11/12/2022
סיפורי ניהול 2
על תרבות השיח
ברור ומובן לכל, שתרבות השיח בעולם, ובמעגלים הקרובים לנו – מדינה, אזור, קהילה, עסקים, ואפילו בין חברים ומשפחה, השתנתה ותמשיך להשתנות.
שינוי זה משפיע ישירות על צורת ואופי הקשרים הבין אישיים, הציבוריים, ואף העסקיים.
השינוי בשיח התאפשר כתוצאה מפיתוחים טכנולוגיים, בעיקר השימוש המוגבר ברשתות החברתיות, תוכנות המסרים השונות, ופלטפורמות אינטרנטיות שונות.
אין זה רק שינוי טכני, אלא הוא משפיע על אופי השיח, על הדרך, התכנים, ומכאן – על דרך הניהול של ארגונים שונים, קהילות, גופים עסקיים וכ"ו.
ניתן להבין את הנושא דרך הכרות עם קבוצות ווצאפ. שיח כזה אני מכנה "שיח ווצאפי", כאשר אני מעוניין לתאר צורת שיח בעלת מאפיינים מסוימים הבאה לידי ביטוי בשימוש בקבוצת ווצאפ. ווצאפ הינו רק כלי, ו"שיח ווצאפי" יכול להתקיים גם בדרכים אחרות. כך אני מכנה צורת שיח המתאפיינת ביוזמת יחיד שמצרף אחרים, בצרוף סלקטיבי של אחרים לקבוצת השיח, בשיח קר בו אינך קולט מידית (אם בכלל) את תגובת הצד האחר. מדובר על קבוצה הומוגנית מטבעה, בעלת "קול אחד". יתרה מכך, יש מקרים בהם ה"קול האחר" מוצא מהקבוצה כשקולו אינו תואם את רוח הקבוצה.
אין מה "להילחם" בשיח מהסוג הזה, אלא להשתמש בו בתבונה, ובעיקר להכיר בכוחו ובמגבלותיו, ולעשות בו שימוש במידה מוגבלת ומבוקרת להשגת מטרה, כאשר המטרה היא להביא לתוצאות רצויות, אך בעיקר לעשות זאת בדרך נכונה ובונה, שתהווה תשתית גם להמשך התהליכים הדרושים על מנת להשיג מטרות.
באחד הקיבוצים בו הייתי מנהל קהילה, התעוררה סוגייה סביב מערכת החינוך. ההורים התארגנו, הקמו קבוצת ווצאפ, ודרכה התחילו לגבש "אני מאמין" לגבי הדרך החינוכית, ואפיוני המערכת החינוכית באותו הקיבוץ. כמנהל קהילה, הגיע לידיעתי היוזמה הזו, וחיפשתי דרך למנף את היוזמה שהתעוררה מהשטח לפעולה מעשית, שתיתן מענה לאותם הורים, ותעזור בהבניית מערכת החינוך שתתאים יותר לציפיות ולרצונות ההורים.
לאחר שאיתרתי את יוזמי הקבוצה, פניתי אליהם ישירות בבקשה לקיים שיח ישיר ומשתף, עם כל הגורמים הרלוונטיים, על מנת להפוך דיבורים ("קיטורים") לדברים מעשיים.
קבענו יום ושעה להפגש ולשוחח. השעה היעודה הגיעה, ואף הורה לא נכנס למקום המפגש. מצאתי את קבוצת ההורים עומדת מחוץ למקום המפגש, וחוזרים ומלבנים (מלבים?) את הסוגיות השונות בינם לבין עצמם. "שיח הווצאפ" המשיך גם ללא ווצאפ.
קראתי להם להכנס, ותוך זמן קצר נכנס נציג קבוצת ההורים, והניח לפני דף דרישות. "זה מה שאנו רוצים". "שיח הווצאפ" פשט ולבש צורה אחרת, אך המשיך עם אותם אופיינים.
הבנתי שעל מנת לשנות את השיח, ו"לשבור" את הריטואל הזה, אני נדרש למעשה סימלי וקיצוני. לקחתי את דף הדרישות, ומול עיניו זרקתי לפח בלי לקרוא אותו. "עכשיו, אם אתם רוצים לשתף אותי, תכנסו כולכם ונדבר". אכן, נציג ההורים חזר לקבוצת ההורים, וקרא להם להכנס ולנהל שיח.
בסופו של דבר, הניעה אותה פגישה צוות עבודה, שקידם תהליך של חשיבה והתחשבות, שגרם גם למערכת החינוך הקיבוצית לשנות גישה והתנהלות, וגם להורים להבין את היכולות והמגבלות של המערכת, ולעשות תאום ציפיות.
בעקבות אותה "פרשה", התבקשתי לדבר על הנושא בכנס הנהגות הקיבוצים, שהתקיים בשנת 2015. את תקציר דברי בכנס, וניתוח יותר מורחב של תרבות השיח הציבורי, ניתן לקרוא בקישור זה:
https://drive.google.com/file/d/1MdD8lMuOCLV2BHvv7RvQvuY4nSQLmRO5/view?usp=sharing
