21/08/2022
זה רק אני או שגם אצלכם מסתירים דברים לקראת מעבר למקום חדש?
אוגוסט 1983, אני עולה לכיתה ז' בחטיבה רחוקה ויוקרתית בתל אביב, מרחק 2 אוטובוסים מהשכונה ואחותי הבכורה עומדת להתחתן באירוע חגיגי ורב משתתפים.
אני עדיין עם קרחת מוסתרת היטב בכובע וקצוות שיער שחור כמו פחם וחלק מבצבצות תחתיו. ומישהו מעלה את ההצעה להחליף את הכובע בפיאה עד שהשיער יצמח שוב, ככה אף אחד לא ידע ולא יציקו לי יותר.
זה אחרת כשרק בשכונה מכירים אותי כילדה עם הכובע ויודעים על הנשירה, עכשיו כשאני מרחיבה את הסביבה שלי אסור שאף אחד ידע.
למרות הבריונות שעברתי קרוב לבית, העולם בחוץ משום מה נתפס כהרבה יותר מסוכן ודורש הערכות אחרת. יותר דרמטית.
אף אחד לא תיאר לעצמו או ידע אז שהחיים שלי מאותו רגע יתנהלו סביב אותה הסתרה, והפיאה תהיה חלק בלתי נפרד ממני גם כשאני כבר בוגרת, אמא ואשת קריירה.
הבושה מסתבר, לא מבחינה במעמדות ולא נותנת להשגים שלך, אף אחד מהם, לבלבל אותה.
***
הסתרה תמיד מתחילה כמשהו זמני, זה ברור לכולנו למה היא חשובה, אבל מתי זה הזמן להחשף ומתי להמשיך להסתיר, אף אחד לא באמת יודע.
אז צילמתי סרטון קצר עם כמה נקודות למחשבה
על הסתרה, ואני מדברת בו על:
🙊מה היא גורמת לנו לאורך זמן ואיזה מחיר אנחנו משלמים?
🙊מה הסימנים שהגיע הזמן לגלות ולהחשף ומתי לחכות עוד קצת?
🙊ומה חשוב לדעת כשרוצים להסתיר ועוד יותר כשרוצים לגלות?
הוא עלה ממש היום לערוץ יוטיוב החדש שלי ☘️ שבו אני מדברת על אותנטיות קבלה עצמית ושחרור מבושה והסתרה.
לי זה ברור שאני לא היחידה, ושכולנו מסתירים משהו על עצמנו ומסתתרים ואני ממש רוצה שהסרטון יגיע אליכם וליקרים שלכם. והזדמנות ממש טובה למי שסקרן, איך השתפרתי מהסרטון הקודם!
סמנו כאן ב ❤️ או ממש במילים
ואשלח לכם קישור בפרטי.
אתם יקרים לי בדיוק כפי שאתם ❤️
בתמונה- סלפי מראה ראשון שלי. נראה לי הצליח.