נעה סרנגה Noa Saranga מנטורית למקסום מכירות

נעה סרנגה Noa Saranga מנטורית למקסום מכירות הטמעת תהליכי אסטרטגיית מכירות ושירות בארגונים ועסקים,

הטמעת תהליכי אסטרטגיית מכירות ושירות בארגונים ועסקים, באמצעות אימון, סדנאות, פיתוח מנהלים וצוותי מכירה. בשלוש מילים: תשוקה. עשייה. הצלחה.

"קבלנו עליך המלצה חמה מ -X"   ללא ספק,  התחלה טובה עם לקוח פוטנציאלי.אחריה היה פינג פונג קצר של שאלות ותשובות ובקשה להצע...
24/09/2026

"קבלנו עליך המלצה חמה מ -X"
ללא ספק, התחלה טובה עם לקוח פוטנציאלי.

אחריה היה פינג פונג קצר של שאלות ותשובות ובקשה להצעת מחיר.
רק שלא באמת רצו הצעה ממני.

מדובר בחברת שביקשה קורס מנהלי מכירות, חברה בינ"ל.
זה קורס שאני מעבירה לא מעט, לקהלים שונים, ובתחום שלהם, יש לי אפילו יתרון.
השיחה הייתה יחסית קצרה. התעקשתי להבין את הצרכים וקהל היעד,
ודי מהר הגענו ל״תשלחי לנו הצעה״.
היה גם קצת לחץ לקבל אותה מהר.

כבר בשיחה משהו הרגיש לי מוזר.
אבל בסדר. פתחתי מחשב.
חשבתי. דייקתי.
התאמתי את התכנים.
שלחתי.

פולואו-אפ. ועוד אחד. ושקט.

ואז התחברו לי הנקודות.
ועלָתה לי המחשבה שיכול להיות שהייתי כאן 'הצעת קש'?"

למי שלא מכיר את המושג:
זו הצעה שמבקשים מספק, כשהספק המועדף כבר פחות או יותר נבחר, רק כי הנוהל דורש עוד שתי הצעות להשוואה.

וכן, אני מכירה את חוקי המשחק. וברור לי שלארגונים יש נהלי רכש.
ואני גם כבר מספיק שנים בעולם הזה כדי לא להיות מופתעת,
ועדיין.

כשמבקשים ממני הצעה, אני מניחה שאני באמת משתתפת בתהליך.
וכדי להגיש הצעה רצינית אני משקיעה זמן, חשיבה וניסיון.

מעניין אותי לשמוע את דעתכם,
כשהנוהל דורש כמה הצעות, אבל התהליך כבר מתקדם מאוד עם ספק מסוים, איך נכון לנהל את זה?
השאלה המעניינת יותר היא איך משחקים את המשחק הזה בצורה שמכבדת את שני הצדדים?.

"אתה ממש לא דומה לתמונה."זה היה אחד המשפטים הראשונים שחברה טובה שלי אמרה לגבר שפגשה מטינדר.מה לעשות, תמונה יוצרת ציפייה....
17/09/2026

"אתה ממש לא דומה לתמונה."
זה היה אחד המשפטים הראשונים שחברה טובה שלי אמרה לגבר שפגשה מטינדר.

מה לעשות, תמונה יוצרת ציפייה.
וכשהפער בינה לבין המציאות גדול מדי, יש אכזבה עוד לפני שהדייט באמת התחיל.

ולאחרונה חשבתי כמה עולם הבליינד דייט והעולם העסקי עובדים על אותו עיקרון.
אני קוראת לזה: נאמן למקור.

כי נאמן למקור זה הרבה מעבר לתמונה.
זה הלקוחות שאנחנו בוחרים.
האנשים שאנחנו רוצים לידנו.
הדרך שבה אנחנו עובדים.
ואפילו הדברים שאנחנו ממשיכים לספר על עצמנו, למרות שהם כבר פחות מדויקים.

ואז הסתכלתי על תמונות התדמית שלי.
יש לי לא מעט. חלקן אפילו מצוינות.
אבל הן כבר לא לגמרי מספרות את מי שאני היום.

אז הצטלמתי מחדש.
גרסה עדכנית.
זו נעה של 2026.

ואולי השקט שמגיע עם יום כיפור הוא הזדמנות טובה לבדוק:
איפה בחיים שלנו אנחנו עדיין מציגים גרסה שכבר לא לגמרי נאמנה למקור?
ותודה רבה ל על תמונות מדהימות וחוויה במקום שהכי לא נח.

את התובנה הזו גילתי כבר לפני שנה, כששוב באתי לשלוח שנה טובה, ללקוחות, וראיתי, שהקשר האחרון איתם היה בחג לפניו.לא היתה שו...
10/09/2026

את התובנה הזו גילתי כבר לפני שנה, כששוב באתי לשלוח שנה טובה, ללקוחות, וראיתי, שהקשר האחרון איתם היה בחג לפניו.
לא היתה שום תכתובת בין הברכה האחרונה לזאתי שמגיעה,
והבנתי שזה לא עובד/מביך.
וכי רובנו כבר לא יכולים יותר לראות את השנה טובה המעוצבת בווטס אפ, ואני מרגישה שזה כ"כ מוצה, שבאופן אישי, לעיתים כבר לא בא לענות.

ובכל זאת, החגים זו הזדמנות מעולה לייצר קשר, לעורר קשרים, לתת ולברך בלי שום אינטרס,
אז הפעם החלטתי לשנות.
והחלטתי לבחור בקפידה למי אני כותבת, ובמי אני בוחרת.
ולקחתי את זה צעד קדימה.
חלקתי לשתי רשומות. לקוחות ראש השנה, לקוחות שאני אומרת תודה ומברכת על העשייה
ולקוחות יום כיפור, לקוחות שאני מבקשת סליחה.
סליחה שלא הייתי בקשר, סליחה שמשהו עבד פחות טוב, ויש עוד מגוון
השנה, הברכה שלי תהייה אישית ומדוייקת.

ואם הפוסט הזה גרם לכם לחשוב על הקשר בינינו, גם בלי שקיבלתם ממני הודעה אישית, כתבו לי.
אולי הגיע הזמן להפסיק למדוד קשרים לפי מי שלח ראשון.
שנה טובה היא בסך הכול שתי מילים.
הקשר שמאחוריהן הוא הסיפור האמיתי.

#מתחדשת

זמן איכות עם עצמי. ככה קראתי לישיבות הצוות שעברתי במהלך השנים כשכירה.הדבר הראשון היה לנקות את התיק ולפנות דברים,  חשוב ש...
03/09/2026

זמן איכות עם עצמי.
ככה קראתי לישיבות הצוות שעברתי במהלך השנים כשכירה.
הדבר הראשון היה לנקות את התיק ולפנות דברים, חשוב שתיק יהיה נקי ומסודר.
אחרי זה, אהבתי לעבור לרשימת קניות, אני זוכרת את עצמי מתחבטת בשאלות כמו אם יש פטרוזיליה ואם נגמר החלב.
הדבר הבא היה להתחיל להתקשקש קצת עם מי שיושב לידי.

ולמה זכיתי לכל העונג הזה?
כי המנהל היה נואם, מציג, וכמעט ולא פנה אלינו.
אני מודה, ישיבת צוות הייתה אירוע משעמם.

רק בדיעבד הבנתי שהבעיה לא הייתה בישיבת הצוות עצמה, אלא בדרך שבה היא נוהלה.
מבחינתי, ישיבת צוות היא כלי לשיפור ביצועים ובמה ניהולית.
אולי דווקא בגלל שחוויתי כל כך הרבה ישיבות שבהן המנהל מדבר והצוות בעיקר נוכח, היה לי חשוב לבנות סדנה שמראה שאפשר גם אחרת.

איך הופכים את הישיבה ממקום של עדכונים ודיבורים למשהו שהצוות באמת לוקח בו חלק.
ואולי זו גם אחת הסיבות שהסדנה הזו הפכה לכל כך מבוקשת.

אז בחרתי מתוך הכלים שאני עובדת איתם את ההפעלות שעובדות שוב ושוב, גם לי וגם למנהלות ולמנהלים בשטח.
ויצא ככה שזה סמוך ליום הולדת,
וממש עוד רגע ראש השנה.
אז הפעם, אני זו שנותנת את המתנה.

הכנתי לכם מדריך עם 7 הפעלות לישיבות צוות + בונוס לראש השנה.
ולהורדת המדריך 👇
https://tinyurl.com/noa-meetingguide
ואם יש מנהל או מנהלת שקפצו לכם לראש תוך כדי הקריאה, תהיו חברים,
תעבירו להם.

בסיום פגישת אימון עם מנהל מכירות, שהתכונן לשיחת יעדים עם אחת מחברות הצוות שלו, שאלתי:"עד כמה אתה מרגיש בטוח לקראת השיחה,...
27/08/2026

בסיום פגישת אימון עם מנהל מכירות, שהתכונן לשיחת יעדים עם אחת מחברות הצוות שלו, שאלתי:
"עד כמה אתה מרגיש בטוח לקראת השיחה, מ־1 עד 10?"

זו שאלה שאני מאוד אוהבת להשתמש בה.
שאלת ברומטר.
לרוב האנשים קל לתת תשובה שמתחילה במספר.
במקרה הזה, התשובה הייתה 6.

אגב, כשאני מבקשת מהלקוחות שלי לתת ציון, אני תמיד נותנת גם את הציון שלי.
כך אני יכולה לבדוק אם שנינו רואים את המציאות באופן דומה.
גם אני הרגשתי שאנחנו באזור הזה.

הנושא היה מורכב, ובזמן שעמד לרשותנו הספקנו להתכונן לשיחה, אך לא לתרגל אותה.
ואז שאלתי:
"מה צריך לקרות כדי שתרגיש 10?"
הוא ידע מיד.
הוא צריך להתאמן, והוא גם ידע עם מי יעשה את זה.
ופה בדיוק נמצאת הנקודה.

האם כל אימון טוב חייב להסתיים ב־10?
אני חושבת שלא.
לפעמים 6 הוא ציון מצוין.
כי השאלה החשובה אינה רק איפה המתאמן נמצא בסיום הפגישה, אלא האם הוא מבין מה מפריד בינו לבין ה־10.
במקרה הזה הוא ידע.
ואילו לא היה יודע, האחריות שלי הייתה להמשיך.

כשאתם חושבים על ציון שש מה עולה לכם בראש?

חודש אוגוסט, קצת לפני יום ההולדת שלי.יש לי מנהג קצת מוזר, אני מתאמת לעצמי בדיקות כלליות.סוג של ציון דרך. עברה שנה, בואי ...
20/08/2026

חודש אוגוסט, קצת לפני יום ההולדת שלי.
יש לי מנהג קצת מוזר, אני מתאמת לעצמי בדיקות כלליות.
סוג של ציון דרך. עברה שנה, בואי נבדוק מה שלום הגוף.

פניתי לרופא מומחה לגיל המעבר, ששמו הולך לפניו.
שימו לב לתשובה שקיבלתי:
"שלחי הודעה ל... המזכירה שלי. אני אדבר איתה גם".

שלחתי לה הודעה מנומסת.
"תור למה?" (עניתי)
"מיידעת שעלות בקור 1,500 ש"ח". (למה להסתכל על הכתב ולהוסיף י' מיותר)

אוקיי. יש החזר דרך הביטוח?
"את צריכה לברר מול הביטוחים שלך".

סבבה, עניתי, מתי אפשר לקבוע?
"התורים שלי באוקטובר".
מעולה. איפה המרפאה?
בתגובה קיבלתי הודעה שהועברה כנראה יותר פעמים ממתכון לעוגת גבינה.

וכל השיח הזה גרם לי להרגיש דבר אחד:
ב'אמאשלך', את לא רצויה במרפאה.
ובטח לא מעניינת.

ובתכלס? ירד לי החשק לקבוע.
מי שמכיר את העשייה שלי יודע עד כמה אני עוסקת בחוויית מטופל.

אני יודעת שמדובר ברופא מבוקש. אני גם מבינה שמומחיות עולה כסף.
אבל כשביקור עולה 1,500 ש"ח, המחיר מייצר ציפייה לא רק לרופא מצוין, אלא לחוויה שתואמת את מה שמשלמים.

והחוויה הזו מתחילה הרבה לפני שנכנסים לחדר הטיפולים.

מבחינת המטופלת, המזכירה היא המרפאה.
היא יכולה לחזק את המוניטין של הרופא, והיא יכולה לגרום למטופלת לוותר עליו עוד לפני שפגשה אותו.

כי אפשר להיות מומחה לגיל המעבר.
ועדיין לפספס את הרגע שבו המטופלת עוברת למומחה אחר

השבוע חסכתי ללקוח תשלום בונוסים לעובדים שלמעשה,לא היו נדרשים.זה התחיל בטבלה שבנה יועץ, ובה מפתח לבונוסים המבוסס על אחוזי...
13/08/2026

השבוע חסכתי ללקוח תשלום בונוסים לעובדים שלמעשה,לא היו נדרשים.
זה התחיל בטבלה שבנה יועץ, ובה מפתח לבונוסים המבוסס על אחוזים מתוך הכנסות העסק.
שמתי לרגע את הנתונים בצד ושאלתי, מה הסיבה שבגללה נבנתה הטבלה?
התברר שאחת העובדות הוותיקות ביקשה לקבל בונוס.

אני מכירה קצת את העסק, והיופי בו שהוא בנוי בעיקר על עבודת צוות, חיבור וגיבוי. שיחה שמתחילה אצל יועצת אחת יכולה לעבור ולהיסגר על ידי יועצת אחרת. אלו הנורמות בעסק: הרבה עזרה הדדית לצד אחריות אישית.
אז למה בעצם להציב יעד אישי?
איזו התנהגות הוא עלול ליצור בתוך המערכת?

ככל שהעמקנו, התברר שהבקשה לבונוס הייתה פחות בקשה לתוספת כספית ויותר בקשה להכרה. אחרי שנים בעסק, היא רצתה שיראו את התרומה שלה, ובמידה מסוימת גם בדקה מה אפשר לקבל. צורך לגיטימי, רק שבונוס אישי היה פתרון יקר לצורך שמבקש מענה ניהולי.
יחד עם המנכ"ל הבנו שנכון לשמר את הקיים ולבנות יעד צוותי. רק לאחר שנגדיר את היעד ונראה אילו תוצאות הוא מייצר, נבחן גם בונוס שמתאים לו.
במקרה הזה, כמה שאלות עצרו מודל תגמול שלא התאים לעסק, שמרו על עבודת הצוות וחסכו לעסק הרבה כסף.
יש הרבה דרכים לבנות מודל תגמול: אישי, צוותי, לפי הכנסות, רווחיות או איכות. החלק המורכב הוא לבחור איזה מודל מתאים לעסק ואיזו התנהגות אנחנו רוצים שהוא יעודד.
ומה אתכם? איזה טיפוס אתם: אלה שמונעים מיעד אישי, יעד צוותי, או אלה שפשוט רוצים שיראו את התרומה שלהם?

לא מעט עסקאות נתקעות על פער.לפעמים זה פער במחיר.לפעמים זה פער בערך שהלקוח תופס.אז בואו נדבר על זה רגע.קחו לדוגמה, איש מק...
06/08/2026

לא מעט עסקאות נתקעות על פער.

לפעמים זה פער במחיר.
לפעמים זה פער בערך שהלקוח תופס.
אז בואו נדבר על זה רגע.

קחו לדוגמה, איש מקצוע שהציע שירות ב־8,000 ש"ח.

הלקוח ענה כשהבין את המחיר:
"חשבתי על משהו באזור ה־6,500."

רוב האנשים מרגישים שבנקודה הזו הם צריכים להצדיק 8,000 ש"ח.

אבל יש דרך אחרת להסתכל על זה.
כרגע, הפער בין מה מה שהלקוח ציפה לשלם לבין קבלת החלטה, הוא רק 1,500 ש"ח, נכון?

זו השיחה שכדאי לנהל.
זה נשמע אחרת, נכון?

השאלה היא איך מצמצמים את הפער בתפיסת הערך.
רק לפני שמסבירים, תעצרו. תשאלו איך הלקוח הגיע לסכום, איך הוא חישב?

אל תניחו.
אולי הוא השווה להצעה אחרת.
אולי זה התקציב שהגדיר לעצמו.
ואולי זה פשוט מספר שזרק כי זה נראה לא הגיוני.

וזה המקום שלכם להסביר מה הערך שהלקוח מקבל תמורת הפער, מדוע הפער הזה משתלם.
אל תמהרו למלא את השקט.

אפשרו ללקוח לשאול. לחשוב. לעבד את המידע.

שורה תחתונה: תלמדו למכור את הפער.

ואם אתם מרגישים שיש לכם פער בין מה שאתם באמת שווים/שוות לבין מה שהלקוחות מוכנים לשלם, אוגוסט הוא זמן מצוין לעצור לרגע ולעשות כיוונון.

אני פותחת החודש מספר מצומצם של שיחות לייזר, כדי לזהות את הפערים שמונעים מכם לסגור יותר עסקאות.
אם זה מדבר אליכם, https://wa.me/972525244255

כשהילדים שלי היו קטנים, עבדתי עד שעות מאוחרות, וברוב הימים הגעתי הביתה רק בערב.יום אחד הגעתי דווקא בצהריים. שלושתם ישבו ...
30/07/2026

כשהילדים שלי היו קטנים, עבדתי עד שעות מאוחרות, וברוב הימים הגעתי הביתה רק בערב.

יום אחד הגעתי דווקא בצהריים. שלושתם ישבו לאכול.
הבת שלי שאלה:
"אמא, איך נפטרים מעבודה?"
(ואני בלב חושבת... טפו טפו, שתמיד תהיה לי עבודה.)
מיד אחריה הבן הקטן שלי שאל:
"באיזה גיל כבר לא עובדים?"
פה כבר הבנתי, ואמרתי להם.
"אני מבינה שאתם רוצים שאהיה יותר בבית, נכון?"
שלושתם הנהנו.

באותו רגע לא היה צריך להסביר יותר.
הם לא ממש חיפשו תשובה לשאלה ששאלו.

השיחה הזו חזרה אלי השבוע בשתי סדנאות שונות.
בשיחות מאתגרות, במכירות ושירות,
הנטייה שלנו היא לענות למה שנאמר.
אבל לא פעם, השינוי מתחיל דווקא כשאנחנו מצליחים לזהות מה באמת חשוב לאדם שאתנו באינטראקציה.
במקום לומר: "אני מבינה." (שזה הכי מרגיז ולא מקדם)
אפשר להתנסח:
"אני מבינה שחשוב לך..." ומכאן, השיקוף מדויק.
זה ניואנס.
דיוק קטן, שמשנה את כל איכות השיחה.

כי הרבה פעמים, אנשים לא מחפשים תשובה.
הם מחפשים להרגיש שמישהו באמת מבין ורואה אותם.

Address

Ramat Gan
5225336

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when נעה סרנגה Noa Saranga מנטורית למקסום מכירות posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to נעה סרנגה Noa Saranga מנטורית למקסום מכירות:

Shortcuts

Share