ומתבקש, מרכיב מהותי בתפקיד ההורי.

ובדיוק כפי שמותר לכם לצפות, להם מותר לא לעמוד בציפיה שלכם, שהרי זה לא מתפקידם להיות הגורם לשביעות הרצון / אי שביעות הרצון שלנו (אין ספק שזה תוצר כיפי של הורות, אך זו לא המטרה...)

אז מדוע בכל זאת, אם יש סיכוי שלא יעמדו בכך, כדאי לצפות?

כי בציפיה יש דחיפה,
בציפיה יש הבעת אמון,
בציפיה יש העברת אחריות אל הילדים,
וכל אלו, כשהם נעשים בשיתוף, בכבוד, תוך התבוננות אמיתית בילדים, בצרכים וברצונות שלהם, במי שהם באמת- מובילים להצלחות ועוזרים להם להבין טוב יותר מה נכון עבורם ומה חשוב להם.

אל תחששו מציפיות. תנו לילדים שלכם להוכיח, בעיקר לעצמם, שהם יכולים.

שגרה נעימה :)

04/09/2019

הפוטנציאל למאבקים על שיעורי הבית ממש מעבר לפינה.

מה עושים כשהילד מסרב להכין שיעורי בית? כשאתם מבינים שאם לא תזכירו ותנדנדו, הוא לא יכין?

כדי לענות על זה, צריכות להשאל שאלות אחרות:
מה יקרה אם הוא לא יכין שיעורים? מהן ההשלכות והמשמעויות של אי הכנת שיעורי בית בעיניכם?

כשתענו לעצמכם על השאלות הללו ותבינו מהי משמעות הכנת/אי הכנת שיעורים עבורכם, תדעו מה לעשות עם זה. ידיעה ברורה, מהבטן;
יהיו מי שיתאים להם להתערב ולחלוק עם הילד את האחריות על הכנת השיעורים, ויהיו אחרים, שישאירו את האחריות כולה אצל הילד.
לתפיסתי, שתי האופציות טובות, כל עוד הן מתאימות ליכולות ולרמת הבשלות של הילד, משרתות אתכם ואותו ומביאות לתוצאות.

בכל מקרה, בין אם בחרתם לחלוק באחריות ובין אם לא- אני ממליצה לבדוק עם הילד מהיכן מגיעה ההתנגדות להכין את שיעורי הבית. לעתים קרובות ההתנגדות מסווה קושי (לימודי / פיזי / רגשי) ולכן מהווה עבורנו הזדמנות לעזור לילד להתמודד עמו.

ומה לא מומלץ לעשות?
להתייחס אל שיעורי הבית כמשימה אישית שלכם. הם לא.

חומר למחשבה:טווח ארוך לעומת טווח קצר ואמונה לעומת אכזבהלעתים קרובות אנחנו מרגישים צורך להיות "חזקים" ו"נחושים" מול הילדי...
07/03/2019

חומר למחשבה:
טווח ארוך לעומת טווח קצר ואמונה לעומת אכזבה

לעתים קרובות אנחנו מרגישים צורך להיות "חזקים" ו"נחושים" מול הילדים כדי להשיג את שיתוף הפעולה שלהם.
ואמנם, זה עובד - מעט הרמת קול, הרבה התעקשות מצידנו והנה, הם משתפים פעולה ועושים את מה שאנחנו מבקשים.
העניין הוא שההצלחה הזאת עובדת לטווח הקצר (מאוד), ואז אנחנו מוצאים את עצמנו למחרת, מנהלים עם הילדים את אותה השיחה בדיוק, הפעם בטון מעט יותר גבוה, מתוסכלים יותר ומאוכזבים יותר.

למה זה קורה? למה שיתוף הפעולה לא מחזיק מעמד גם למחרת?
לא פעם, העוצמה הזאת שאנחנו מפגינים, הנחישות, הרמת הקול, נובעות ממקום מתוסכל/מאוכזב/מיואש. ממקום שמתקשה לראות אפשרות ששיתוף הפעולה של הילדים יכול להתקיים גם בלי להיות "חזקים" (כמובן שסביר להניח שהמקום הזה נוצר באופן מוצדק, בעקבות קושי אמיתי להשיג את שיתוף הפעולה בעבר).
ואז, מתוך המקום הזה, אנחנו מלמדים את עצמנו ואת הילדים לתקשר זה עם זה בהתניות. ויחסים שמבוססים על התניות - לא מתרוממים, אלא נעים בצורה מעגלית ומשחזרים את עצמם שוב ושוב.

ובכל זאת, אפשר לפרוץ את המעגל הזה ולהשיג שיתוף פעולה אחר, שיחזיק מעמד לטווח רחוק:
כשנפעל מתוך אמונה אמיתית שלילדים יש רצון לשתף פעולה (ולא ממקום מאוכזב או מיואש), כשהדיבור הפנימי שלנו ושלהם, על עצמנו ועליהם, יהיה חיובי (ולא שלילי), כשנצפה שדברים כן יעבדו (ולא נוצף בחשש שהם לא יעבדו), כשהם ירגישו אהובים בכל תנאי (ולא מאכזבים) - אז הילדים ישתפו פעולה, מרצונם.
זאת העוצמה האמיתית.

Pnina Castiel

חומר למחשבה:לא חייבים לרוץ ולתקן את כל מה שלא עובד.לא פעם אני מציעה למודרכים שלי להרחיק את עצמם, פיזית, מסיטואציות שלילי...
03/03/2019

חומר למחשבה:
לא חייבים לרוץ ולתקן את כל מה שלא עובד.

לא פעם אני מציעה למודרכים שלי להרחיק את עצמם, פיזית, מסיטואציות שליליות - כשהם מוצאים את עצמם במאבק עם הילדים, או כשהם מרגישים כעס או תסכול גדולים בעקבות התנהגות כזאת או אחרת של ילדיהם.
אני מציעה להם לנתק את עצמם מהמאבק ולעבור הלאה, על ידי עשייה של משהו אחר, במקום אחר (שיכול להיות גם חדר ליד. לא חייבים לעזוב את הבית :) ). לדוגמה- תליית כביסה, שיחת טלפון, קריאת כתבה בטלפון. כל מה שינטרל את מה שקורה כרגע ויעזור להם להרגיש קצת יותר טוב, אפילו אם ממש קצת.

אחד החששות המרכזיים שעולים מצד הורים בעקבות ההצעה הזאת הוא שההתרחקות הזאת עלולה להעביר מסר שאומר, שההתנהגות הלא מקובלת - כן מקובלת, שאין מי שיעצור אותה, שלא מתקיים אקט חינוכי שיתקן את המצב.

אלא שהצורך (הטבעי) להגיב מיידית ואקטיבית והרצון לתקן את המצב אינם מובילים לשינוי המיוחל, וודאי שלא מרגיעים את הרוחות. לעתים קרובות, התגובות המיידיות הללו, ההתעקשות לתקן, גורמות לנו להרגיש רע יותר, ולכן מגבירות את התסכול ואת העוצמה של הדברים.

לעומת זאת, יצירה של סיטואציה חדשה, פחות עמוסה מבחינה רגשית (גם אם לא מהנה במיוחד, כמו תליית הכביסה, למשל...) ולכן יותר נעימה, אפילו במעט מאוד, מאפשרת שיפור מיידי של ההרגשה, גם אם לטווח קצר.
השיפור הזה, מאפשר לנו להתעייף פחות מהדינמיקה הקיימת, "להתרגש" פחות ממה שלא עובד טוב, להצליח לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה ואפילו להבין שבעצם, מה שתסכל תופס נפח פחות משמעותי משחשבנו כשהיינו בעין הסערה.
וככה, אפשר יהיה ליצור לאט לאט (ולפעמים מהר מהר) עוד ועוד תחושות משופרות, ובטווח רחוק יותר- יותר "כן" מ"לא" במכלול היחסים עם הילדים, משום שגם הם יחוו, בעקיפין, את השיפור בתחושה, ויגיבו בהתאם.

זה התיקון המיוחל.

ומה לגבי מה שיצר את המאבק, שהכעיס ותסכל?
על זה תמיד אפשר לדבר בדיעבד, להציב ציפיות ברורות וללמוד יחד עם הילדים שאפשר להרגיש טוב יותר, גם כשכועסים.

בתמונה: משהו נעים, גם בלי להיות מתוקן :)

Pnina Castiel

מערכות יחסים קמות ונופלות על אמפתיה.אם תשאלו אותי מה הדבר שהכי חשוב לעשות מול הילדים או אם הייתי צריכה לבחור דבר אחד, וא...
12/11/2018

מערכות יחסים קמות ונופלות על אמפתיה.

אם תשאלו אותי מה הדבר שהכי חשוב לעשות מול הילדים או אם הייתי צריכה לבחור דבר אחד, ואחד בלבד, שעליו אעבוד עם הורים במפגשי הדרכה- אמפתיה היא הדבר.

הורים, ואנשים בכלל, משקיעים המון מאמצים ואנרגיה בנסיונות להבין, לחנך, לתקן, לשנות.
אין ספק- כשרוצים לשפר מערכות יחסים, גם אלו נדרשים, אבל כל אלו לא יעבדו, אם הם יחסרו אמפתיה.

ילד, וכל אדם בעצם, צריך להרגיש שהוא מספיק חשוב כדי שיעצרו להתבונן בו, שיקשיבו לו ממעמקי הלב, שיושיטו לו יד במקרה הצורך, שפשוט יהיו שם, עבורו, מבלי להבהל.
זוהי בעיני אמפתיה והיא הבסיס הכי אותנטי ומקרב של מערכות יחסים, של הורות.

לא תמיד קל להיות אמפתיים, שהרי אמפתיה דורשת עצירה והעברת המיקוד מעצמנו אל מי שזקוק לה, אלא שויתור עליה עלול להוביל לויתור על היחסים עצמם, ואת זה אנחנו לא רוצים- לא עבור עצמנו ולא עבור הילדים שלנו.

הבשורה הטובה- זו מיומנות נרכשת, מאירת עיניים ומתגמלת ביותר.

עצרו,
התבוננו,
הקשיבו להם,
הושיטו יד.
פשוט תהיו שם.

Pnina Castiel

איך היה היום הראשון בבית הספר או בגן לילדים?ואיך היה היום השני?כמה מרגיע היה אם היינו יכולים להיות זבוב על הקיר בכיתה......
03/09/2018

איך היה היום הראשון בבית הספר או בגן לילדים?
ואיך היה היום השני?
כמה מרגיע היה אם היינו יכולים להיות זבוב על הקיר בכיתה... לדעת מה עבר עליהם במהלך היום.

אז מה עושים כשמתים לדעת מה עבר עליהם אבל לא יודעים מה לשאול? מה עושים כששואלים איך היה והתשובה של הילד מסתכמת במילה אחת?

מדמיינים.

דמיינו את הילדים שלכם בכיתה, לפרטי פרטים - מקום ישיבה, חבר לשולחן, חפצים על השולחן, המראה שנשקף מהחלון וכו'. אלו יהפכו לשאלות שלכם!
הדמיון הזה יעזור לכם להבין מה באמת מעניין אתכם לדעת, ואז, מתוכו יעלו בכם שאלות ענייניות, כאלו שלילדים יהיה קל יותר לענות עליהן. אם נזרום עם הדוגמה הזאת, זה יראה בערך כך:

איפה אתה יושב?
מי יושב לידך?
מה המורה מבקשת שיהיה על השולחן?
מה רואים מהחלון של הכיתה?

שאלות כאלה מייצרות שיחה שמקורה סקרנות אמיתית מצדכם, וסקרנות ועניין אמיתיים, תמיד יובילו לתשובות, ובעיקר לקרבה. מבטיחה לכם שמכאן השיחה יכולה להתפתח לאיזה כיוון שתרצו.

איך בדיוק עושים את זה ומה שעוד יש לי לומר על שיחות עם ילדים, כאן בקישור:

https://www.kswomen.co/single-post/2015/11/21/%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%96%D7%91%D7%95%D7%91-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%A8-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8?fb_comment_id=1508499335939888_1516198995169922

Pnina Castiel

חשבתי מה אפשר לשאול את הבן שלי כדי ליצור איתו שיחה. זה קצת שטחי לשאול את הילד עם מי הוא שיחק בהפסקה, לא? הרי לא זה באמת מה שמענין אותי לדעת. מה את ממליצה לי לשא...

למילים *אותנטיות* יש כוח מרפא.אני יודעת, כולם בחופש, קצת קשה לחשוב עכשיו בבהירות, אבל דווקא עכשיו, אני רוצה להזכיר לכם א...
14/08/2018

למילים *אותנטיות* יש כוח מרפא.

אני יודעת, כולם בחופש, קצת קשה לחשוב עכשיו בבהירות, אבל דווקא עכשיו, אני רוצה להזכיר לכם את אחד המפתחות המשמעותיים ביחסים - אותנטיות.

כל כך הרבה פעמים, סביב קושי עם הילדים, אנחנו מחפשים את הדבר "הנכון" להגיד או לעשות מול הילדים / את הדבר היעיל יותר / החכם יותר / זה שיגרום לנו להרגיש שככה הילד ילמד לקח / זה שיעזור לנו להרגיש שידנו על העליונה.

אבל האמת היא שהדבר היחיד שעושה את העבודה, מול ילדים, ובכלל, הוא אותנטיות.

אם ננסה לחפש את מה ש"נכון" לעשות, אם נזייף תחושות ורגשות כדי להיות "בסדר", מבלי להתחבר למה שאנחנו באמת חושבים או מרגישים, נתרחק מהמטרה - מערכת יחסים בריאה עם הילדים. ראשית, משום שכך אנו דוחקים את מה שחשוב לנו הצידה, ושנית, משום שילדים הם אלופים בזיהוי חוסר אותנטיות.

אז מה עושים כשלא מצליחים למצוא קול אותנטי?
1. עוצרים ושואלים את עצמנו מה אנחנו באמת מרגישים / רוצים.
2. מתחילים בקטן. לא חייבים להציף הכל במכה אחת.
3. נותנים למילים שלכם ושל הילדים שלכם מקום, זמן, כבוד.
4.מתבוננים. בעצמכם ובהם.

אגב, כל הדברים הללו נכונים גם כששקט ורגוע.

המשך חופשה רגוע ואותנטי :)

Pnina Castiel

18/05/2018

**למה יצאתי מקבוצת הווטסאפ הכיתתית? **

לפני כמה ימים החלטתי לצאת מקבוצת ההורים של הכיתה של הבת שלי (כיתה ד).
כבר יותר מדי זמן שהיא היתה מלאה באווירה אלימה, תוכחות, חוסר הקשבה (כן, אפשר גם להקשיב למילה כתובה) וחוסר כבוד הדדי באופן כללי.
אמנם, הקבוצה היתה על השתקה, אבל כל כניסה לקבוצה גרמה לי להתכווץ / להתבאס / לכעוס / לפעמים להיות מופתעת.

אז החלטתי, למרות שהיו בה גם דברים טובים, לצאת.
להקשיב לבטן שלי, שזועקת מול עוולות, ולצאת.
לא לתת לאווירה שלא טובה לי להמשיך להציף אותי, רק כי לא נעים.
להפסיק לבזבז זמן יקר על דברים שמתנגשים עם הערכים שלי.

התגובות היו מעורבות-
חלק מההורים אמרו לי שהלוואי והיה להם אומץ לצאת,
חלק כעסו עלי, כי ראו בי, ואולי עדיין רואים, מתנשאת,
חלק טענו שעכשיו לא אדע מה קורה ואפסיד עדכונים חשובים (והיו אף מי שהבהירו לי שלא יעדכנו אותי על מה שקורה שם, כי אם יצאתי, זו בעיה שלי),
חלק היו אדישים.

ויש לי תשובות לכולם:
* זה לא דורש אומץ. זו בסך הכל קבוצת ווטסאפ, שמיוחס לה יותר כוח ממה שיש ושצריך להיות לה.
* אני לא מתנשאת. אני עושה מה שטוב לי ונלחמת במה שעושה לי רע. היציאה שלי מהקבוצה מעידה על עצמי בלבד, לא על אחרים.
* ילדים בגיל 10 מסוגלים להיות אחראיים על העדכונים החשובים שלהם. אז אם בתי תשכח חולצה לבנה לטקס שבועות כי לא אהיה בקבוצה, זה בסדר. היא תלמד על אחריות.

* ולגבי האדישות- לפעמים היא טובה, אבל איתה לא מזיזים דברים.

אז למה אני מספרת לכם את זה?
כי זה מדהים כמה צעד כזה פשוט וחסר משמעות, לכאורה, נתפס חריג ויוצא דופן. איזה מגוון תגובות ואמוציות הוא מייצר.

כי בעולם שבו אנחנו צריכים לעזור לילדים שלנו לבחור נכון, בטח ובטח ברשתות חברתיות, אפשר להתחיל מעצמנו- לא חייבים להיות במקומות שלא עושים לנו טוב, גם במחיר מה שיחשבו עלינו.

ומה לגבי הקבוצה? אולי עוד אחזור אליה, כשארגיש שזה מתאים ואולי לא. מה שבטוח- כנראה שאמשיך להתפס כעוף מוזר.

Pnina Castiel

09/05/2018

"זה בכלל לא משנה מה אני אומר, גם ככה היא לא מקשיבה לי, לא עונה לי ולא מספרת כלום״

כמה פעמים חשבתם ככה? שאולי אין טעם לדיבורים ולשיחות האלה עם הילדים, כי הם ממילא לא מקשיבים?

הילדים שלכם מקשיבים לכם. הדברים שאתם אומרים מחלחלים אצלם.

הם אולי לא עושים את מה שביקשתם שיעשו, הם אולי מגלגלים עיניים בחוסר סבלנות או מתלוננים, הם אולי נראים עסוקים בדברים אחרים כשאתם מדברים איתם, אולי הם לא עונים.
כל זה לא אומר שהם לא מקשיבים.
הם מקשיבים. כי דעתכם חשובה להם, כי אתם חשובים להם. גם אם זה לא נראה ככה, הם זקוקים לכם ולדעתכם.

העניין שאתם מביעים בהם הכרחי עבורם, הידיעה שיש הורה שחשוב לו לשוחח איתם משרה עליהם בטחון, הידיעה שתהיו שם כשהם יצטרכו אתכם, שאתם יכולים ורוצים לפנות עבורם זמן - זה מה שחשוב.
עניין אמיתי, רצון והתמדה - אלה המפתחות לשיחה אמיתית.
בסוף הם גם יענו.

יש קו משותף שעובר בין כל תהליכי הדרכת ההורים המוצלחים, אלו שמצליחים לייצר  את השינוי הרצוי בבית: *תקווה ואופטימיות*כשיוד...
09/05/2018

יש קו משותף שעובר בין כל תהליכי הדרכת ההורים המוצלחים, אלו שמצליחים לייצר את השינוי הרצוי בבית:
*תקווה ואופטימיות*

כשיודעים מה רוצים להשיג ומתמלאים מוטיבציה לנוע קדימה, מתוך הבנה ואמונה שיש בידינו את היכולת הזאת.

כשמסתכלים על הדברים ככאלה שיכולים להשתנות, להשתפר.

כשבוחרים להתמקד ב״יש״ וללמוד ממנו.

כשכל אלה קורים, מצליחים, ובגדול.

Pnina Castiel

מה אתם אומרים לילד כשההתנהגות שלו מטריפה אתכם? כשהוא עושה משהו שמנוגד לערכים שלכם או שנראה לא הגיוני או לא סביר בעיניכם?...
25/04/2018

מה אתם אומרים לילד כשההתנהגות שלו מטריפה אתכם? כשהוא עושה משהו שמנוגד לערכים שלכם או שנראה לא הגיוני או לא סביר בעיניכם?

תגובה נפוצה היא לספר לילד כמה מה שהוא עושה הוא נוראי / מטופש / רע / לא מתאים.
תגובה נפוצה אחרת היא לספר לילד מה המעשה אומר עליו - שהוא עצלן / מופרע / פחדן וכו׳.

אז כהרגלי, אציע לכם חלופה שהיא הזדמנות לשינוי🙂

כשאתם נתקלים בהתנהגות כזאת, שמזיזה אצלכם משהו, מרעידה אתכם, מפריעה לכם - ספרו לילד מה קורה *אצלכם* כשאתם חווים את ההתנהגות הזאת, הסבירו לו למה היא לא הגיונית או לא מקובלת *בעיניכם*.

כלומר, מקדו את התגובה בערכים *שלכם*, במה שחשוב *לכם*, במה ש*אתם* מרגישים, ולא במה שההתנהגות של הילד אומרת *עליו* או בכמה שהיא נוראית.

אם, למשל, הילד עשה משהו שנתפס כמזלזל בעיניכם, אמרו בפשטות ובישירות שלדעתכם זוהי התנהגות מזלזלת, הסבירו מה מוביל אתכם לחשוב ככה ולמה אתם מצפים ממנו (וזה במקום לספר לו שהוא עצמו עצלן / חסר כבוד וכדו׳).

למה זה כדאי?
ראשית, כי באופן כזה, התגובה שלכם לא תספר לו דברים רעים על עצמו. וזה תמיד טוב. תמיד טוב להתמקד בטוב.

שנית, כי כך תלמדו אותו שמעשים והתנהגויות משפיעים על תחושות של אנשים אחרים - דרך טובה ללמד אותו על ראיית האחר.

ולבסוף, כי תצרו איתו שיחה משתפת וכנה, שבה גם לכם ולצרכים שלכם יש מקום. ככה מחזקים קרבה.

Address

Kfar Saba

Telephone

+972524689764

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when פנינה קסטיאל - הדרכת הורים posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to פנינה קסטיאל - הדרכת הורים:

Share