16/07/2024
יצאתי לדרך. אני במרחק קצר מחופי הארץ. בחוץ עדיין חשוך ועננים נעים מעליי. אני יכולה להבחין בסירות דייגים בקרבת החוף, סירות שחוזרות מלילה של עבודה קשה. כמה קשה להיות דייג שפרנסתו תלויה באיתנֵי הטבע. אני ממתנת את מעופי, כדי שיחזרו הביתה בשלום וסירותיהם לא תתנפצנה.
ממשיכה ורואה את ראשוני הרצים על החוף. מלמעלה הם נראים כה קטנים, אבל יש להם כוח ומוטיבציה לקום כל כך מוקדם, לוותר על שעות שינה ולהתמיד בפעילותם. מחליטה לעזור להם במשבי רוח גבּית שתקל על המאמץ.
מכוניות ראשונות נעות על הכבישים. התנועה זורמת. מעניין לאן הנהגים ממהרים, על מה הם חושבים. האם הרדיו פתוח? לאיזו רשת הם מאזינים? לחדשות מלחיצות או למוסיקה רגועה? אני מנמיכה עוּף, משחררת משב צונן, קל ונעים. ודאי הם פותחים עכשיו את חלונות הרכב ונושמים אוויר נקי וצלול.
השמיים מתבהרים. החזאי צופה יום נעים עם טמפרטורות רגילות לעונה. הוא רק לא יודע שבאתי במכוון לשַמֵח, לענג ולהקל על האנשים שכל כך סובלים בחודשים האחרונים מהמצב הקשה בארץ.
=================
עוד מפירות הסדנה שאני מנחה, "כתיבה לנשמה". בהשראת השיר הקסום, המשימה הייתה לבחור להיות נהר, רוח או שמש ליום אחד... רותי בחרה להיות רוח, ולא סתם רוח אלא בְּריזה רגישה ונדיבת לב.
בספטמבר ייפתח מחזור חדש, מספר המקומות קטן. אם יש לך רצון להתחבר ללב ולתת למילים שעולות להיכתב - זה לגמרי מספיק (לא צריך "לדעת" לכתוב).
==================
רק ליום אחד
הייתי רוצה להתחלף עם הנהר.
שאדע כמוהו,
לזרום בלי לשאול כל רגע לאן.
רק ליום אחד הייתי רוצה להתחלף עם הרוח.
שאדע כמוה,
להניע את הדברים כולם.
רק ליום אחד
הייתי רוצה להתחלף עם השמש.
שאדע כמוה,
את תפקידי בעולם.
רק ליום אחד.
שניקה שקד/ רק ליום אחד
