09/06/2018
בלי חשבון, כמעט חי, והאורות כבויים,
אתה לא פה, אתה כבר לא משקה את העציצים
שאהבת כל כך, פתאום הפכת מת, פתאום הופיעו ענני כאב.
כמעט מת, כמעט משהו והאורות כבויים, אתה ואמא לא פה, פתאום נבראו להם ענני כאב - הקסם
לא עזר, כל הפרחים שגידלת, כמלו - כמוך בשנים
האחרונות.
אחר כך חלמתי עלייך גם בחצי עין, על הגבעה שלמדת
אותי לנינוג, הכוכבים סתווים ועכשיו קיץ אז אני מזיע
את הגעגוע שהותרת אחריך כדי שלא תלל לאיבוד.
אהבתי אותך - תמיד זרועות פתוחות וטונות סבלנות,
אהבתי את אמא לא פחות, אבא.
אתה זוכר ימי כאב, ימי שמחה אפילו ירידה למכולת
והיא מאופרת - אתה, לך לא היה אכפת מה ההוא יחשוב ומה תגיד ההיא.
בלי חשבון, קשה לשנות ת'מציאות ואתה שרפת כבלי אושר, שעזבת דקה אחריה והותרת את העציצים כמולים, יבשים - כמוך, מתים.
אבא - אמא, אני נורא מתרגש לכתוב לכם, עליכם. לא עובר יום בלעדייכם שנראה לי מציאות.
איפה אתם היום באמצע החום?
כמה דברים יפים יש לי לספר לכם, הייתם יכולים להיות גאים בי כמו ים שגאה בגליו וחול בצדפיו.
והאורות כבים, הבדידות מחפשת חלומות, והמציאות תלוייה לי על הגב. אתם אינם ואיתכם טונות של אהבה
וקצף גלי הים כבר לא מריח אותו דבר.
