28/08/2025
ים של אושר - עדי לוקסנבורג
יום שישי 15.08.25 השעה 21:50, אני מתיישבת לכתוב, כי זה כבר לא שלי, העולם צריך לדעת.
2 משפטי רקע, כי אני אתחיל מהאמצע.
לפני 7 שנים עברתי את המסע אל השקט הפנימי עם סער בר-און, במהלכו הכרתי את כרם בן זוגי.
צחקנו עליו שהוא נולד בודהה, אבל החיים ואני הצלחנו לקלקל אותו.
בינואר 2024, התחלתי לעבוד עם סער, זאת הייתה רק עבודה בשבילי, במקביל לעוד הרבה לקוחות שנתתי להם שירות, גידול 2 ילדים קטנים ושלל תפקידים של החיים. אבל, בכל זאת יש אבל, הדברים התחילו לחלחל שוב, חזרתי לדבר על התכנים ועל התהליך שעברתי, הסברתי לאנשים שהתהליך הזה יעזור להם להיות מאושרים וסבלתי בשקט.
הבעיה היא שאף אחד לא סובל לבד, אז גם כרם סבל. הזוגיות שלנו הייתה במשבר מתמשך, שהגיע לשיאו באוקטובר 2024, רני (הבן השני שלנו) היה אז בן שנה ואני החלטתי שדי, זה לא יעבוד.
אנחנו יותר מידי שונים, רואים את החיים אחרת, ההפרעת קשב שהוא והגאון (הצנועה) שאני זה לא הולך ביחד.
ב- 15.10.24 ישבנו לדבר, על זה שכבר אין על מה לדבר. פשוט לא הצלחנו לדבר בלי לריב, בחרנו להיות צודקים במקום מאושרים. החלטנו שזאת השיחה האחרונה שאנחנו עושים בארבע עיניים ושאת השיחה הבאה אנחנו עושים או בגישור או בטיפול זוגי.
אני ממש זוכרת שאמרתי לו:"בוחרים טיפול רק אם מתאבדים על זה, רק אם אנחנו חושבים שעוד יש משהו"
החלטנו ללכת על טיפול, שוחחנו בטלפון עם 2 מטפלים שקיבלנו עליהם המלצות וקבענו פגישה.
הפגישה הראשונה הייתה טובה, ממש התחברנו לגישה והחלטנו שהולכים על זה.
חודש אחרי השיחה הזאת כבר היינו בפגישה השנייה, במהלכה אומר המטפל, מה שנעשה פה זה להביא כל אחד מכם למצב שטוב לו עם עצמו ואז תדעו אם גם טוב לכם ביחד.
גלינג! מיד הבנתי - כרם צריך לעבור את המסע.
באותו זמן כבר ידענו שאני הולכת ללוות עם סער את התהליך שמתחיל ב 17.12.24. יצאנו מהפגישה ואמרתי לכרם שאני חושבת שהוא צריך לעשות את המסע. הוא היה סקפטי בהתחלה אבל אמר שיחשוב על זה. אחרי כמה ימים קיבלנו החלטה שהולכים על זה, הגענו לפגישה שלישית ואחרונה אצל המטפל, אמרנו לו תודה, שהוא עזר לנו למצוא את הנתיב ואנחנו חושבים שזה מה שיעזור. הוא איחל לנו בהצלחה ושהוא מקווה לא לפגוש אותנו שוב, בנסיבות טובות.
עוד לפני שהתהליך התחיל, משהו קרה, משהו השתחרר, לקחנו אחריות.
בדצמבר עברנו ביחד את התהליך, אני ליד סער וכרם מולי עם שאר המשתתפים. מאז החיים שלנו אחרים.
הכל הסתדר מעל ומעבר למצופה, פי 10. מיותר לציין שהיינו באותה תקופה גם בהדרכת הורים וריפוי בעיסוק עם הגדול שלנו, כי היה ל
