המכשפות - סידור בתים

05/11/2025

החיים לא תמיד פשוטים.
בשנים האחרונות בלתי נסבל בכלל.
אבל לאלו מאיתנו שרגישים במיוחד, הדברים לפעמים מתפרקים לאורך זמן,
בצורה כזו שלצאת מהבור מרגיש בלתי אפשרי, גם כשיש רגע עם כוחות.
ובגלל שהבית הוא מי שאנחנו, ולהיפך,
האפקט של לשים את הכוחות באיפוס הבית, בהפיכה שלו לנעים ומזמין,
הוא בלתי ניתן לתפיסה.
באפשרות לראות את עצמינו כאנשים חזקים, חדשים, עם אפשרויות,
בנטל שיורד מהכתפיים, באפשרות החדשה להזמין אנשים הביתה,
בזמן שמתפנה מאשמה, באפשרות לבשל פתאום, להרגע, להתעסק בתחביבים..

בשנים האחרונות, והשנה בפרט,
עבדנו בבתים כאלו.
שלא ביקרו בהם אורחים שנים,
שלבשל בהם זו לא תמיד פעולה פשוטה,
שהתריסים בהם מוגפים
ושמישהו גר בהם עם המון כבדות, בידוד ואשמה.

ואלו העבודות שנותנות לנו הכי בחזרה.
כי חמלה היא דו צדדית.

אז אם אתן מכירות מישהי/ו כזה,
שמוכנים ורוצים לעשות שינוי
או אפילו רק אולי ישתכנעו לנסות
דברו איתנו
אנחנו טובות במה שאנחנו עושות.

21/05/2025

29/04/2025

https://www.instagram.com/reel/DIAKS3bJYK0/?igsh=c2d5NGFiOXd0YWpl

21/04/2025

תמיד יש עבודה פנימית לעשות,
והשנה וחצי האחרונות, לא פשוטות. בלשון המעטה.
אני מרגישה לא פנויה וחסרת כוחות לעשות עבודה.
אבל החיים ממשיכים לעשות את מה שהם עושים.. ולא נותנים לנוח במקום.
במכשפות עולה שוב ושוב הרעיון של תחושת שפע וחוסר פנימיים -
ביחס ישיר לכמה אנשים אוגרים. רצונות, רגשות, פחדים, וחפצים.
ההרגשה שלא מגיע לנו, שאנחנו לא ראויים, משתקפת בבית.
בלי קשר לכמה כסף יש לנו בבנק, בלי קשר לכמה הארונות והבטן מלאים,
ברגע שאנחנו מאמינות שאין מספיק, שחסר, שלא מגיע לנו, זה מקרין על כל האספקטים בחיים, וקשה לשחרר את מה שמיותר. יחסים, מחשבות, חפצים.
האנושות עולה על גדותיה בשפע שלא נראה כמותו עד עכשיו בהיסטוריה.
וההרגשה שאין, שנמנע מאיתנו, שאולי אנחנו לא מספיק, גם אם היא לא הגיונית, משתקפת בעומס דווקא. בחוסר יכולת להבחין כמה באמת צריך.
כי בסוף היום, יש לנו יותר ממה שאנחנו באמת צריכות.
ואם נבין שאנחנו צריכות פחות, יהיה לנו את כל מה שצריך. פלוס.

02/02/2025

בסוף, מה שקורה,
משאיר עלינו חותם.
החריצים יעמיקו או יישארו על פני השטח, וזה לא בידינו.
אנחנו סיכום של רגעים.
של זכרונות ושיעורים, סיכום של האנשים שסביבנו.
האשליה שביחודיות, שבלבדות והנפרדות,
היא תרגיל בחמלה כלפי עצמינו.
כי שוב ושוב מפתה להתבלבל.
האמת היא
שכולנו אחד.
שהכי חשובה האהבה.

02/02/2025

החיים בעולם שלנו כיום כלכך שונים מכל מה שהכירו בני ובנות האדם עד עכשיו.
אנשים גרו במערות, חצו אוקיינוסים, עברו תקופות צנע וגרו בארמונות זהב.
אנשים עבדו בשדות כעבדים, מבוקר עד לילה, גרו באיגלו בקרח ובקור, שלחו ילדים לחלוב את האנקה במדבר, חצו קילומטרים ברגל כדי להגיע למקום בטוח ממלחמה.
ובכל המקומות והתקופות האלו, היו ילדים ותינוקות שספגו את הקורה סביבם, פיתחו אישיות ולמדו מהמציאות שלהם מי הם ולמה ואיך.
בדיוק כמו הילדים שלנו.
אלו שלאמא שלהם, יש אפליקציה שמזכירה לה לשתות מים כל שעתיים 🙂
אנחנו טבולים כולנו באיך להעניק לילדים שלנו את הכי טוב.
איזה בית ספר יתאים לילד דיסלקט ומה ישפר לו את הבטחון העצמי,
האם חוג כדורגל לקטן יעמיס לו על המערכת או יהיה פתח לחברויות חדשות,
האם להסכים להם לחזור בתשע זה מוגזם,
ומה עם הקומיקס החדש ששכחתי לקנות, איך הוא ילמד לקרוא ויתפתח כאדם אינטיליגנט?
כל נקודה ושאלה כל כך חשובה,
אנחנו מרוכזים בשאלות הקטנות, באיך, במתי
והן באמת חשובות
אבל גם לא.
כי הזמן ממשיך והעתיד- אפילו זה של שבוע הבא, אינו ידוע.
כי החיים שלהם יפתיעו אותנו בכל מקרה כנראה,
כי מה שחשוב,
זה לעצום עניים, להתרווח בתוכי לרגע, לאזן את הגוף, ולראות- שעכשיו, בשנייה הזו- הכל בסדר.
כמעט מושלם.
להכיר במציאות.
מה שאני מרגישה וחושבת- אמיתי.
הפחדים, החששות, הרגשות- כולם אמיתיים.
אבל גם-
שהבטן שלי מלאה ושמחה, שהשמש על העור עושה תחושת חמימות נעימה, ושאני בטוחה.
רק להרגע.
אבל זה הכל.
המרדף אחריי הכי והכל ויותר ובמיוחד- גם כשהוא מרגיש לטובה, הוא אשליה.
חיים מושלמים בנויים מהמון רגעים לא מושלמים, קראתי השבוע באיזה ספר
וזה נכון. הכל בסדר.

04/12/2024

בצל כל הדברים הקשים שקורים, המורכבויות, הבכי שצץ בזמנים לא רלבנטיים,
אני נוכחת שוב ושוב, בעבודה ובחיים, כמה כנות עצמית עושה הבדל.
כנות רדיקלית, כמו שאומרים. עד הסוף, מבלי להסתיר.
לראות את המציאות ולהודות, לפחות בינינו לבין עצמינו שזה מה שקורה.
גם כשרוצים אחרת, גם כשמתכוונים לשנות, ההסתכלות על המציאות בעניים פקוחות, מאפשרת שינויי וקבלה, וחמלה עצמית ולאחרים.
קראתי מישהי שכתבה, במקום BLACK FRIDAY, יום שישי השחור.
ואיך בישראל, כשקוראים לזה ככה, זה מזכיר יותר פוגרום מחגיגה.
ובאמת זה פוגרום.
לכיס, לעומס בבית, להרגשה שאין לנו מספיק, שרק עוד מוצר אחד יהפוך אותנו למי שאנחנו רוצות להיות.
זו בחירה, להאמין לעולם הצריכה שמציץ אלינו מכל חלון ראווה, מכל פרסומת בפלאפון. עולם קפיטליסטי עם מטרות ברורות, שהן לא טובתנו האמיתית.
וזו אופציה, לצאת מהזרם המובנה, לבחור להסתכל למציאות בעיניים, ולבחור לצאת מהבועה. לבחור נרטיב אחר. נרטיב שמודה שעמוס עכשיו, שלא פשוט, שעוד נעל/ נר/ קרם לא יטיבו את חיינו.
ולהתעקש להכניס לחיינו במקום, דברים שכן.
לבחור לזכור שלבלות זמן עם אהובינו, לשים רגלים יחפות על האדמה, לישון מספיק, לראות אור שמש על הבוקר, לעלות ברגל את המדרגות, לא לשמוע חדשות כל רגע, לשמור על פחות עומס ובלגן בבית... יקלו עכשיו.
כי קשה גם ככה.