11/05/2017
מה זאת הצלחה ?
בשנים האחרונות אני עובדת עם הרבה אנשים, מנהלים, אנשי אקדמיה, צעירים ומבוגרים ושאלת ההצלחה ותחושת ההצלחה היא שאלה שעולה כל פעם מחדש. והיום התחדדה לי קצת התשובה.
חלק ראשון של היום - הבוקר התחיל בפגישה עם חברה, מנהלת משאבי אנוש ועם סמנכ"ל משאבי אנוש בחברה די גדולה ששאל מי שופט את ההצלחה, הארגון? המנהל המאומן? היועצת המלווה את התהליך? – תשובה פשוטה? לא ממש – סביר להניח שהיא מורכבת מכמה תשובות לפעמים דומות ולפעמים שונות, מכירים את המנהל כוכב העל שאף פעם לא מרוצה מעצמו, או את זה שמאמין שהוא כוכב על אבל אף אחד לא מרוצה ממנו?
חלק שני של היום – טקס חלוקת תעודות הצטיינות בתואר השני, כן, קיבלתי הצטיינות . היה חם (המזגן היה מקולקל), ארוך, המשפחה האהובה שלי הצטרפה, היה מרגש ומוזר. לא תכננתי, אפילו לא שאפתי, לא היה בחזון, שנים רק רציתי ללמוד לתואר השני. תהיתי איך מתואר במדעים אפשר להצליח גם בבליל המלל של תואר שני בפיתוח וייעוץ ארגוני (כן אפשר), וכן זה ממש נעים, אפילו מקבלים מלגה – אבל הרבה יותר נעים לשבת בעיניים פעורות ואוזניים קשובות ולהרגיש את הגדילה העקבית האיטית של הידע וכל פיסת דרך של עבודה או ציון בדרך שמהווים פריצת גבול קטנה אחרי עבודה ממש קשה בשעות הלילה המוזרות...
חלק שני של היום במקביל – בת בכורה בצו ראשון, אני מקבלת עדכונים און ליין תוך כדי הטקס, הלב שלי בכלל איתה מתרגש, נלחץ, מתרחב מאוד ומגמד את כל החום והרעשים והמרחקים מבחוץ. אחרי הטקס נוסעת אליה, אוספת, חובקת, מקשיבה, מחזירה אותה הביתה לנוח, להירגע, ללמוד לעוד בגרות מחר. מאושרת שהספקתי להיות איתה למרות שנדרשו עוד שעתיים של נסיעה.
חלק שלישי של היום – בדרך למכללה שוב, פעם שניה היום, בכובע אחר, מלמדת תרגול בקורס בשיטות מחקר, בדרך מתקשרת סטודנטית שעושה מחקר על מאמנים, ושואלת כל מיני שאלות, איך הגעתי לזה, מה נחשב לליווי מצליח, ואנחנו מפליגות ביחד וחוקרות קצת, ואני מגלה בהסתכלות רחבה שיש תשובה אחת שתופסת, אצל כל מי שאי פעם עבדתי איתו, שהצלחה היא הרגשה שהצלחת לשבור את הגבולות של עצמך. אם לא שמת לב או לא החשבת את הרגע ההצלחה פשוט חומקת, ואז לא משנה איזה תפקיד, כמה כסף או איזו תעודה, או כמה חיבוקים ונשיקות קיבלת זה פשוט לא יהיה שם.
היא שואלת אותי שאלה שהיא שואלת את כולם, תגידי? פעם חשבת שהצלחה זה משהו אחר, אני נוטה לקפוץ ולהגיד שברור כשהייתי צעירה, ואז אני עוצרת שניה וחושבת רגע, ומבינה שלא, אף פעם לא חשבתי אחרת, אף פעם לא עבדתי בשביל יותר כסף, או בשביל ההוקרה, זה היה נעים אבל מה שבאמת עניין אותי זה ליהנות מהדברים שאני עושה, ללמוד ולעשות דברים חדשים, ושיהיה לי טוב, וכשלא היה לי טוב לא הייתי שם, לא משנה כמה שילמו או איזה תפקיד הציעו.
ואז אני אומרת יפה תודה, הצלחת ! כי מראיין מוצלח במחקר איכותני הוא כזה שמצליח ליצור משהו אצל המרואיין, והיא עזרה לי לעשות את זה. עזרה לי לסכם מן יום שכזה ולהפוך אותו למזוקק.
חלק רביעי – שעת לילה מאוחרת, מתעוררת וחושבת, כותבת, ונזכרת במשפט שציטט בטקס נשיא המכללה " תכוונו לירח, גם אם תפספסו, תמצאו את עצמכם בין הכוכבים..." אני מסכימה אבל בעצם הצלחה זה משהו שמרגישים מבפנים ...