04/10/2025
תמכתי כל חיי בשלום ובדו קיום
הפקתי מסיבת שלום עם מאות ישראלים ופלשתינאים מהגדה.
הסעתי ילדים עזתים לטיפול בבתי חולים בישראל.
האמנתי ברצון הטוב של כל אדם לחיות בשקט ולהתפרנס בכבוד, לא משנה מאין בא.
הייתה לי בלי סוף ביקורת כלפי המדינה שלנו והעם שלנו: על הגזענות שלנו, על המיליטנטיות שלנו, על היהירות שלנו, על ההתנערות שלנו מהכאב של הצד השני.
תליתי בנו את האשם העיקרי למלחמה הנצחית.
התייחסתי בהתנשאות ל"המון המוסת" המלבה את הסכסוך- לביביסטים, למשיחיסטים, לערסים, למתנחלים, לחרדים ולכל מי שבידלתי את עצמי ממנו.
צער לי לומר, אך נמלאתי בשנאת אחים, בשנאה כלפי אנשים שהם בשר מבשרי, אנשים שבזכותם אני חי כאן, אוהב כאן, מגדל ילדים כאן, מרגיש בטוח כאן ולמען האמת- גם נהנה מהחיים כאן.
פיתחתי שנאה כלפי הזהות שלי, כלפי השורשים שלי, כלפי המקורות שלי. בעטתי בדלי ששתיתי ממנו. בשם הדגלים שאחזתי בהם- התנתקתי מהלב שלי.
זו החרטה הכי משמעותית שאני רוצה להביע השנה. אני מתחרט שהתנכרתי לעם שלי, למדינה הנפלאה שלי ולזהותי היהודית.
*
אני לא יודע אם היום אני טוב יותר.
אבל אני יודע דבר אחד- בשבעה באוקטובר נעמדתי עין בעין (כמו כולנו) מול פני הרוע הטהור.
ומשראיתי את פניו של הרוע הזה- לא נשארתי אותו אדם! התאפסתי! התאפסתי ואיפסתי את כל התפישות והאמונות הלקויות שגרמו לי להזדהות יותר עם הרוע הזה מאשר עם האחים שלי.
הרוע הזה- אין צורך להכביר מילים- כולנו יודעים מה עשה וכיצד הוא נראה.
מאז נחשפתי אליו במלוא אכזריותו- כל ביקורת שהייתה לי כלפי עמי הפכה בלתי רלוונטית. לא אמשיך לשחק דוקים כשחרב מונחת על צווארי. המפלצות הללו הן לא אני. והן לא העם שלי. אנחנו אמנם סמוכים זה לזה, אבל שייכים לשתי גלקסיום שונות לחלוטין. האחת מקדשת חיים, השנייה מוות.
"תודה לאור המעיר אותי משנתי ולחושך המעיר את אורי"- כתבתי לפני כמה ימים. כי המתנה הגדולה המצויה בחושך המרים ראש היא התעוררותו של האור משנתו.
וזה מה שקרה. אל מול הרוע הטהור הזה שקם עלינו לכלותנו התעורר העם הגדול והיפה שלנו להגן על תאוות החיים שלו. ולנגד עינינו ראינו איזה אור ענק אנחנו!
חיילים, הורים שכולים, ניצולי נובה, חטופים שחזרו מהשבי, מוזיקאים, מתנדבים, מטפלים, מורים, בעלי עסקים, פעילי ציבור- איזה אנשים מדהימים יש כאן, ווואוו!!! איזה אור קורן מפנינו, משפתנו, איזה תעצומות נפש, איזו גדלות נפש, איזו השראה, איזו נדיבות לב, איזו ערבות הדדית, איזו רוח מפעמת בקרבנו! וכמה אהבה!
וגם אם האור הזה נעלם קצת מעינינו לאחרונה בסערת השסעים המפלגים בינינו- אסור לנו לשכוח אותו. כי רק אם נעמוד יחד, איתנים ומאוחדים, נוכל להתמודד מול הרוע הטהור הזה שטרם אמר את מילתו האחרונה.
*
אני לא יודע אם אני טוב יותר היום.
אבל אני יודע, שלעולם לעולם לעולם לא אשווה את העם שלי, אף אחד מהעם שלי, למפלצות הנוראיות הללו שאין להן מקום בחברה האנושית.
לעולם לא אקרא לבני העם שלי נאצים או נוח'בות. לעולם לא אתן אמון ברוע הטהור הזה יותר מאשר בבני העם שלי. לא משנה כמה חילוקי דעות יהיו בינינו. האלוהים של המפלצות הללו הוא השטן! והשטן הוא לא האלוהים של העם שלנו!
לכן, מאז השבעה באוקטובר אני יודע בבירור- מי שתומך בזוועות שהמפלצות הללו ביצעו- הוא לא בצד שלי. הוא בצד של האויב שלי. ומי שמשווה בינינו לבין המפלצות הללו- הוא לא חבר שלי. כי אין זכר בינינו לבינם.
אנחנו צריכים להיזהר בשפתנו כי חיים ומוות ביד הלשון.
אנחנו מצויים בלב ליבה של מלחמת בני האור בבני החושך. כך אני מאמין.
כאן בישראל, כמו באירופה, אוסטרליה, ארה"ב ובעולם המערבי כולו- אנחנו עומדים מול אנשים שרוצים להחזיר את העולם מאות שנים לאחור- לשלטון החושך והאלימות, לימי הפטריארכיה האכזריים והמתועבים, לגזילת החופש של האישה, לדיכוי המיניות והעוצמה הנשית, לתרבות אונס ובעלות, לשלטון האב המופרע, לרצח ודיכוי הומוסקסואליים, לעולם ששבענו ממנו ונשבענו שלא ישוב עוד.
האנשים הללו מאיימים על הציוויליזציה כולה, על חיי ילדינו, בנותינו, נשותינו, זקנינו ועל חיי כל נפש חופשייה. לא רק ישראל. רחוק מכך. נדמה שאנחנו רק בתחילתה של סופה עולמית.
נדמה לי שאנחנו רק בהתחלה משום שכשהחושך מתוגמל- הוא מתחזק. הרוע הזה, שהתפשט כבר לכל מקום בעולם, ניתן לעצור אותו רק באמצעות קו גבול ברור וחד משמעי. אחרת הוא ממשיך להתפתח ולגנוב עוד ועוד חלקות של חיים, להטיל עוד ועוד אימה ומורא, ולבחון עד איפה הוא יכול למתוח את הגבול.
בינתיים אנחנו היחידים שמבינים זאת. אבל עוד מעט, יחד איתנו, יתעוררו כל שוחרי החופש והטוב בעולם לעצור את הנגע הזה. וכשזה יקרה, ישראל לא תהיה עוד מושמצת, אלא מהוללת. היא לא תסבול עוד מסנקציות וניכור אלא תהיה מחוזרת ומוערצת.
עלינו להיות חזקים ומאוחדים ולא להיכנע. עד שננשל את הרוע הזה מכוחו. בסופו של דבר, האור תמיד מנצח.
שתהיה זו שנה של התחזקות האור, כאן ובעולם כולו.
ובתפילה מעומק הלב שהחטופים שלנו יחזרו כולם הביתה בקרוב אמן.
מרקי ציון מלול
