01/04/2020
אהלן.
המצב בטטה.
אני רוצה לשתף כאן משהו.
זה לא סוד. העולם במשבר. במשבר שספק אם עסקים גדולים \ קטנים יצליחו להתאושש ממנו. וזה ממש ***ככה***. מי ששכיר לא בטוח יבין מה המשמעות בלהיות עצמאי. אז תנו לי לספר לכם.
בגדול, עצמאי הוא אדם שיום אחד החליט להיות ה"בוס" של עצמו. הוא מחליט מתי הוא עובד ומתי הוא לא. מתי הוא יוצא לחופש. ומתי הוא מוציא את הילדים מהגן.
אין ספק, חלום להיות עצמאי.
מיום ליום והרבה מעבר למשבר קורונה אני מגלה שבדיעבד הייתי מחליט אחרת.
כבעל עסק קטן. ההרגשה היא כמו לחיות בג'ונגל. כל הסיכונים האפשריים על הגב שלי. אני הבוס, הפועל, הסוכן מכירות, אחראי תוכן, אחראי משאבי אנוש, המבטח, אחראי לוגיסטי ותפעול. מה לא?
בנוסף לכל זה..
אם לא אפריש לפנסיה?? y y y לא יהיה...
אם לא אעשה ביטוח פרטי (תיכף נגיע לביטוח לאומי) למקרה שאפצע חלליה לא יהיה מי שידאג לי.
ימי מחלה? הצחקתם אותי...כמו יידיש בשבילי.
ביטחון כלכלי זו מילה גסה.
יחד עם כל זה.. המיסים... אוי, המיסים כמה המדינה מחכה ל15 לחודש -ש"נראה אותך מאחר"...
כמה מאות אלפי שקלים נתתי ל ***ביטוח לאומי*** לחינם. אותו מקום שבאמת אמור לתת לי ביטוח. ביטוח למקרה שיום אחד יהיה וירוס שישתק את העולם ואשב בבית ואחכה לטלפון כלשהו...
ואז..(תזכורת מתחילת שבוע)
באמת הגיע טלפון, על הצג מספר סלולארי. הייתי עם עיניים דומעות כמו ילד שרואה את אהבת חייו.. אמרתי לעצמי, "הינה, זה הרגע שלך. אתה סוגר היום עבודה. דיר באלק.."
"שלום, עוז?"
"כן" עונה בקול מחוספס ונעים.
"מדברת ^%&%... רציתי לדעת שאתה מגיע למילואים במאי"
"!@ #$%^&*)!@ #$%^&*)".........צרחתי לעצמי בתוך האוזניים.
אני שואל אותכם. כמה עמוק אפשר להכניס לנו את היד לכיס ולתחת ורק כדי לקחת. לקחת. ולקחת.
כשאתה צריך משהו? "סליחה" אומרים לך בנעימות. "תזדיין".
"אנחנו כמדינה חזקה נדאג לאזרחיה".
שכירים!?. קורונה?!
נדאג לכם.
נוריד לכם את פרק הזמן שעבדתם במצטבר בשביל לקבל אבטלה.
נגדיל את היקף הזמן שבו נמדד הזמן שעבדתם.
ניתן מענקים ונפזר התחייבויות וברובן נעמוד.
ואם בא לך לקחת יום חופש בחודש... אל תדאג הבוס ישלם.
אם אתה קצת מקוררי ומצוברחי.. קח יום מחלה..אנחנו פה.
פנסיה?...אתה קצת הבוס קצת. מה יש?
חלית? נפצעת? שלל גופים שיתמכו בך
עצמאים?
"אז ככה"
שלא תבינו לא נכון. אני בסך הכל רוצה התייחסות שווה.
כמו שלוקחים צריך לדעת לתת.
אי אפשר לפזר ערב אחר ערב הבטחות שלא אומרות כלום ולחשוב שמשהו יסתדר מעצמו.
באמת שדי.