30/05/2025
לקחתי הפסקה קטנה – כדי להתקרב.
לא כדי לברוח מהשגרה, אלא כדי להרגיש. באמת.
אנשים, רגעים, חיים פשוטים שמזכירים מה באמת חשוב.
במיוחד עכשיו כשהכל מסביב רועש ואנחנו מחכים להם בבית- עכשיו!!!
שבוע שעבר יצאתי למסע קטן בכרתים.
מסע של טעמים, ניחוחות, נופים – ובעיקר, אנשים.
כי אני אישה של אנשים.
תמיד הייתי.
יש בי סקרנות אמיתית לדעת מי גר בבית הזה, מי צעד בשביל הזה, מי אפה את הלחם בידיים האלה…
ומכל איש ואישה שאני פוגשת – אני לומדת משהו.
טיילתי, צילמתי (גם עם העיניים), שאלתי, הקשבתי, טעמתי.
בכפרים קטנים, בתוליים וראשוניים, עם אנשים שהצעיר ביניהם בן 70 – הרגשתי פשוט בבית.
לחם שנאפה בתנור בשיטה המסורתית,
ראקי שזוקק כמו פעם,
גבינות ביתיות, יקבים קטנים, יינות אהבה,
ליקוט עשבים, מתכונים של סבתות –
חורטוקופיתקיה, ממולאים, דברים פשוטים וטעימים,
והכול – מוגש על ידי אנשים מחייכים, שהידיים שלהם הן המשך ישיר ללב.
קוסטאס לקח אותנו לסיור בכפר הקטן והמתחדש שלו –
וכשהוא אמר:
“I like this place. I like this area. But first – I like the people”
הבנתי בדיוק למה הוא מתכוון.
הביקור בחווה של יוטה וסטפאנוס השאיר בי חותם –
היה שם שקט, אוויר הרים, בית.
ואת כל זה – רקחה ובישלה האחת והיחידה:
עתליה.
אישה יפה ומרגשת, נעימה, שבמשך שנים חלמה להפגיש בין אנשים –
ולקחת אותנו לבקר את החברים שלה בכרתים:
ניקוס, נטאשה, דורה, מיכאליס, מריה, יאניס, ואסו, מנוליס, מאריקה, קוסטאס ונקטריה.
פגשתי בהם – והלב שלי התמלא.
כי לפעמים, כל מה שצריך כדי להרגיש קרוב,
זה פשוט לפתוח דלת – ולפגוש מישהו כמו שהוא. פשוט ככה זה טוב…
#כרתים #חופשה #אנשים #קולינריה
