12/05/2026
לא מבקשים להחליף עורכי דין. מבקשים שלא ישתיקו אותנו.
בשבועות האחרונים עלה לכותרות מאבק שכמעט אף אחד מחוץ לעולם השיקום, בריאות הנפש ומיצוי הזכויות- לא באמת מכיר.
מאבק על הזכות של עובדים ועובדות סוציאליות ללוות אנשים בוועדות רפואיות של הביטוח הלאומי, גם כאשר הליווי ניתן במסגרת עבודה פרטית ובתשלום.
בשנה האחרונה, אני וחבריי למקצוע שמלווים מבוטחים בוועדות נדרשנו לחתום כי אנחנו לא מקבלים שכר עבור הליווי. אם סירבנו לחתום הושתקנו.
לאחר שהתרעמנו על העניין ונעזרנו ביעוץ המשפטי של ארגון העו"ס הלאומי הנוהל שונה.
במעמד הועדה, הוכנסה שאלה במערכת הדיגטלית ובו אנו נשאלים אם אנחנו מקבלת תשלום עבור הליווי, אני מצהירה שאני מקבלת תשלום ולאחר שהמטופל מדבר הם נותנים לי להוסיף את ההיבט הסוציאלי שלי.
אין לנו מושג מה המהלך הזה מסמן מאחורי הקלעים אבל אנחנו חוששים מעוד הפתעה..
ובואו נדבר רגע בכנות... זו לא רק שאלה של שכר, זו שאלה של הכרה מקצועית.
כי אף אחד לא היה מצפה מפסיכולוג, רופא או עורך דין לעבוד ללא תשלום.
אבל כשמדובר בעובדות סוציאליות איכשהו עדיין יש מי שמתקשה לראות בזה מקצוע מומחיות לכל דבר.
בשנים האחרונות יותר ויותר עובדים סוציאליים החלו לעסוק בליווי משפחות סביב מיצוי זכויות, זה משהו שאני כעו"ס מקדמת ומאמינה בו
לא במקום טיפול.
לא במקום עורכי דין
אלא מתוך הבנה שיש פער עצום בין מסמך רפואי לבין החיים עצמם.
לכאורה, זו שאלה משפטית.
בפועל - זו שאלה אנושית.
כי מי שמגיע לוועדה רפואית הוא לא "תיק".
הוא אדם.
לפעמים אדם אחרי טראומה.
לפעמים אדם בדיכאון קשה.
לפעמים אם לילד עם צרכים מיוחדים שכבר חודשים לא ישנה בלילה.
לפעמים מתמודד נפש שלא מצליח להסביר בעצמו מה עובר עליו.
והרבה פעמים, דווקא האנשים שהכי זקוקים לזכויות שלהם, הם אלו שהכי מתקשים לעמוד לבד מול המערכת.
ועדה רפואית רואה מסמכים.
עובד סוציאלי רואה תפקוד, רואה את הקריסה בבית, את ההימנעות, את הפחד לצאת מהבית...
את ההורה שלא מצליח לקום מהמיטה..
את הילד שמפסיק ללכת למסגרת....
את הקשיש המזדקן בביתו בבדידות נוראה
את בני המשפחה שנשחקים.
דווקא במצבים של בריאות הנפש, טראומה ונכויות "שקופות" — החלק הזה הוא קריטי.
האבסורד הוא שאנחנו בכלל לא נאבקים על בלעדיות.
אנחנו לא טוענים שלא צריך עורכי דין.
יש מקרים שבהם ייצוג משפטי הוא קריטי וחשוב.
אבל יש גם מקרים רבים שבהם האדם זקוק לא למאבק משפטי אלא למישהי שתדע לתווך את מצבו, לחבר בין המסמכים לבין המציאות היומיומית, להכין אותו לוועדה, להסביר לו מה קורה שם, ולעזור לו לא להתפרק בדרך.
ליווי סוציאלי אינו תחליף לייצוג משפטי.
הוא שכבת מומחיות אחרת.
משלימה, אנושית וטיפולית.
והכי חשוב - הוא מאפשר לאנשים לבחור.
לבחור עם מי להגיע.
לבחור איזה סוג ליווי נכון עבורם.
לבחור מי גורם להם להרגיש בטוחים בתוך אחת הסיטואציות הכי פגיעות ומלחיצות בחיים.
המאבק הזה הוא לא מאבק נגד מקצוע אחר.
הוא גם לא מאבק על אגו.
זה מאבק על ההבנה שמיצוי זכויות
*במיוחד בתחום בריאות הנפש והשיקום*
התחום הזה לא יכול להישאר רק שיח משפטי.
מאחורי כל ועדה רפואית יש בן אדם.
ומאחורי כל בן אדם יש סיפור חיים שלם, שלא תמיד נכנס למסמך רפואי.
ואם אנחנו באמת רוצים מערכת שרואה אנשים, אסור להשתיק את מי שמביאים את הקול האנושי לחדר.
הכתבה המלאה ב-TheMarker עסקה בדיוק בדילמה הזו ובקולות השונים סביב הנושא
ובתוך כל זה
חשוב גם לומר תודה.
לארגון העו"ס הלאומי, שהרימו את הכפפה, בחרו לא לשתוק, ונותנים גב משפטי ותקשורתי למאבק הזה, לא בשביל אינטרס אישי - בשביל הזכות של אנשים לקבל ליווי מקצועי, אנושי ומכבד דווקא ברגעים הכי פגיעים שלהם.
ותודה לדה מרקר על הבמה :)
הכתבה המלאה בתגובה הראשונה