המרחב לחמר ולרוח - יעל לוטן

13/09/2026

אם הייתם רואים אותי בבישולים אתמול בבוקר, לא הייתם מאמינים שאני מעבירה ריטריטים של שקט נפשי... 😅

הסירים על הגז, הבנות ואני בהכנות במטבח, ואני מעופפת בחוסר שקט וחוסר מיקוד. המשימות בעבודה מצטברות, הסידורים לפני הטיסה בשיאם, והראש שלי? רץ ב-200 קמ"ש.

כשאני קולטת את הלך הרוח הזה, אני עוצרת.
מזכירה לעצמי את מה שלימד אותי "הקורס בניסים" – להפוך את המחשבה דרך התבוננות ושאלות:

• מי החליט שכל המשימות שרצות לי בראש באמת דחופות?
• מי קבע שהלחץ הזה נחוץ עכשיו?
• מי איפשר לתסכול להנהיג את הבוקר שלי, ולמנוע ממני את ההנאה שבבישולים ובזמן עם הבנות?
והאם יש דרך אחרת?

זה בדיוק מה שהקורס בניסים מלמד אותנו:
"המציאות לעולם אינה מפחידה... כשאני מוטרדת הרי זה תמיד משום שהחלפתי את האשליות במציאות שהמצאתי." (שיעור 52)

הבחירה לנוח, לנשום ולפעול מתוך שקט היא בידיים שלנו. העשייה והצמיחה לא חייבות להיות מעייפות ומעיקות.

אבל בואו נהיה כנים – בתוך המטבח, בתוך הבית ובתוך עומס השגרה, לתרגל את העצירה הזו לבד זה לא תמיד קל.
זאת הסיבה שאני מוציאה מסעות מעוררים ומרגיעים, אליהם אתם פשוט מגיעים, ואני מארגנת הכל 😊

אם אתם מרגישים שהגוף והנפש מבקשים את העצירה הזו לכבוד השנה החדשה – מזמינה אתכם להצטרף אלינו.

ומאחלת לכולנו שנה של רוגע, שינוי, שגרה מבורכת, ובחירות מודעות מתוך הקשבה פנימית.
שנצליח להישאר רגועים וחסרי שיפוטיות אל מול ריבוי המשימות והעומס 🪽🌈❣️🙏

שתפו אותי...
איך אתם העברתם את ההכנות לחג?
מה העומס שניהל אתכם?

הפרטים לריטריט בתגובה הראשונה

26/04/2026

למה לצאת איתנו למסע לדמנהור?
כי אחרי מה שמערכת העצבים שלנו עברה
מגיע לנו רגע של ריפוי,
חיבור לגוף ולנפש
לחוות שקט, ושלווה
חשוב לנו להרגיש את עצמינו וולהתחבר לרצונות העמוקים והאמיתיים שלנו
הרחק מהרעש, הסביבה, המשימות, הילדים.
ננשום ונתגמש ונעבור תהליכי איזון חיים לחידוד והעצמה.
נבקר במקדשים המרהיבים של קהילת דמנהור
ניצור, נטייל, נתפנק בספא בעמק אאוסטה ועוד הפתעות.

וכשנחזור מדמנהור, נהיה מדויקים יותר עם עצמינו,
רגועים ובוודאות הורים טובים יותר.
נשארו מקומות אחרונים למהירות להחליט.

צרו קשר היום!
https://ce-ac.ravpage.co.il/demanhur26

13/04/2026

כל כך קרובות לבית, אבל עוד לא שם
בקשה לעזרה🙏

הגיע שלב שבו הרגשנו רצון עז לזוז.
להתקדם. להתקרב הביתה.
אבל המלחמה בארץ עדיין ברקע, הטיסות לא סדירות,
ולהשתלב ב"חסדים" של חברות התעופה הישראליות
התברר כמשימה כמעט בלתי אפשרית.
באמת שניסינו.

בהחלטה של רגע, חיפשנו את הדרך הכי פשוטה והכי משתלמת, יחסית, להתקדם מערבה.

זה לא באמת היה פשוט.
יצאנו למסע של יומיים:
מעבורת, טיסה, לילה בבנגקוק,
טיסה לאבו דאבי,
ומשם למילאנו- איטליה

עברנו מעל המזרח התיכון,
והלב החסיר פעימה.
כל כך קרובות,
ועדיין לא בבית.

המסע ממשיך.
אנחנו כבר לא "תקועות בתאילנד",
אבל הדרך הביתה התבררה כארוכה יותר ממה שחשבנו.
אני ממשיכה להאמין
שהכול מדויק ומסתדר לטובתי הגבוהה ביותר 😏.

ובינתיים אני ממשיכה לעבוד,
הגעתי לדמנהור כדי לסגור את הפרטים לריטריט המתקרב (11-17/5)

ואני רוצה לבקש ממך בקשה אישית:

בימים כאלה, כשבישראל מאתגר להתחייב וקשה לראות רחוק, אני פונה גם לאנשים שחיים עכשיו באירופה.

אם יש לך חבר.ה, זוג, או מכר שחיים באירופה,
ושאולי ישמחו לכמה ימים של טבע, יוגה, עומק, שקט והתחדשות —
אשמח שתשלח.י להם את הפוסט הזה או את הקישור.

אני באמת מאמינה שיש עכשיו א.נשים שזה יכול מאוד להתאים להם,
ואני צריכה עזרה להגיע אליהם.

אם מישהו עלה לך ללב תוך כדי קריאה — תשלח.י לו את זה.
יכול להיות שזה בדיוק הזמן שלו.ה.
עם הקישורים שבתגובה הראשונה

תודה והוקרה מקרב ליבי ❤
יעל לוטן
Nirit Shapira
@עוקבים

06/04/2026

יש מקומות שמבקשים מאיתנו לעצור.
דמנהור הוא כזה.

מקום שיש בו טבע, עומק, מסתורין
ושקט מסוג אחר.

הריטריט בדמנהור הוא לא רק נסיעה —
אלא מסע פנימה,
בתוך מרחב שמעורר השראה,
מרחיב את הלב,
ומזכיר לנו מה חשוב באמת.

דווקא עכשיו,
הבחירה בעצמנו היא לא מותרות —
אלא עוגן.

אם זה מסקרן אותך,
מוזמנת לכתוב לי.
11–17 במאי | לפרטים בפרטי

#יוגה #ריטריט #דמנהור #ריטריטיוגה #בחירהבעצמי

06/04/2026

19/03/2026

חזרתי למקום שפעם כאב לי.
לפני 20 שנה ניסיתי לעבוד על האובניים ולא נהניתי.
חוויתי כישלון ובחרתי להתמקד בפיסול
והנה, 20 שנה אחרי, חזרתי.

הפעם עם יותר רכות,
פחות שיפוט,
ויותר נוכחות.

ופתאום זה לא היה רק חמר על גלגל.
זו הייתה תזכורת לזה
שמה שהיה פעם,
לא חייב לחזור על עצמו.

#אובניים #חימר #יצירה #צמיחה #הזדמנותשנייה #נוכחות #ריפויביצירה #תאילנד

17/02/2026

לפני כמה שנים הייתי האישה שלא לוקחת יום חופש.
לא כי לא רציתי—כי פחדתי.
אם אחת מבנותיי לא הרגישה טוב ביום שבו לימדתי,
הייתי לוקחת אותה לרופאה אחרי העבודה.
כאילו העבודה היא האמת, והחיים—באים אחרי.
ואז קיבלתי “סטירה” מהחיים.
אחת מבנותיי סבלה מכאבים חזקים… ואני היססתי.
לא בגלל שלא אכפת לי—בגלל האוטומט:
“צריך להספיק”, “צריך לעבוד”, “אסור לעצור”.
ברגע שזיהיתי את ההיסוס שלי—הזדעזעתי.
ראיתי אותה. ראיתי אותי.
והבנתי עד כמה פחד יכול להתחפש ל“אחריות”.
באותו רגע בחרתי אחרת.
לקחתי מונית לרופאה, ומשם המשכנו עד שנמצא פתרון.
אבל האמת?
לא רק היא קיבלה טיפול—גם משהו בי התחיל להחלים.
ומאז אני לומדת משהו פשוט ועמוק:
שינוי לא מתחיל כש“הכול מסתדר”.
הוא מתחיל כשאנחנו מזהות את הסיפור שמנהל אותנו—
ובוחרות לא לשלם עליו בבריאות, בשקט, בשמחה.
אם את קוראת את זה ומרגישה “אולי גם אני…” —
אני מזמינה אותך להצטרף לקבוצת הווטסאפ השקטה שלי (בלי חפירות).
שם אני מפרסמת ראשונות את המסעות והריטריטים הבאים,
וגם נותנת הטבות והנחות למצטרפות הראשונות.

להצטרפות לקבוצה — הקישור בתגובה הראשונה 👇

(ביום חמישי יעלה שם הפרסום הראשון עם כל הפרטים על המסע הקסום לדמנהור)
בתמונה אני ב Wulai Taiwan ככה סתם באמצע השנה

10/02/2026

רוצה לדעת מה הדבר הראשון שאני עושה בבוקר,
שנייה אחרי שהשעון מצלצל? 😀
לא קפה. לא הודעות.
דקה אחת של הצהרות קצרות שמכוונות אותי לטוב ולהודיה—
לפני שהיום סוחף אותי.

כי למדתי משהו פשוט:
לאן שתשומת הלב הולכת — לשם האנרגיה זורמת.
וכשאני מתחילה את היום בתדר הזה—אני פוגשת את כל מה שבא אחרת.

הקלטתי לך במתנה 7 הצהרות בוקר (דקה להאזנה/להדהוד).
רוצה גם?
באהבה
בקישור שבתגובה הראשונה 👇