גדעון מיטשניק - איש מורשת

09/12/2025

בראשון הקרוב זה קורה -14.12 נר ראשון של חנוכה

מוזמנים לפגוש אותי בכנס "ארץ.שכם" בשבי שומרון

לא תבואו?

במסגרת כנס מחקרי "ארץ שכם" ה-11 שייערך
ביום ראשון, 14 בדצמבר,
2025 כ"ד כסלו תשפ"ו, נר ראשון של חנוכה
אטול חלק גם אני בהרצאה
על "מבצע שומרון"-פעולת התגמול האחרונה לפני מערכת סיני ,
כיבוש משטרת קלקיליה ב 10 אוק' 1956.
קרב שנטלו בו כוחות רבים, שהיו בו גם כשלים וגם גבורה והקרבה.
קרב שבעקבותיו ניתנו אחד עשר צל"שים, שחלקם הוענק רק אחרי 50 שנה!!!
למען הסר ספק אני עדיין רק סא"ל במילואים אך תודה למארגנים על הכוונות הטובות והרוח הגבית

תודה ענקית לליליאן זייטמן , רכזת תיירות שומרון,
ולד"ר יאיר אלמקייס, מנהל מרכז סיור שומרון,
על ההזמנה ועל הבמה ועל המפגש המקדים היום על מגש פירות מול נוף קדומים מרהיב

ליליאן זיטמן סיגל הרשקוביץ Sigalit Aiash ליבנת אלחדד מירית גל-עד מירי זיסו מירי פירסטנברג דודו צור דודו סעדה Zeev Kam

26/04/2025

על ביקור משה שרת בפולין באפריל 1939 ופעילותו ועמדותיו בתקופת השואה

מאמרה של לואיז פשר מארכיון המדינה "מעבר לקיר האטום: שרת ושואת יהודי אירופה"

להלן פתיח למאמר הארוך המובא בהמשך בקישור לאתר העמותה למורשת משה שרת

לפני 86 שנים, באמצע אפריל 1939, לאחר וועידת סנט ג'יימס וחצי שנה לפני פלישת גרמניה לפולין- הגיע ראש המחלקה המדינית ,משה שרת, לביקור בוורשה. היה זה ביקורו הראשון - והאחרון - בפולין.
ביקורו הקצר נועד לפתוח את מבצע גיוס הכספים ('הגלילה') של נקרן הקימת לישראל לרכש אדמות בצפון הארץ.
ב'יומן המחלקה המדינית', של שרת כתב, שזרם של יהודים וקרובים רחוקים צבא על מלונו: 'איש-איש ומשאלתו - זה סרטיפיקאט וזה הנחה בדמי עלייה ב' וזה מניעת גירוש מפולין וזה פרנסה בוורשה גופה'.
הוא הזדעזע למראה שכונות העוני היהודיות בוורשה: 'ראיתי יהדות הולכת קדורנית, יותר מכל מראות הזקנה, התשישות והדלות הממארת, החרידני חיוורון המות על פני הילדים: עיניים ותו לו !'.

פשר כותבת שמראשית המלחמה פעלה ההנהגה הציונית להקמת כח יהודי לוחם שישתתף במלחמה בנאצים לצד בעלות הברית. בכך ביקשה לחזק את כוחה המדיני של התנועה, אך שרת ודוברים אחרים הדגישו גם את החובה המוסרית של היישוב לשלוח מתנדבים להילחם בהיטלר ובמשטרו, אויבי העם היהודי.
ממשלת בריטניה דחתה את ההצעה מטעמים פוליטיים ומחשש לתגובת הערבים, אולם היא נאלצה להסכים לגיוס יחידות ארץ-ישראליות (יהודיות ברובן) בשל הסכנה של פלישת כוחות הציר, שריחפה על ארץ-ישראל. במשך חודשים ארוכים, בהיעדרם של חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, ובן-גוריון, יושב ראש הנהלת הסוכנות, ששהו באנגליה ובארצות הברית, כיהן שרת בפועל כראש ההנהגה הציונית בארץ והיה אחראי לביטחון היישוב.
רק בסתיו 1942, לאחר ניצחון בריטניה על הצבא הגרמני באל-עלמיין, משהוסר החשש לגורל היישוב ואושרו הידיעות על ההשמדה השיטתית של יהודי אירופה, הפך מצב היהודים באירופה לאחד ממוקדי פעילותו של שרת.

מוזמנים להמשיך לעיין במאמר כולו

בסוף פברואר 1942 טבעה האנייה 'סטרומה' בים השחור ומאות נוסעיה, פליטים יהודים מרומניה, נספו - להוציא אחד. בשנים הראשונות של המלחמה טיפל שרת במספר ניסיונות להביא ארצה דרך ה...

19/07/2024

שימרו את היום והשעה - 1.8, יום חמישי 10:30

הזמנה לאירוע מיוחד
"איזה עסק ביש!"
70 שנה לפרשה והשלכותיה
על המבצע החשאי שנכשל והפך ל"פרשה"- על ההתחמקות מאחריות, הקורבנות וההשלכות

יום חמישי, 1 באוגוסט
בשעות 10:30 ל-13:00
בבניין יד טבנקין, סמינר רמת אפעל,
רח' היסמין 1, רמת אפעל

01/06/2024

חמישים שנה לפיגוע מעלות- 15 במאי 1974– כ"ג אייר תשל"ד
שלושה מחבלים מארגון החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין חדרו לישראל מלבנון באיזור זרעית ב-13 מאי 1974 בלילה. במהלך ליל החדירה הם פתחו באש על רכב שהסיע פועלות ערביות-ישראליות מקריית אתא לפסוטה, הרגו אחת מהן ופצעו אחרות. כוחות הבטחון החלו לחפש אחריהם אך המאמצים לא צלחו. ביום רביעי 14 מאי לפנות בוקר לפנות בוקר חדרו לבניין דירות בעיירה מעלות, בה הם רצחו בני זוג ואת בנם בן הארבע.האשה היתה בהריון. משם הם המשיכו אל בית הספר היסודי "נתיב מאיר" עליו השתלטו בדגש על למעלה מ-100 איש , רובם תלמידי תיכון מצפת, שנלקחו כבני ערובה. החוטפים הציבו אולטימטום ודרשו שחרור 23 מחבלים פלסטינים מבתי הכלא או שיתחילו להוציא להורג את בני הערובה. ביום השני להשתלטות, ב-15 מאי 1974, בשעת אחה"צ לאחר מו"מ שהחל כאשר גם שר הבטחון, דיין, הגיע למקום. הוחלט על נסיון לחלץ את בני הערובה. כח של סיירת מטכ"ל הסתער על המבנה. עקב שורת כשלים אבד אלמנט ההפתעה והמחבלים פתחו באש על בני הערובה מטווח קרוב וזרקו עליהם רימונים. 22 מבני הערובה, רובן תלמידות תיכון, נהרגו במהלך ההשתלטות ונוספים נפטרו מפצעיהם מאוחר יותר. היקף הקרבנות בפיגוע עמד על 28, רק אחד מהם היה חייל. 68 בני ערובה נוספים נפצעו. כאחד הלקחים מהפיגוע הוחל בהקמת יחידה מיוחדת לחילוץ בני ערובה ובהמשך הוקמה הימ"מ במסגרת משמר הגבול.

11/05/2024

12 מאי 1948-ההתרעה הצרפתית שהגיעה לבן גוריון יומיים לפני פלישת צבאות ערב

ערב ההחלטה על הקמת המדינה–ויומיים לפני ההכרזה על הקמת המדינה ב-14 מאי 1948- במהלך הדיון הגורלי של מנהלת העם (הממשלה הזמנית שבדרך) שנערך ב- 12 מאי 1948 האם לקבל את הדרישה האמריקאית להפסקת אש, או להכריז על הקמת המדינה- קיבל דוד בן־גוריון מידע סודי, למעשה התרעה מודיעינית, שמקורה היה במודיעין הצרפתי.
בדיווח נמסר, שמנהיגי מדינות ערב החליטו בפגישה בדמשק זמן קצר לפני כן-בתמיכה חשאית של בריטניה- לצאת למלחמת בזק נגד המדינה היהודית שצפויה לקום, ולשם כך הכינו תוכנית פלישה בהתאם.
המסמך הסודי הגיע מהקונסוליה הצרפתית נירושלים, והמברק התבסס על דו"ח שנשלח מהנספח הצבאי הצרפתי בניירות יום קודם לכן למפקדת הצבא הצרפתי בפריז.

27/04/2024

כש"עסק הביש" הפך ל"םרשת לבון" ב-1960

צילום הגעת משה שרת ככה"נ באוק' 1960 להעיד כמי שכיהן כראש הממשלה בתקופת נפילת רשת "מבצע סוזנה" ביולי 1954 לעדות בהקשר ל"עסק הביש"
מתוך יומני גבע 1960 מאוסף ארכיון הסרטים הישראלי
https://jfc.org.il/news_journal/61414-2/99723-2/

בהקשר זה מביא מתוך אתר הארכיון של העמותה למורשת משה שרת קטעים ממסמך ובו ראשי פרקים בכתב יד, שהכין משה שרת לקראת הופעתו לפני ועדת חוץ וביטחון של הכנסת ב-17.10.60, שהוקדשה כולה לשמיעת סקירתו על פרשת "העסק הביש" ולקראת לחקירתו על-ידי חברי הוועדה.

תשומת לב לחשיבות שמייחס שרת לכך שהחקירה תתנהל בסודיות אך להערותיו לגבי הדלפות הן לגבי הקמת וועדת אולשן דורי בראשית 1955 ול"חרושת הזוועות" של עדוית שונות שמתפרסמות.
לכל מי שחושב שהדלפות בהקשרים רגישים הן דבר חדש.
יצויין כי בתקופה זו התנהלה חלופת מכתבים ערה בינו לבין ראש הממשלה ושר הבטחון אז, דוד בן גוריון, ביזמת האחרון,שביקש ללמוד פרטים על אופן התנהלות הדברים ב-1954.

להלן קיטועים מראשי הפרקים של שרת (למעוניינים ניתן להיכנס לקישור הרצ"ב https://www.sharett.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=880900_sharett_new&act=show&dbid=bookfiles&dataid=1743 ) :

"[הערה מקדימה:] הציפייה להופעתי [משתקפת] בעיתונות; דריכת הציבור לקראתה; ההשתמעות [של תופעה זו] מאלפת ביותר - משמע [שמניחים מראש] שהכל עשוי [לדלוף מדיוני הוועדה ו]להתפרסם: אינני גורס קבלת הדין והסתגלות [למצב זה]; בעצמי וביוזמתי לא אמסור דבר [לציבור]; [אבל אני] מוכרח לשמור זכותי לתקן סילופים [ככל שיתפרסמו בעיתונות) ולהעמיד דברים על אמיתם.

הערה יותר יסודית לגופו של עניין - בעיתונות ובציבור משתוללת סערה; ודאי רבים מבקשים בכנות לדעת אמת; אך רבים סתם סקרנים הנהנים מהסממנים החריפים; רוב הציבור מבולבל; אני בטוח כי רבים ישרי-לב שהיו מוותרים ברצון על כל ידיעה ובלבד ששערוריית הפרסום ההרסנית תיפסק; כי אין ספק שזו פרשה הרסנית; ודאי רשאי כל יחיד לתבוע עלבונו ולדרוש הוצאת צדקתו לאור; אך איני סבור כי אפשר לשחרר מישהו מחובת הדאגה לטובת המדינה; ראיתי בחרדה גוברת והולכת כיצד גורמים שונים הנוגעים לעניין מרחיבים יריעת הגילויים ללא כל התחשבות בשיקולים ממלכתיים מכריעים...

מה שמתנהל עכשיו בזירה הציבורית שלנו אינו בירור אלא חרושת זוועות; אין בדעתי לתרום חלקי לתהליך נפסד זה; לאמיתו של דבר אני מפקפק אם בכלל אפשרית הבהרת הפרשה האומללה עד תום; להלכה אפשרי בירור זה בתנאים של סודיות גמורה; למעשה איני בטוח גם בזה; למעשה הרי הוכיח הניסיון המר כי לא ייתכן אצלנו בירור סודי; ובתנאים של פומביות שכרו של בירור נושא כזה מוכרח לצאת בהפסדו...
.. לא ייתכן לערוך בעניין כזה חקירה ודרישה, אלא אם כן יש כאן משהו פלילי - כי אז את העניין הפלילי יש לחקור: כאן יושבים X שהיו שרים והתפטרו – הנערוך חקירה [על נסיבות ההתפטרות]? העלה על דעת מי לחקור את יחסי עם מי שהיה ראש הממשלה, או עם מי שהוא ראש הממשלה עכשיו, בשעה שהתפטרתי אני? לחקור יחסי עם רה"מ, [את] סיבות ההתפטרות [שלי] לעומקן? ובמיוחד במקרה הנתון [של ה"עסק הביש"] אין כל שיקול ממלכתי המחייב פריצת המסגרת ויש כל השיקולים שבעולם נגד: לדעתי אי-אפשר להעמיד עדים לחקירה בעניין כזה...

קראתי הסטנוגרמה [של שתי הישיבות הראשונות של ועדת חו"ב שהוקדשו להופעות פנחס לבון] וברורות לי השאלות שלפי עצם טיבן הן מופנות אלי.

א) [הרקע של] מינוי ועדת השניים [אולשן-דורי] [ה]עילה [ה]בלתי אמצעית - [הייתה] דרישת פ' לבון; אבל הסכמתי לא רק מפני שזו דרישתו, אלא בעצמי ראיתי בה צורך: מהאזנה לרדיו ערבי או מקריאה בעיתון נודע לי שנאסרו במצרים אנשים על מעשה חבלה; שאלתי אם זה מעשה ידינו ונעניתי - לא מהשר - "כן", אבל הייתה טעות והוראות לתכנן נתפרשו כהוראה לפעול, או שהאנשים עברו בעצמם מתכנון לביצוע; [אחר כך] שאלתי את שר הביטחון ואמר: כן, יש משהו סתום, אברר, אבל איני רוצה חקירה יסודית עכשיו שמא הדבר ייוודע [ויזיק]; הסכמתי מבחינה מדינית [לבל תזוהה יד ישראל], ואנושית [כדי לאפשר הצלת האנשים]; השתקעתי במשימה זו [של ההצלה] וּותיקי הוועדה זוכרים דיווחי [אז] שלב שלב: שר הביטחון [פ"ל] בא אלי ואמר: ביררתי ושוכנעתי שנעשה מעשה פלילי - מייחסים לי הוראה שלא נתתי - והציע למנות ועדה של שניים-שלושה; חומרת הטענה ממילא חייבה בירור: החלטתי על שניים כדי שתושג מסקנה אחידה; היה ברור שאישיות השניים צריכה להיות מקובלת עליו [שכן שה"ב הוא שהציע מינוי הוועדה]; לכאורה אני בעצמי [יכולתי להיות חוקר יחיד: [אבל זו הייתה] לא רק שאלת [חוסר] פנאי - [עסקתי אז בעניינים הדוחקים של] קהיר, "בת גלים" (מועב"ט), [אריק] ג'ונסטון, משלחת לסין, משבר התקציב, ענייני וש"ן - אלא [גם של] אובייקטיביות [החשש שיתעורר ספק, שבגלל חילוקי דעות על קו מדיני-ביטחוני מנסה מ"ש לנצל את מעמדו להיפרע מפ"ל]; לבון סמך ידו על השניים; [ראיתי בעבודת הוועדה] עזרה לרה"מ לברר עניין: [היה] ברור כי [השניים] היו חייבים לשמוע עדים; [וכי היה צריך להבטיח להם, בייחוד לי' אולשן, שהיה שופט עליון] סודיות גמורה...[אבל] הסוד נתגלה [בעיתונים]העיתונים פרסמו השמות [של השניים], חשבו להאדיר הדמוקרטיה ופסלו [בכך] מוסד דמוקרטי; מה יגידו מחר אנשים שיוזמנו לשמש בוועדות?

ב) הגדרת המשימה [שהוטלה על ועדת השניים] - [לקרוא] המסמך [של הגדרת המשימה] במלואו.

ג) הרחבת הסמכות [של הוועדה] - בנקודת "מצרים" [- לאור ערעור פ"ל -) קודם [נקטתי] צמצום [ההוראה לוועדה לחקור האם נעשו בכלל, אי שם, עוד מעשים כמו אלה שגרמו למאסרים [והגבלת החקירה למצרים בלבד]; אחר כך הרחבה [כלומר, ביטול הצמצום וחזרה להוראה המקורית]...

ד) חזרה ל[עניין ה]סודיות - השיקול המכריע - מדיני ואנושי; עד לפסק הדין ולאחריו.

ה) מדוע לא ניתן החומר [של העדות] ללבון? בעניין זה חל לדעתי שיבוש בזיכרון פ"ל [כמה שנים השתדלתי לרשום יומן, ליקויו שהוא מקוטע, אבל אין [בו] חצאי ימים - אם רשמתי יום הוא נרשם בפירוט - אבל היו ימים שלמים שלא נרשמו, יש חודשים שאין יומן כי הייתה גיאות של נחשול מעשים ולא הספקתי גם לעשות גם לרשום, אבל עניין בקשת לבון [לראות את חומר העדות] נרשם; לפי מה שכתוב [ביומן] לא [ביקש לבון את חומר העדות] של פרס אלא את חומר העדות מ[אולשן]; איני זוכר ולא רשום כי [לבון ביקש] במיוחד [את העדות] של פרס; מכל מקום לא שאלתיו ואילו שאלתי [את פרס] חזקה שהייתי רושם זאת, אבל זה לא רשום, [אבל רשום כי] שאלתי [את] אולשן, שסירב; הוא [אולשן] ראה עצמו חייב להגן [על הסודיות שהובטחה; וממילא [- טען אולשן -] נמסרו הדברים [של העדויות לפ"ל] ב[שלב חקירת ה]שתי-וערב, אך בלי שמות...
ו) איך הופרה הסודיות - [ב"טור השביעי" של] נתן א'[לתרמן], [אחר כך ב]"למרחב" [וב]"הארץ" (המאמר ב"למרחב" לא הוגש לצנזור) - ללבון היה רושם שהוא [פורסם] בהיתר - דאגתי להוציא [זאת] מלבו - אם הוצאתי איני יודע ...
ז) ההתפטרות [של פ"ל] - מה הייתה השתלשלות העובדות בשלב המכריע שהביאה לידי כך - דרישותיו של לבון - ארגוניות ואישיות; ארגוניות - חייבו דיון ולא ניתנו לביצוע מייד; אישיות –

[א'] העברת קצין במטה [ראש אמ"ן בנימין גיבלי] מתפקידו (הוא [פ"ל] לא דרש הוצאתו מהצבא) - [בנסיבות רגילות זה] בידי הרמטכ"ל ושר הביטחון, העובדה של בקשת [פ"ל ל]אישור רה"מ [להעברה] העידה [ששה"ב ידע כי הנסיבות אינן כתיקנן]; היה מצב מיוחד;

[ב'] פיטורי המנכ"ל [של משרד הביטחון (שמעון פרס)] - ...בימים כתקנם אין כל ספק שרצונו של שה"ב [לפטר מנכ"ל] היה קם, אבל [אז] היה מצב מיוחד לגמרי, לא רגיל ולא תקין, [מצב שהיה] קשור עם "הפרשה" וכרוכים בו כל השיקולים הנוגעים ל"פרשה"; בנסיבות הנתונות [היה] העניין מורכב ועדין ביותר; לא ראיתי את השעה כשרה לשינויים מפוצצים כאלה [העברת ראש אמ"ן והחלפת מנכ"ל ביטחון]; לי היה ברור שראש אמ"ן זה מוכרח ללכת, והוא הלך, אבל אמרתי לעצמי וגם ללבון כי מוכרחים ליצור מרחק [בין "הפרשה" והשינויים הארגוניים] - 3-2 חודשים מוכרחים לעבור.

מדוע לא יכולתי לקבל האולטימטום [של פ"ל] -

1) יושר כלפי מעידים - [שסילוקם המיידי היה מלמד כי האשמה בהם] מה אם ייקבע תקדים?;

2) הסגרת העניין [כלפי חוץ];

3) תגובת שרשרת [שלילית בצמרת צה"ל] והשפעה ממארת על עניין הביטחון בכללותו.

אומנם גם הסתלקות שה"ב מזיקה, ולכן דרשתי להקפיא וליצור מרחק; משלא קיבל [שה"ב את דעתי ראיתי בקבלת התפטרותו את] הרע במיעוטו.

מי ייתן ואני [אהיה העד] האחרון לפני ועדת חו"ב.

הנקודה הטעונה בירור - הפלילית."

כולנו עייפים ולכולנו אין כוח, אך כולנו "עבדים היינו" והוֹיִים ונהיה מי יודע כמה

18/11/2022

6 שבועות של מו"מ קואליציוני, 16 שרים, ורק הודות ללוי אשכול הצליח בן גוריו להקים את ממשלתו העשירית ב-1961

תודה למגזין "סגולה" על הצצה מעניינת לממשלה ה-10 של מדינת ישראל בראשות האב המייסד, דוד בן גוריון, שהוקמה ב-1961 ולסיפור שמאחורי מלאכת ההקמה.
גם אז המו"מ הקואליציוני היה לא פשוט בכלל ונמשך 6 שבועות!!!
היה זה ביטוי לתחילת דעיכת השפעתו של בן גוריון, שלא הצליח להרכיב ממשלה ונזקק אז לסיוע לוי אשכול, האיש החזק ב-מפא"י, כדי לצלוח את מלאכת הרכבת הממשלה.
היתה זו ממשלה "רזה" מאד: 16 שרים מנתה בראשית הדרך. 11 שהמשיכו מהממשלה הקודמת ו-5 שרים חדשים: זרח ורהפטיג, מפד"ל, יגאל אלון, אחדות העבודה-פועלי ציון, ו-3 חדשים של מפא"י: אליהו ששון, יוסף אלמוגי ודב יוסף(שחזר לממשלה לאחר הפוגה).
בתמונה מופיעים רק 13 מחברי הממשלה, ובין הנעדרים גם השרה היחידה בממשלה, שרת החוץ, גולדה מאיר, שהחליפה את משה שרת , שה"ח הראשון (1948-1955) על רקע הדחתו ע"י בן גוריון ב-1955.
ואם כבר הצצה אחורה אז גם ממשלתו הראשונה של בן גוריון ב-1949 מנתה רק 12 שרים. לא יודע כמה תמנה הממשלה החדשה אך ככל הנראה לפחות כפול מב-1949 ומקווה שלא כפול מב-1961.

היום לפני 61 שנים הציג דוד בן-גוריון את ממשלתו השמינית (והאחרונה) בפני הכנסת. היה זה חודשיים אחרי הבחירות לכנסת החמישית, 1961. אבל זה לא היה פשוט בכלל, ומי שהקים את הממשלה היה בעצם לוי אשכול.

כמה שבועות קודם לכן הודיע בן-גוריון כי לא הצליח להרכיב ממשלה. כנגד מפא"י התייצב אז בלוק של ארבע מפלגות, שכונו "מועדון הארבע": "הליברלית, המפד"ל, מפ"ם, ואחדות העבודה-פועלי ציון, שהסכימו ביניהן שלא להיכנס לממשלה ללא קבלת שוויון במספר התיקים ובמשקלם.

אשר על כן הנשיא יצחק בן-צבי הטיל את הרכבת הממשלה על אשכול, והוא אכן הסכים לכך, אבל בתנאי שבן-גוריון יהיה ראש הממשלה.

אשכול התעקש שלמפא"י יהיו רוב התיקים בממשלה, וניהל משא ומתן ארוך של קרוב לשישה שבועות. הוא הצליח לצרף לממשלה את מפלגת פועלי אגודת ישראל עם שני המנדטים שלה, ולאחר מכן פירק את התנגדות הגוש החוסם, וצירף לממשלה את המפד"ל ואת אחדות העבודה-פועלי ציון.

את הרכבת הממשלה סיכם אשכול במילים: "הבאנו את 'מועדון הארבע' על ארבע... לממשלה".

ממשלתו האחרונה של בן גוריון החזיקה מעמד פחות משנתיים, והיא נפלה כשהגיש את התפטרותו לנשיא.