טל פניני עו"ס M.S.W מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת

טל פניני עו"ס M.S.W מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת קליניקה עצמאית לטיפול אישי, זוגי ומשפחתי

מזה כמה שנים טובות שאני נוסעת באותו ציר לעבודה. מדובר בקבוע הכי משתנה שיכול להיות. משני צידי הדרך שדות, כרמים וקצהו של י...
18/12/2020

מזה כמה שנים טובות שאני נוסעת באותו ציר לעבודה. מדובר בקבוע הכי משתנה שיכול להיות. משני צידי הדרך שדות, כרמים וקצהו של יער.
הטבע משתנה אל מול עיני כל רגע, כל דקה, כל שניה.
בדרך יש סיבוב אחד שבו השדות נפרשים מולי וכל יום אני משתאה מהמראה שמפתיע אותי מחדש.
לאדם יש טבע משלו. תנועות פנימיות, רוחות של שינוי וצמיחה. ישנן תקופות של התכנסות ודעיכה.
רובנו בתהליך טבעי ממשיכים עם השנים להשתנות גם הרבה אחרי שסיימנו את גיל ההתבגרות והאישיות שלנו מתייצבת ומתעצבת.
לעיתים נדמה לי שאצל האדם תנועות שינוי מקרבות לטבע הפנימי כמו מסע חיפוש מתמשך שבסופו מגיעים אל הנקודה.
נכון שישנם מקרים שבהם תהליך החיפוש לוקח למקומות קיצונים ואז הדברים מסתבכים אבל מרבית האנשים חווים תהליך טבעי שנהוג לכנותו "חיפוש עצמי" ולא מעט מוצאים את האופן שבו טוב ונוח להם לחיות את חייהם.
לא מעט מטופלים שלי נעזרים בתהליך הטיפולי - מנתקים את עצמם מאמונות בסיסיות עליהם גדלו ש"ככה לא עושים", "זאת לא הדרך" מהקולות הפנימים המקטינים והמבקרים ומתחילים לפתח קשיבות לקול הפנימי שלהם שמחבר אותם למה שעושה להם טוב.
כאשר אדם יוצא אל המסע אל עצמו לעיתים נוצר רעש במערכת.
בטיפולים זוגיים לא מעט יוצא לי לשמוע בקליניקה "השתנית" "את לא אותו אדם שאיתו התחתנתי".
ואני אומרת - נכון. השתנית...אין רע בשינוי הזה הוא טבעי ואין צורך להילחם בו.
צריך להקשיב לתנועה הפנימית להבין שהשינוי הוא לא כנגד בן הזוג אלא בעד זה שעובר אותו ומכאן לבחון את השינוי לראות האם הוא באמת מבחירה אמיתית ואותנטית, לבדוק איך מחברים את הדברים מחדש ואיך מכאן ממשיכים הלאה.
כי כמו הטבע גם אנחנו משתנים. בקצב אחר, בתנועה אחרת אבל השינוי כמו גם המחזוריות והמעגליות הם חלק מהחיים שלנו "מעפר באנו ואל עפר נשוב" זמננו כאן מוגבל ומוטב שנחיה אותו בטוב לנו.
התשובות לשאלות הגדולות לפעמים אינן מאוד רחוקות. לפעמים כל מה שנדרש מאיתנו הקשבה עמוקה לחוקי הטבע, לנשום עמוק ולחיות.

"כי האדם באשר הוא אדם.
צריך להיות תמיד בתוך הטבע.
כי הטבע הוא לאדם המרגיש והמכיר-ממש מה שהמים הם לדג.
כי לא רק להשתקפות בבואתו של הטבע בתוך נפשו זקוק האדם, זקוק הוא למגע של הטבע, ללחיצה המקפת והמאחדת שהטבע- שההוויה האין-סופית לוחצת על כל נקודה מנקודות גופו ונפשו, ומכריחה אותו לחיות, להיות אדם,
להיות פרט בפני עצמו."
(א.ד גורדון)

"הימים ימי קורונה . ימי התקפות על חיבוקים. אנשים נחבאים אל המסכות, חלקם מבודדים בבתים. אחרי האיומים על "קץ האנושות" ישנה...
18/09/2020

"הימים ימי קורונה . ימי התקפות על חיבוקים. אנשים נחבאים אל המסכות, חלקם מבודדים בבתים. אחרי האיומים על "קץ האנושות" ישנה "שגרת קורונה" וממצב אקוטי עברנו למצב כרוני בו הקפסולות כבר יורדות חלק יותר בגרון. בעוד שבימים הראשונים הרגשנו כמו על סט של מותחן פוסט-אפוקליפטי זול, עם מסכות משונות על פני העוברים והשבים והרבה אדרנלין בדם, התרגלנו מהר, מהר מדי, למרחק של שני מטרים ולפנים מוסתרות. לא עוד אימת מוות, כי אם אימת מוות נפשי. זהו מצב של טראומה מצטברת, כזו שאת מלוא האפטר-שוק שלה נרגיש, כנראה, רק בהמשך..."
כך נפתחת הרשימה החדשה והמצוינת של הפסיכולוג הקליני רועי סמנה בבלוג שלו באתר פסיכולוגיה עברית. (קישור לרשימה המלאה בתגובות)
בימים אלו ניכר שלא מעט מטפלים חווים "הצפת קורונה" בקליניקות .
לא צריך לחכות לעתיד המאוד רחוק כדי להבין את ההשלכות הרגשיות הלא פשוטות של הקורונה על היחידים, הזוגות, המשפחות והחברה כולה.
בתחושה האישית שלי וגם משיחות מזדמנות עם קולגות עולה חוויה דומה לזאת שמתאר רועי ברשימה שלו.
הקליניקות הולכות ומתמלאות באנשים שהקורונה היוותה מעין מאיץ חלקיקים לתנועה נפשית לא מוצלחת שגם כך בעבעה בהם.
העצמה של תחושות של בדידות, שעמום, דיכאון, חוסר תוחלת וחוסר תכלית.
לתחושתי אצל מרבית האנשים הקורונה לא ייצרה הפרעות חדשות היא פשוט העצימה את הקיים.
מורגש כאב שנובע מחוסר יכולת להחזיק את העצמי וחוסר יכולת להרגיש משמעותי. כנראה שהסיבה נעוצה לא מעט בחוסר היכולת להרגיש מקרוב את הביטוי של הקשרים המשמעותיים שלנו בחיים אם קיימים כאלו בכלל.
אצל חלק מהזוגות והאנשים שמגיעים בימים אלו אלי לקליניקה אני מרגישה אובדן של חשק ותשוקה לאו דווקא בהקשרים המיניים (אם כי בהחלט גם). הימים המוזרים האלו יצרו חוסר יכולת להיות בחיבור לחלקים "המשחקיים" של הנפש שמהווים בעיני חלק מאוד משמעותי ומרכזי מהדבר המורכב הזה שנקרא "חיים".
בתוך כל אחד מאיתנו שוכנים החלקים הילידים . הילדים הפנימים שזקוקים לצחוק משחק ושעשוע במקביל לאני הבוגר שזקוק גם הוא לאותה תנועה של "משחקיות" שמאגדת בתוכה את התשוקה, היצירתיות והצחוק שמהווים חלק הכרחי מתנועת החיים.
הקורונה כיבתה בנו משהו והותירה אותנו מחוץ למגרש המשחקים.
בימים הסמוכים לתחילת שנת הלימודים שמעתי את השיר שאף מסיבת סיום גן לא הייתה שלמה בלעדיו - "משחקי ילדות" של עוזי חיטמן.
לכאורה מילים תמימות אבל כמו תמיד דווקא התמימות היא זאת שמדייקת בצורה הכי פשוטה ואותנטית את המצבים הכי מורכבים.
"אני זוכר אותם ימים
הכל ברור כשמש.
זה אולי היה מזמן
אך זה נראה כמו אמש.
השירים המשחקים
ששרתי ושיחקתי
הם איתי בתוך תוכי
אותם עוד לא שכחתי..."
הקורונה אולי גרמה לplayfulness שבתוכנו להתעמם, אבל הנפש זוכרת וחסרה, ומה שבטוח אסור לנו לתת לזה להיעלם.
כאן נדרשת יצירתיות. איך בסגר הקרב במקרה הגרוע ובשגרת הקורונה במקרה הטוב שומרים על מגרש המשחקים הפנימי פעיל?
כמו תמיד אין תשובת קסם או תשובה אחת נכונה.
מה שבטוח שלפעמים כדי להשיג משהו שלכאורה נראה פשוט צריך לעבוד קשה.
בשלב הראשון כל אחד אל מול עצמו ובשלב השני כל אחד אל מול המערכות המשמעותיות בחייו- בני או בנות הזוג, הילדים, החברים וכו'...
למרות שנראה שתקופת "המתקפה על החיבוקים" עדיין לא ממש קרובה להסתיים אי אפשר שתסיים את החיות שבתוכנו.
מאחלת לכולנו שנה טובה של חדווה, משחק, יצר ויצירתיות של ביחד ולחוד במינונים הנכונים.

אינשללה שיבואו עלינו ימים יפים!

בואו נדבר רגע על אכזבה.עד כמה אנחנו מסוגלים להתאכזב מאדם קרוב ובו זמנית להרגיש כלפיו אהבה שאינה תלויה בדבר?פגשתי אבא שהב...
17/07/2020

בואו נדבר רגע על אכזבה.
עד כמה אנחנו מסוגלים להתאכזב מאדם קרוב ובו זמנית להרגיש כלפיו אהבה שאינה תלויה בדבר?
פגשתי אבא שהביא לחדר אכזבה מרה וצורבת על כך שבנו לא בחר בדרך האידאולוגית שלאורה חינך אותו כל השנים.
האב כואב, מאוכזב מבנו עד עמקי נשמתו. פגוע, מתקשה לראות את החלקים היפים והטובים בבן - חייל מצטיין ביחידה מובחרת, יוזם, מוביל, מתנדב, מוקף בחברים....
זאת לא הפעם הראשונה שפגשתי הורה מאוכזב מילדו, טבעי כל כך לבטא את האכזבה, לא טבעי לוותר על הקשר, על התקשרות ועל האהבה.
הבסיס הסיבתי לתחושת האכזבה יושב על הפער בין הציפייה לתוצאה מסוימת לבין התוצאה בפועל.
אב שמצפה שבנו ילך בדרכו, בעל שמצפה שאשתו תבין אותו ללא מילים.
לכולנו יש ציפיות...רובנו מתאכזבים כאשר הציפיות מתרסקות אל מול מציאות שמייצרת תסריט אחר לחלוטין מזה שדמיינו לעצמנו.
ככל שהקשר עמוק ומשמעתי יותר, כך אנחנו חווים את הרגשות בקשר בעצמה הולכת וגוברת- פגיעות, חוסר אונים, כאב, איום, ועוד.
לאחרונה צפיתי בסדרה הדוקומנטרית "עוד ניפגש" ששודרה בכאן 11.
הסדרה מלווה את מסעם של אנשים שניתק הקשר עם קרוביהם מדרגה ראשונה בשל מחלוקת אידאולוגית שפרצה כאשר הקרובים חזרו בתשובה. הסדרה מלווה את המסע האישי שעברו בדרך לחידוש הקשר.
תמיד כשאני צופה בסדרות מעין אלו שמלוות בחשיפה אישית כל כך עמוקה אל מול מצלמות מתעוררת בי אי נוחות מסויימת. עם זאת, לצד אי הנוחות הסדרה הציפה בי רגש והתרגשות אל מול הכוח של הבנת חשיבותו של התא המשפחתי והיכולת להפגין אהבה ללא תנאים.
לעולם נתאכזב בקשר קרוב. אם תחשבו לרגע על הקשר הכי קרוב שיש לנו- הקשר עם עצמנו. כמה אכזבה מונחת שם.
מי לא מתאכזב מעצמו? מי מאיתנו לא עסוק בביקורת עצמית? כמה כאב אנחנו מרגישים אל מול מה שאנחנו לא מצליחים להשיג?
אם כך אנחנו מרגישים אל מול עצמנו, ברור מה מתעורר אל מול אחר משמעותי.
חמלה עצמית, חמלה אל האחר, הבנה וקבלה כי לעתים המציאות לא תהיה בדיוק כפי שאנחנו רוצים אותה, יחד עם היכולת להתגמש ולראות בתוך מציאות קיימת את שלל החלקים והמורכבויות.
במקום בו נצליח להרגיש אהבה, קבלה וחמלה קודם כל לעצמנו - הכרה כי אנחנו בני אנוש וככאלה לא נוכל לחמוק מלהתאכזב ומלאכזב ועם זאת לאהוב ולהיות נאהבים נוכל לקבל את האכזבה.

השיר המלא והקליפ היפיפה בתגובה הראשונה. מומלץ...
"דע בני אהובי
כי מליבי לא נעקרת
לעולם אתה לי
ילד חן בן שעשועים"
(שולי רנד)

"אולי זה בעצם אבוד" היא אומרת בקול שקט ועצוב.העינים שלה שוב מתמלאות בדמעות. הפער הזה  בין האופוריה שהציפה אותה בתחילת הק...
04/06/2020

"אולי זה בעצם אבוד" היא אומרת בקול שקט ועצוב.

העינים שלה שוב מתמלאות בדמעות. הפער הזה בין האופוריה שהציפה אותה בתחילת הקשר ובין החוויה הנוכחית שלה בלתי נתפס מבחינתה.

"אז..." היא אומרת "הוא כל הזמן רצה אותי, בכל רגע בכל מקום. עכשיו, על פעם בחודש וחצי שאנחנו שוכבים אני מרגישה שאני צריכה להגיד תודה. אני מרגישה דחויה ועצובה ואולי זה אבוד".

אני רואה את העצב ושומעת את העלבון שהוליד כעס גדול שמחלחל במקום בו נוצרה תחושת הדחיה.

כשאין קרבה בוחרים בדרכים אלטרנטיביות ולא ממש יעילות לייצר אותה. בכל אחד ואחת מאיתנו יש את הילד או הילדה שמושכים בצמות או בבגדים של הילד.ה שהם אוהבים ושלא ממש מתייחס אליהם.

אצל מרבית הזוגות בתחילת הקשר בשלב ההתאהבות הראשונית הניצוצות עפים. לרוב, גם בחדר המיטות יש התלהבות שמורגשת.

אצל לא מעט זוגות ככל שהקשר הולך ומתקבע והשנים חולפות האינטימיות והמיניות לובשות ופושטות צורה.

ישנם אנשים שמאוד נבהלים אל מול השינויים שחלים.
לעיתים בצדק.
פעמים רבות המחשבה האוטומטית היא -
"אני לא מושך/מושכת /סקסי/סקסית מספיק ולכן הוא/היא כבר לא נמשכ.ת אלי כמו פעם"

יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות לשינויים.

אינטימיות ומיניות הם חלק בלתי נפרד מקשר. קשר מייצר תנועה ואת מרחב הקשר מרכיבים פרטים שגם בנפשם יש תנועה.

ישנן תקופות בחיים של סטרס אישי. תקופות בהם אדם מתכנס בתוך עצמו והביטוי לכך עשוי להיות ירידה בחשק המיני ובתגובה מרוחקת או הימנעות כלפי בן או בת הזוג.

ישנן תקופות של מתח זוגי, של חוויה מורכבת בתוך הזוגיות של תקשורת לא טובה, של חילוקי דעות. קשה יהיה לייצר בתקופה כזאת חוויה של חיבור אינטימי טוב ושל משיכה בחדר המיטות כאשר החוויה הכללית היא של ריחוק וניכור.

ישנן תקופות בחיים שבהן האנרגיות האישיות והזוגיות מופנות למקומות אחרים - מעבר דירה, לידה, התמודדות עם חולי במשפחה ולעתים גם כאשר עסוקים בשמחה גדולה כמו תיכנון אירוע במשפחה.

לפעמים ירידה בחשק קשורה בגוף שלנו שבדומה למכונה גם אם מדובר באחת המכונות המתוחכמות זקוקה לכיוון.

לפעמים זה עניין פיזיולוגי בלבד ולעיתים זה קצת מכל דבר ולפעמים כמו בכל דבר בחיים זה הכל ביחד - גם וגם.

זוגיות דורשת השקעה מתמדת. חדר המיטות הוא מגרש המשחקים של בני הזוג. המקום בו אפשר לשחק להשתעשע להמציא את עצמנו מחדש. יש תקופות שבהם בוחרים רק לשבת על הספסל לנוח ולהנות מתחושת השמש והרוח על הפנים. כל אפשרות היא טובה כאשר חוקי המשחק מוסכמים ומקובלים על שני בני הזוג.

לאבד את החשק לשחק זה לא טוב. אבל...יש מה לעשות והחלק המרכזי במציאת פתרון הוא קודם כל לזהות את הבעיה...

האם זה הוא? האם זאת היא? האם משהו בחוקי המשחק לא עובד שם טוב? האם הם בכלל במגרש המשחקים המתאים?

ואולי זאת לא היא ולא הוא אלא "הם" ושם נמצא המרחב שבו צריך להתחיל לעבוד.

"זה לא הים אשר בינינו,
זה לא התהום אשר בינינו,
זה לא הזמן אשר בינינו
זה-אנו שנינו אשר בינינו."

(לאה גולדברג)

ביום הזיכרון צפיתי בסרט הנוגע, הרגיש, המטלטל והעדין "מאז שנדב" בבימויה של ענבל שפרינצק גואלמן."הזוגיות של אבי ויובל היית...
28/04/2020

ביום הזיכרון צפיתי בסרט הנוגע, הרגיש, המטלטל והעדין "מאז שנדב" בבימויה של ענבל שפרינצק גואלמן.
"הזוגיות של אבי ויובל הייתה איתנה עד לאותו יום בו דפקו בדלת במבצע 'צוק איתן׳.
שלוש שנים לאחר נפילתו של נדב בנם, בהן כל אחד מבני הזוג מכונס בכאבו, הם מחפשים את הדרך חזרה אחד אל השנייה. ואז...יובל בת ה-47 אומרת: "אני רוצה עוד ילד".
הסרט מלווה את בני הזוג וילדיהם במסע מרגש של שינוי: תובנות פסיכולוגיות על עצמם, דרכי ההתמודדות ובניית זהותם החדשה לנוכח החיים החדשים הקרבים ובאים."
(תקציר הסרט מאתר הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה)

ברגישות אין קץ מצליחה במאית הסרט ענבל שפרינצק גואלמן לתת מקום להכל.
55 דקות של סרט שמצליח לגעת עמוק ומורכב.
אדוות של כאב אישי, זוגי, מערכת האחאים והמשפחה.
היכולות להציג את המערכות הפועלות בתוך משפחה שחווית האובדן נוגעת בה בכל כך הרבה רבדים. כל חלק במערכת המשפחתית שמוצג בסרט יש בו נגיעה לאחר כך שהכל מתחבר להכל. הכל היה מונח שם כולל סצנות שצולמו בטיפול הזוגי.

בהכשרתי אני עובדת סוציאלית. בחרתי במקצוע הזה לא פחות מאשר המקצוע הזה בחר בי.
תפיסת היסוד של העבודה הסוציאלית שמדגישה את חשיבות הסביבה המקיפה את הפרט (משפחה, קבוצה, קהילה), ושמה דגש על התערבות וסיוע מקבילים הן לפרט והן לסביבה המקיפה אותו נכונה כל כך ומדוייקת בעיני. היה זה אך טבעי עבורי להמשיך וללמוד טיפול זוגי ומשפחתי כדי להעמיק את יכולת ההתערבות הן מול פרטים והן מול זוגות ומשפחות מתוך הראייה מערכתית שמהווה כאמור את הבסיס של העבודה הסוציאלית. בעבודתי אני עוסקת לא מעט בשכול, אובדן ואבל.
אני מכירה בכך שאין דרך נכונה לבטא אבל ולהרגיש אובדן. עבור כל אחד ואחת יש את מה שנכון לו או לה. תהליך הלמידה של החיים לצד הכאב משתנה מאדם לאדם אבל כמעט תמיד מייסר, כואב ולא פשוט.
באחת הסצנות החזקות בסרט מצולמים זוג ההורים השכולים טובלים בין גלי הים הסוערים. מיטלטלים בין גל לגל כל אחד מהם נראה כמי שאין לו כבר במה להאחז.
סצנת הסיום צולמה אף היא בין גלי הים. אבי, יובל, שני בניהם הבוגרים והתינוקת הקטנה שהצטרפה למשפחה.
אני בטוחה שכאב אובדנו של נדב ז"ל עדיין נוכח במלוא עוצמתו, אפילו ולמרות החיים החדשים שנוספו למשפחה. יחד עם זאת אני מניחה שבזכות התהליך העמוק, האישי הזוגי והמשפחתי שכל אחד מחברי המשפחה עבר ושעברו ביחד הם יכולים להרגיש נוכחות אחרת של האבל בחייהם ובחיי המשפחה שאיפשרה מקום לחיים.
מעולם לא אהבתי את מילות הנחמה "שלא תדעו עוד צער". החיים מזמנים לנו צער ואין זאת משאלה ריאלית לחיות חיים נטולי צער. אם יפגוש בנו הצער שיהיו לנו הכוחות ללמוד לחיות לצידו.
גם אבי וגם יובל מדברים בסרט על משאלת המוות שפוגשת אותם לאחר נפילתו של נדב. התחושה שתוקפת- עכשיו כבר אין למה לחיות לעומת הקושי למצוא תכלית לחיים כפי שהם עכשיו.
ביום הזה מקווה עבור כל מי שחוו את צער האובדן שלצד סערת גלי הצער והכאב ימצאו הכוחות לחיות.

ימים לא פשוטים בכלל, מאתגרים את כולנו.הלימונדה החמיצה, ונמאס כבר לנסות להיות מכוונים לתדרים של המסרים של היקום. רובנו רק...
14/04/2020

ימים לא פשוטים בכלל, מאתגרים את כולנו.
הלימונדה החמיצה, ונמאס כבר לנסות להיות מכוונים לתדרים של המסרים של היקום.
רובנו רק רוצים את חיינו כפי שהיו מוכרים לנו בחזרה ומהר.
מניחה שישנם רבים שסובלים באופן כזה או אחר בתקופה המשונה הזאת. ימים מוזרים. איבדנו את תחושת הזמן. העולם כפי שהיה מוכר לנו עד כה התערער. הלא צפוי, חוסר וודאות אישי, משפחתי. לא נודע כלכלי, חברתי, עולמי תופס כל אחד במקום אחר.
יש מי שמדואג מהמשמעות האוניברסלית והגלובלית של היום שאחרי ויש מי שטרוד בכאן ועכשיו במרחב המצומצם שלו עצמו.
הכל לגיטימי, להכל יש מקום.
בחוץ הולכת ומסתיימת העונה הכי קצרה ויפה בשנה. בפנים התמודדות עם סערת הנפש.
העבודה שלי מפגישה אותי יום יום עם כאב וקושי.
אחד השיעורים המשמעותיים שאני לומדת מידי יום שעור בפורפורציות. לשהות בכאב ולהבין שאני יכולה לו. לא תמיד אני כזאת תלמידה מצטיינת. יש ימים שיותר יש ימים שאני פחות.
מוזיקה תמיד מלווה אותי. למחשבות שלי איכשהו תמיד יש מילים ומנגינה. מוזיקה כמו אוויר לנשימה, על גווניה,סוגיה וסגנונותיה נוגעת בנימי נפשי. תמיד יש מנגינה שנכתבה, שיר שמצית את הנפש והדימיון.
היום ככשמעתי את השיר הבנאלי המתוק והתמים "חופשי ומאושר" של דודו ברק לרגע כאבתי את האביב שנגזל מאיתנו השנה באופן שלא חלמנו שיקרה.
מי העלה על דעתו שבמאה הנוכחית בה אנו חיים עם הקדמה, המחשבים והמדע מגיפה כמו של פעם היא זאת שתעצור אותנו.
לרגע איבדתי היום שוב פורפורציות חשבתי על עצמי, ליתר דיוק ריחמתי על עצמי. חשבתי על הדברים שאני אוהבת לעשות ולא עושה כרגע. לא נלחמתי נתתי לזה מקום, נמלאתי בחמלה עצמית ונשמתי.

מאחלת לנו ימים יפים וטובים.

"שיר לנו שיר ושלח לנו אור
תן יום בהיר וערב טהור
צחק בנפשי לבן ומואר,
בואה חופשי ולך מאושר"

בימים אלה ממשיכה לעבוד און ליין...
צילומים של קצת אביב שעוד הספקתי לפני.

****אהבה בימי קורנה****מישהי שאלה אותי השבוע: אז מה ההמלצה שלך לזוגות בימים אלו?למען האמת משבר הקורונה מביא איתו אתגרים ...
20/03/2020

****אהבה בימי קורנה****
מישהי שאלה אותי השבוע: אז מה ההמלצה שלך לזוגות בימים אלו?
למען האמת משבר הקורונה מביא איתו אתגרים לא פשוטים: לבית, לזוגיות, למשפחה- כמערכת וכמובן לכל אחד מהפרטים.
השהות הממושכת עם הילדים בבית לא קלה לאף אחד.
ישנן משפחות בהן 2 בני הזוג הוצאו לחל"ת, עומס במרחב הביתי, מפלס המתח עולה,
אי וודאות כלכלית ועוד ועוד.
איפה בתוך כל הבלגן ההישרדותי הזה יש זמן לשמר את הזוגיות או בכלל להקדיש לה דקה אחת או שתיים.
סוף יום. אחרי טרוף מתמשך בין ארבע קירות, אחרי שבערך הספקנו שמינית ממה שתכננו. אחרי שהספקנו כלום ושום דבר ממה שאנחנו מספיקים ביום רגיל, מרגישים מרוקנים יותר מבלון שהוציאו לו את כל האוויר בבת אחת.

"מה נשאר? רק אהבה..."

לשבת ביחד גם כשמותשים ומרוקנים, על כוס קפה או בירה או יין או מים.
לנשום, לשים מוזיקה שאוהבים, או סדרה שעושה לנו טוב (אם עוד לא סיימנו את כל המלאי שיש לנטפליקס להציע).
אפשר לדבר, אפשר גם לשתוק ביחד.
אפשר בעיקר להיטען לרגע מהידיעה שיש שם מישהו לחלוק איתו את כל הכאוס הזה, שביחד זה כנראה יותר מאחד.
לדעת שזאת תקופה ובסופו של דבר היא תיגמר. אבל, נשתדל שעד שתיגמר לא תגמור אותנו.
מומלץ למצוא את הרגע הנכון לפתוח מחדש את התקציב המשפחתי במציאות המשתנה, להשיג שליטה ובעיקר להרגיש שיחד אפשר לשרוד את זה.
להתמלא. לא לוותר על סקס.
אם אפשר, לשתף גם בתסכולים ובפחדים. להכיל אחד את השני.

"מה נשאר? רק אהבה, רק אהבה
אין שם דבר- רק אהבה רק אהבה
הכל חולה, הכל נשבר,
הכל טועה, הכל נגמר
רק אהבה, רק אהבה"
(איה כורם)

ברוח התקופה עוברת לטפל גם און ליין...
מוזמנים ליצור קשר.
טיפול אישי, זוגי והדרכת הורים.
0527811809

השבוע נפרדנו לאחר מספר שנים בהם נפגשנו כמעט מידי שבוע. היא הגיעה אלי סביב משבר מסוים בחייה. בתהליך ארוך, ממושך ואמיץ הצל...
28/02/2020

השבוע נפרדנו לאחר מספר שנים בהם נפגשנו כמעט מידי שבוע.
היא הגיעה אלי סביב משבר מסוים בחייה. בתהליך ארוך, ממושך ואמיץ הצליחה להוריד את הקליפות שעטפו אותה, לצלול פנימה למקומות שלא העזה להביט בהם בעבר, בטח לא באופן שבו הצליחה להתבונן במהלך התהליך הטיפולי.
הפגישות האחרונות הוקדשו לסיכום ופרידה. כאשר היא שאלה אותי מה לדעתי הדבר המשמעותי ביותר שעשתה בטיפול אמרתי לה שהאופן שבו היא מצליחה להתבונן היום בדמותה של אימה בעיני זה הדבר המשמעותי ביותר.
אמרתי לה: "היום את מבינה שאימא שלך הייתה אדם שלם אבל לא משולם. הצלחת להשתחרר מחוסר היכולת שלך להכיר בכך שהיא הייתה אנושית. אימא שלך הייתה אדם טוב, אימא טובה, שעשתה מה שיכלה למען ילדיה אבל גם עשתה לא מעט טעויות בדרך, כמרבית בני האנוש. כשהכרת בזה יכולת לעשות שינוי אדיר בחייך."
היא הסתכלה עלי, שתקנו לרגע, "את צודקת" היא אמרה "תודה".

בשנות ה- 80 העליזות אחת המתנות הפופולריות ליום האם הייתה ספל עם הכיתוב "האימא הטובה ביותר".
תחרותיות ואמביציה זה טוב בהחלט מביא להישגים. ויחד עם זאת התפיסה של "להיות הטוב ביותר" עשויה בעיני לייצר לא מעט קשיים בחיים. האם אנחנו כל הזמן צריכים להיות הכי טובים? בזוגיות? בהורות? בעבודה?
האם כאשר אנחנו במרדף מתמיד אחרי הטייטל של "להיות הכי טובים" אנחנו מאפשרים לעצמנו פשוט להיות?
דונלד וודס ויניקוט היה רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי אנגלי, מממשיכי דרכם של זיגמונד פרויד ומלאני קליין.
וויניקוט היה מחלוצי הטיפול הפסיכולוגי בילדים באמצעות טיפול במשחק.
וויניקוט הביא מתנות נפלאות לעולם הטיפול בניהם את המושג "האם הטובה דייה" לתפיסתו של ווינקוט אימא מושלמת או "האימא הטובה ביותר" לא קיימת AS IS. ישנה אם שמכוונת לצרכיו של התינוק, מספקת לו סביבה בטוחה חום ואהבה זאת האם "טובה דיה". שלמה אבל לא מושלמת.
ויניקוט בחוכמתו העמוקה היטיב להבין את חוסר ההלימה למציאות של תפיסת "האימא הטובה ביותר" וסיפק לעולם הטיפול ולעולם בכלל את האפשרות להיות "טובים דיינו".
כשהמטופלת שלי הצליחה לעבור תהליך אל מול הדמות המופנמת של אימה לראות אותה לא כ"אימא הטובה ביותר" אלא כ"אם הטובה דייה" היא הגיעה למקום של שיחרור ושלווה פנימית שאפשרו לה ללכת בנתיבים חדשים במסלול חייה.
בסנכרון מופלא נתקלתי השבוע בספל שעצבה Tal Brimer
הגיע זמנו של ספל "האימא הטובה ביותר" להתקדם ולהשתדרג ל"אם הטובה דייה".
הגיע הזמן שלנו.

(מבוסס על מקרה אמיתי בידיעה ובהסכמה)

כמה פעולות אנחנו עושים ביום יום רק כדי לא להיות במגע עם הכאב. כמה מאמץ והשקעה כדי לא להרגיש חרדה. כמה מחשבות אינסופיות כ...
24/01/2020

כמה פעולות אנחנו עושים ביום יום רק כדי לא להיות במגע עם הכאב. כמה מאמץ והשקעה כדי לא להרגיש חרדה.
כמה מחשבות אינסופיות כדי לברוח.
התוצאה- מעגל אינסופי של כאב וחרדה שמזינים את עצמם כי אין להם מקום.
בדרך...אוכל, קניות, משככי כאבים, אלכוהול ומה לא. העיקר לא להרגיש, העיקר להרגיש שליטה. שליטה מדומה...
כאב הוא חלק מהחיים. סבל לא חייב להיות.
בתוך מרחב החיים אין לנו אפשרות להיות בשליטה על הכל.
המרדף אחר שליטה מייצר את חוסר האונים הגדול ביותר.
אחד הקשיים הכי גדולים בו אני נתקלת בחדר הטיפולים- הקושי להרפות.
ללמוד ולתרגל נוכחות ב"כאן ועכשיו". שם נמצאים החיים.
במקום בו נצליח להרפות, להכניס אוויר נקי לראות, לתת מקום ונוכחות לכאב, לחרדות, לכעס, לצער, לחרדה ולבושה זהו בדיוק המקום שבו הסבל יהפוך לכאב וכאב הוא הרי חלק מהחיים.

מכור/אביתר בנאי
אני מכור
מכור למה אומרים עלי לזרים לאוכל כאב כבוד כסף סיגריות משקה חריף
איי איי מכור אליי
תן לשכוח שאני ריק שמתים שזקנים חולים משוגעים
תן לשכוח שמפחיד שבודד שחולף הכל חולף
אני מכור כי אין שליטה בלתי נסבל חסר אונים
מול מה היה מול מה יהיה
גם על הרגע הזה אין לי שליטה אין תפיסה אין שליטה
על פעימות הלב האוויר שאני נושם
מחשבות מחשבות כמה רעש במחשבות
הפחד החושך סוגר אותי את השיר שעולה
הכעס שפוצע עוצר בצד מוכן לוותר
חסר אונים מול הילדים והעתיד והרחוב שבתוכם חולף
והספקות הכפירה שעוברים בירושה
הזיכרונות הסרטים הסודות השמורים
והלב שקפא שנסגר לא סלח לא נפתח ונשבר
אז מה אני עושה עם זה, שוב בורח שוב עוזב
או מסכים להיפתח לדבר לחבק לשחרר
נותן מקום לאהבה אולי בפעם הראשונה
אני חי אני נקי אני אחד כמה שקט לא לבד
הפחד החושך סוגר אותי את השיר שעולה
הכעס שפוצע עוצר בצד מוכן לוותר
נושם לאט, אוויר נקי הנצח הוא חולף ...

https://youtu.be/UFOU8RYiJjk

לא פעם כששואלים אותי במה אני עוסקת ואני עונה שאני עובדת סוציאלית ומטפלת זוגית ומשפחתית התגובה הראשונה- " את עובדת סוציאל...
27/12/2019

לא פעם כששואלים אותי במה אני עוסקת ואני עונה שאני עובדת סוציאלית ומטפלת זוגית ומשפחתית
התגובה הראשונה- " את עובדת סוציאלית? כל הכבוד ...עבודת קודש"
ואחר כך - "בטח זה נורא קשה...את לא לוקחת אתך את המטופלים והסיפורים הביתה?"
אז לגבי עניין "עבודת הקודש" מושג מסובך בפני עצמו אולי אכתוב על זה יום אחד פוסט.

וכן...לפעמים זה לא פשוט. להיות בנוכחות יום יומית מול סיפורים של כאב ומצוקה. לפגוש תהומות ומכאובי נפש וגוף. בעזרת הדרכה טובה שהיא בגדר חובה לכל מטפל באשר הוא ועוד כמה אמצעיים שכל מטפל בוחר לעצמו לוונטליציה הקושי הופך לאפשרי.
חלק ניכר מהזמן כשאני חושבת על העבודה שבחרתי ובמידה מסוימת בחרה בי אני בהודיה. עם כל הקושי והאחריות אני שמחה בבחירה ובאפשרות שניתנה לי ללוות א.נשים וזוגות בתהליכים משמעותיים בנקודות שונות ובשלבים שונים בחיים.
לפגוש אותם בצמתי החיים ולקבל עבורי תזכורת יום יומית לכך שהקיום שלנו הוא נס בכל כך הרבה רבדים.
כשאני מלווה זוגות וא.נשים המתמודדים עם אתגרי פריון אני נזכרת עד כמה היריון אינו תהליך טבעי ומובן מאליו. כשאני מלווה א.נשים לאחר הפסקת היריון או לידה שקטה אני מתוזכרת עד כמה לידה ממנה יוצאים בידים מלאות היא פלא הבריאה. כשאני פוגשת הורים לילדים עם צרכים מיוחדים אני יודעת עד כמה ילד בריא הוא מתנה מופלאה. כשאני פוגשת אדם בכל גיל המתמודד עם מחלה קשה לעיתים עד להחלמה ולעיתים בליווי פליאטיבי תומך כאב בדרכו לסיום חייו אני נזכרת עד כמה החיים על שלל אתגריהם הם זכות.
לפעמים ביום יום העמוס גם אני שוכחת להודות ולהכיר בניסי הניסים של החיים.
המפגשים האלה מתזכרים אותי. כאשר אדם שליוויתי מצליח בזכות עבודה עצמית קשה לצד הקושי, לחזור לנתיב של חיים שיש בהם תפקוד, צמיחה ואפילו שמחה אני מרגישה חלק מנס גדול מאוד.

בחג הזה שכולו אור, טוב וביחד מזכירה לעצמי להודות על הניסים היום יומים הקטנים והפשוטים והכל כך לא ברורים ומובנים מאליהם.

השבוע קראתי בדף שאני מאוד אוהבת Playfulness- החופש לפעול, שיר מקסים שבמילותיו מצאתי את רחשי ליבי.

הזדמנות להודות ליגאל בן אהרון מנהל הדף על החומרים המקסימים שהוא מביא.

ויש להתפלא\ יחזקאל רחמים

וְיֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא אֲפִלּוּ עַל עָלֶה
שֶׁנִּתַּק מֵעָנָף וְנִמְסַר אֶל הָרוּחַ.
כְּשֶׁעֲרָפֶל עוֹלֶה כֹּה קַל לְהִתְעַלֵּם
מֵעוֹלָם וְעַלְעַלָּיו, מֵהַפֶּלֶא הַשָּׁלוּחַ.

וְיֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא כְּשֶׁחֶסֶד מִתְגַּלֶּה
בְּסִמְטָה אֲפֵלָה וּבְכָל קְצֵה נְשִׁימָה,
כְּשֶׁקֶּסֶם הַבְּרִיאָה מִתְכַּרְבֵּל בְּתוֹךְ עָלֶה,
בְּעוֹד יוֹם אֶחָד רָגִיל עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.

(מתוך הספר "דיו מרחקים", הוצאת "פרדס", 2018 ,היוצא לאור בימים אלה)

שנמשיך להתפלא מהדברים הקטנים והגדולים עד כלות הימים.
חנוכה שמח, שנה אזרחית טובה לחוגגים ושבת שלום.

Address

Mazkeret Batya

Telephone

052-7811809

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when טל פניני עו"ס M.S.W מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to טל פניני עו"ס M.S.W מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת:

Share