11/02/2026
אתמול ישבתי בשורה הראשונה בהאנגר 11, בהופעה של אלון אהל.
התבוננתי בילד הזה, רק בן 24, עומד על הבמה ומחזיק ערב שלם.
הוא ניגן, שר, שיתף בסיפורים מהשבי ובכל רגע כזה המחשבה היחידה שעברה לי בראש הייתה: מאיפה מגיעים כוחות הנפש האלו?
שנים אני יושבת בקליניקה מול עיניים שמחפשות תשובה לכאב.
אני חוקרת חוסן, מנסה להבין מה זה ה"דבק" הזה שמחזיק אותנו שלמים כשהמציאות מנסה לרסק אותנו (ולפעמים גם מצליחה).
אתמול, אלון נתן לי את התשובה הכי פשוטה והכי עמוקה שיש.
בתחילת הערב הוא אמר: "להיות כאן אתכם זה הניצחון שלי".
זה הידהד בי חזק. הניצחון שלו הוא לא רק בעובדה שהוא חזר פיזית, אלא בבחירה שלו לא להסתגר ולהשתבלל בתוך הטראומה. הרבה פעמים הכאב מושך אותנו פנימה, לבדידות. אלון עשה את ההפך, הוא לקח את השברים שלו ואת הדבר שהוא הכי אוהב בעולם - מוסיקה, יצא איתה החוצה והתחבר אלינו.
הריפוי לעולם לא קורה בוואקום.
ראיתי את המשפחה האדירה שלו, את אמא עידית ואבא קובי ואת האהבה העצומה שהקהל הרעיף עליו. בפסיכולוגיה אנחנו קוראים לזה Holding Environment ("סביבה מחזיקה"). דונלד ויניקוט לימד אותנו שהיכולת של אדם לצמוח מתוך שבר תלויה בידיעה שיש מישהו שרואה את הכאב שלו, שנותן לו Validation (תוקף) ולא משאיר אותו לבד בחושך.
כשאנחנו עוברים חוויות חיים קשות, הדבר שהכי עוזר לנו להתגבר זו הידיעה שאנחנו לא לבד. בטיפול, אנחנו יודעים שהקשר הוא הריפוי, לא הטכניקה, לא התיאוריה, אלא הידיעה שיש מישהו שרואה אותי, שמחזיק עבורי את התקווה כשאני לא מסוגל.
היה רגע אחד מרגש במיוחד, כשאלון פנה לאלי שרעבי שישב בקהל ושאל 'איפה הילד?'. אלי נעמד כשכולם מסביבו עומדים ומוחאים לו כפיים, הפנים שלו מוקרנות על המסך הגדול ורואים את ההתרגשות והדמעות בעיניו. מרגישים את הקשר המיוחד שנוצר בין השניים, קשר של גורל משותף.
אלון סיפר שבשבי אלי לימד אותו על אופטימיות ותודעה חזקה.
כשאלי שוחרר אלון אימץ לעצמו את המנטרה: "חזק בראש, רגוע בנפש".
ויקטור פרנקל, אבי הלוגותרפיה, לימד אותנו שבמקום שבו נלקחת מאדם חירותו הפיזית, נותרת לו "החירות האחרונה", התודעה, האפשרות לבחור את עמדתו כלפי הסבל. המילים של אלי הפכו לקול הפנימי של אלון והן אלו שנתנו לו כוח ומשמעות להמשך הדרך.
זה לקח אותי לכוח שלנו כהורים להגיד לילדים שלנו מילים מגדלות, בדיוק כמו המילים שההורים של אלון, העוגנים שלו, אמרו לו אתמול מול כולם.
אבל היה שם משהו עמוק יותר ממילים,
הייתה שם אהבה, בטונות ולכל הכיוונים.
אלון ואלי הם ההוכחה שהחיים חזקים מהכל ושאהבה היא לא מושג מופשט או קיטשי, היא אסטרטגיית הישרדות שיכולה להמיס את הכאב ולרפא אותו.
יצאתי מההופעה עם כוחות ואופטימיות ,
עם תזכורת לכך שאהבה היא הדרך,
ומנטרה שאימצתי לעצמי: חזקה בראש, רגועה בנפש.
אלון ואלי, אתם ללא ספק השראה 🙏🧡
*בתמונה: אלון ואמא שלו בחיבוק ואחיו שניגן איתו על הבמה
