28/10/2026
**קצת אחדות, קצת אהבת חינם, וקצת תקווה לעם שלנו 🇮🇱**
אתמול בבוקר העליתי תמונה שלי מאחורי הקלפי, בכוונה תחילה, מתוך תקווה לראות שאולי, למרות כל המחלוקות והפערים, עדיין נותרה בנו היכולת להתאחד.
התגובות שקיבלתי היו קשות מאוד. לצד תגובות תומכות ומחזקות, היו גם תגובות כואבות, ובין המגיבים עצמם התפתחו ויכוחים סוערים.
וזה בדיוק מה שעצוב לי כל כך.
כואב לי לראות את השנאה שהולכת ומעמיקה בין המחנות בעם שלנו. כואב לראות איך חילוקי דעות הופכים למלחמה אישית, איך אנשים שוכחים שמאחורי כל דעה עומד אדם, ואיך השיח בינינו הולך ומתרחק מכל מה שאנחנו באמת צריכים להיות.
**הגיע הזמן לעצור. עברנו מזמן את הקו האדום. משני צדי המפה הפוליטית.**
מותר לנו לחשוב אחרת, מותר לנו להתווכח, מותר לנו לא להסכים. אבל אסור לנו לאבד את הכבוד ההדדי, את האנושיות ואת ההבנה שכולנו חיים כאן יחד, באותה מדינה, באותו בית.
אולי אני רק רועי הקטן, אבל אני מאמין שגם אדם אחד יכול להשפיע. אולי במילה טובה, אולי במעשה קטן, אולי בהתנדבות למען האחר, ואולי פשוט בעצם הבחירה לא לשנוא.
אני פועל כבר שנים למען הקהילה, למען האנשים, למען הטוב שבחברה שלנו. אני מאמין בכל ליבי שיש לנו הרבה יותר משותף ממה שנדמה לנו, ושאסור לנו לוותר על התקווה לחיות כאן יחד, בכבוד, בהבנה ובשלום.
אני לא מתיימר לשנות את כולם, אבל אני כן רוצה להאמין שאפשר להתחיל לשנות את השיח. שכל אחד מאיתנו יכול לקחת אחריות, להושיט יד, להקשיב קצת יותר ולשנוא קצת פחות.
**כי בסופו של יום, לפני שאנחנו ימין או שמאל, אנחנו בני אדם. אנחנו אחים. אנחנו עם אחד.**
הלוואי שנדע להניח לרגע את המחלוקות בצד, לזכור מי אנחנו ומה מחבר בינינו, ולבנות כאן עתיד טוב יותר לילדים שלנו.
אני לא מוותר על התקווה. אני לא מוותר על האחדות. ואני בטח לא מוותר על עם ישראל.
**עם ישראל חי 🇮🇱❤️**
